עוד משהו על הרצל - תגובה שהפכה לרשומה (ותודה לק.). ההקשר: שאלת מקור ציוניותו של הרצל ואיך להבין את תכניתו להביא את כל היהודים לרומא, לנצר אותם, וכך לפתור את השאלה היהודית

 הרצל לקה בנטייה לא מובנת לכתוב ביומן שלו כל מה שהוא חושב. אם הייתי הפסיכולוג שלו, הייתי אומר לו שגם כאדם פרטי, אין צורך לכתוב כל שטות שעולה לו לראש. ובמקרה של הרצל, שלא רק שהוא לא אדם פרטי אלא שהוא עם השנים, די מהר מבחינתו, הפך להרצל, שם דבר בעולם כולו, על אחת כמה וכמה. 

אפשר להיטפל לאינספור הבלים שהרצל חשב וכתב. למשל מה יהיה צבע המדים של נגני התזמורת על האנייה הראשונה שתפליג רשמית מאירופה ועליה עולים יהודים בדרכם לארץ ישראל. 

ובאמת, כאחד שקרא את יומניו פעמיים ונמנע מלקרוא מה כותבים על הרצל 'שופריסטים' כמו הרב המהולל שחילק קלטות עוד בעידן הקלטות על פשעי הרצל נגד היהדות, תאמיני לי שאני יכול למלא בלוג שלם בשטויות שכתב וחשב הרצל. 

אחת מהן, המפורסמת ביותר כמובן, בוודאי בעבור שופריסטים ושאר חרדים לזהות היהודית האמיתית, כלומר "האמיתית", היא השטות שכתב הרצל על תכנית ההתבוללות, שמי שקורא את המקור ביומן איננו יכול שלא לראות את הרצל במאי הסצינות (עוד לפני המצאת הקולנוע), והרי מדובר באירוע קטקליסטי, במרכזו מצעד של כל היהודים לרומא וכן הלאה... 

נראה לך ברצינות שאדם שבזכות מאמריו בעיתונות האירופית, מה שהפך אותו למה שנקרא בימינו 'אנליסט פוליטי', כזה שהתבקש לתת עיצות לבכירי המדינאים באירופה, הרבה לפני שנהיה ציוני, נראה לך ברצינות שאדם כזה חשב ברצינות על התבוללות יהודית המונית???? 

דעתי בעניין הפוכה: כל מי שמצביע על הרעיון המשונה הזה של הרצל, שהוא משונה גם כתסריט הוליוודי מהסוג שיצר הבמאי ססיל ב. דה-מיל לפני 70 שנה בערך, כעל רעיון שביחס אליו יש להבין את הרצל, משמש לי כדי להבין אותו. כלומר יש טקסטים של הרצל שמשמשים עבורי כדרך להבין את אלו שמנסים להבין את הרצל, ולא כדי להבין את הרצל. 

באשר להיפותזה שהעלית לפיה הבחירות בוינה שהעלו לשלטון אנטישמי מוצהר, מה לעשות וגם היא לא מחזיקה מים מנקודת המבט של סדר הדברים בלעדיו אין היסטוריה: מוקדם ומאוחר וכן הלאה. 

עמדתי העיקבית לגבי השאלה מה הביא את הרצל לציונות, היא שזו אחת, עוד אחת מהשאלות שאין דרך לתת עליהן תשובה חד משמעית. 

למה הדבר דומה? למשל לשאלה מדוע השכן שלי החליט להיות קבלן בניין ושכן אחר הוא מהנדס אלקטרוניקה ואשתו היא רופאה בכירה ואני היסטוריון. בדיעבד אפשר לתת תשובה בומבסטית ולומר דברים כמו "אוי, כבר דודה רבקה ראתה את אשתו של השכן שכשהיתה בת 4 שיחקה עם סטטוסקופ! מאז היה לי ברור שהיא תהיה רופאה". 

אין כמו אגדות הרמוניסטיות המסדרות מסלול ישיר מהנוסטלגיה אל ההיסטוריה, במקרה הזה הביוגרפיה, אבל האמת האנושית מעט מסתורית יותר. 

מכאן - בחזרה להרצל - לדעתי הדבר החשוב באמת הוא מה תוכן הפתרון הציוני שלו, ולא האם דרייפוס או המינקת או השכנה ממול או נהג הדיליז'נס בבודפסט שאולי הפחיד את הרצל הקטן בדרכו מהכא אל התם או ראש עיריית וינה דווקא או אולי בכל זאת כמו שמקפידים ליצנים מדופלמים ובעלי קתדראות הרצל היה טריטוריאליסט ולכן אוגנדה, אל עריש, מה זה משנה, העיקר להצביע על דרייפוס או על יחסיו עם אמא כדי להסביר כיצד נהיה ציוני. 

שימי לב כמה לשאלת התוכן הציוני של הרצל כמעט אין התייחסות. עוד נצחון (פירוס) של אחד העם וכנופיית מעריציו שעד היום עסוקים בלבלבל את המוח על "מהות היהדות" האמיתית, כלומר "האמיתית", דבר שפוטר אותם מלעסוק בשאלות משמימות כמו גובה הרבית, ההתיישבות והחקלאות, יחסי העבודה, תפקיד הטכנולוגיה בחברה לאומית, ייצור אנרגיה זמינה לכל, חשמל שהומצא לא כדי שכמה סנובים יאירו באמצעותו את הטרקלינים שלהם אלא כדי שנפתור לאורו (של החשמל ובהשאלה של כל יצירה אנושית חכמה דומה אחרת) את בעיותיה של האנושות כולה. שזה ציטוט לא מוכר של הרצל, כי איך ציטוט כזה יכול להתחרות באגדות שופר על רצונו של הרצל להשמיד את היהדות, עוד לפני שהיטלר ניסה להשמיד את היהודים, והרי מה ההבדל ביניהם מנקודת המבט הזו. לכאורה.