מסתבר שמאמר 'יהדות השרירים' של נורדאו (עוד) לא נמצא און-ליין. אז מצאתי אותו (או כך נדמה לי, כך אני מקווה) על תמונה שכתוב מתחתיה שזה המאמר, אז הנה הוא

 עלינו ליצור שוב יהדות שרירית חזקה!

כן! ליצור שוב! דברי ימינו מעידים, כי לפנים היתה קימת יהדות כזאת.

ימים רבים, רבים מאד, עסקנו רק בסיגוף גופנו והמתתו.

אולם לא נכון; אחרים מותתו את גופנו, ובהצלחה רבה. הם הפכו את יהדות הגטו של ימי הביניים לעם דל ומסכן, כחוש וחסר אונים. לכשעצמו היינו ברצון מוותרים על טובה זו; היינו בוחרים בחיסון הגוף במקום המתתו.

יכולנו להשתמש בחיינו ברב תבונה וברב חפץ. ואולם הגוף הבריא, אשר שימש גם אצלנו מטרה חשובה, מעולם לא נתעלה אצלנו למדרדת האושר הכי נעלה. הרבה מאות שנים לא יכולנו לטפל בו. אור ואויר, מים וארץ – אלה יסודות הפיזיקה האריסטית חסרו לנו. ברחובות הצרים של הגיטו שכחנו ישור האברים וזקיפת הגו. קרני השמש מעולם לא חדרו למעונותינו, בהם שררה קדרות נצחית, והעינים שדברו בעלטה החלו קורצות וממצמצות בעצבנות. הרדיפות לא פסקו לעולם; חיינו היו תמיד תלויים לנגד עינינו, קולנו כאוב מארץ עלה. רק על המוקד יכלו אחינו הקדושים לקרא בקול עז: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". עתה נפלה המועקה. רצוננו חופשי. איש לא ימנענו מעסוק בהבראתנו הגופנית. נחדש נעורינו לעת זקנותנו; ובחזה רחב, באברים חזקים, במבט אמיץ – נהיה לאנשי-חיל. אצלנו היהודים יש לספורט חשיבות יתרה, חינוכית. הוא צריך להבריאנו לא רק בגוף, אלא גם ברוח. הוא צריך לתת לנו את הבטחון בכוחותינו. יש אשר שונאינו מונים אותנו, כי אנו בוטחים בעצמנו הרבה יותר מדי. אבל מי כמונו יודע, כמה מן האמת יש בדברים אלה! בטחון שלו בכוחות עצמנו – דוקא זה חסר לנו.

לעינינו גדל נער עברי חדש, בריא בגופו. אמנן עודנו די רחוק מאותם היהודים, שיצאו בקרקסים להלחם עם גבורי יון והברברים של הצפון. אבל ברוחו עומד נער זה גבוה מהמנצח היהודי, המתכחש ליהדותו.

יחי הספורט העברי! יפרצו ויפרחו סניפי הספורט העברי!