יום ראשון, 7 בנובמבר 2021

על דמוקרטיה - מה היא כן ומה היא לא - על מדע, על ההתחממות הגלובלית ועל העמימות הגרעינית של ישראל (וד"ש לאורי הייטנר ולאדם רז) ותודה לניר שביב

 


אחד מניזקי הצלחת השיטה הדמוקרטית - ולמען הסר ספק אני חסיד גדול מאד שלה, אולי יותר מכפי שמגיע לה, אבל רק אולי, כי כהיסטוריון אני תמיד משווה אותה לחלופות שהן גרועות פי כמה - היא ההשטחה שלה לכל תחום בחיים, גם באלו שהפרקטיקה המוכרת ביותר שלה (כמה כמה, מי ניצח) פשוט לא רלבנטית לגביהם.

למשל, הוחלט שקורס מסויים מתנהל במקום מסויים משיקולים מסויימים. באי הקורס שידעו שהקורס יתקיים במקום המסויים ההוא, חלקם בכל אופן, רואים במקום המסויים יותר מדי בעיות. השומר בשער נודניק, אסור להכניס קפה לכתה וכדומה. והנה באה 'הדמוקרטיה' לעזרתם. "בואו נצביע על זה. הרוב קובע". לא. לא הרוב קובע אלא מי שאחראי על הקורס קובע, הוא ולא אחר. ולא, הוא לא דיקטטור, כי את תפקידו כמנהל הקורס הוא קיבל באופן דמוקרטי משלוחה אחרת שלה, דרך למשל מנכ"ל משרדו שנבחר על ידי השר שהוא חלק מממשלה שקיבלה את אמון הכנסת שנציגיה נבחרו באופן דמוקרטי. מסובך? חכו, זו רק ההתחלה.

דוגמא חשוב בהרבה: 97 אחוז מהמדענים, כך יספרו לכם 99 אחוז מהאנשים שמדקלמים את טענת 97 אחוז המדענים, משוכנעים מעל לכל ספק שהאדם אחראי להתחממות הגלובלית ושאם בלה בלה בלה וכן הלאה, 'חלון ההזדמנויות' בלה בלה וכן הלאה, אל גור והילדה ההיא מאיפה שהוא באירופה, וכן הלאה.

ובכן, מדע לא נשען על דמוקרטיה אלא על עובדות ועל הקשרן ועל הפרשנות הסבירה ביותר לשילוב בין עובדות להקשרן ועל התייחסות עניינית של מי שלא השתכנע מהפרשנות הנשענת על העובדות ועל הקשרן ועל נימוקי הפרשנות ומציע בהתאם פרשנות אחרת המנומקת טוב יותר ומסבירה את העובדות ואת הקשרן באופן מנומק היטב ואז בא שלב ההפרכה או האישוש.

לשאלה כמה-כמה אין שום תפקיד בעניין הזה. בקישור הזה הרצאתו של פרופ' ניר שביב, "אחד מה-3 אחוז" כפי שהוא מדבר באירוניה מרירה על היחס לו הוא זוכה ממה שמכונה 'קהילת המדענים' כשמדובר או אמור היה להיות מדובר לא ב'קהילה' - מושג דביק ומיותר בהקשר הזה - אלא ב'שותפיו למעשה המדעי'. אלו שאין להם זמן מוזמנים לזנק ישירות לדקות ה24, 54 ו64.

אבל אלו שאפילו את זה אין להם זמן לעשות מוזמנים לרשום לפניהם את עיקרי הויכוח בין ה-97 לבין ה-3: א. עד כמה רגיש האקלים שלנו לשינויים? ב. האם יש גורמים נוספים חוץ מפעילות האדם להתחממות הגלובלית.

הנה התשובות, ממש בקיצור, התשובות המדעיות אם זה לא ברור, אני לא בתחום, אני רק מנסה להקפיד להבין מה זה מדע ומה זה לא.

התשובה על שאלה א': 1.5-2 מעלות לכל היותר ולא 1.5-4.5 כפי שקבעה ועדה (ועדה!!!!) פדרלית בשנת 1979. ועדה - ועדה!!!!! - קובעת עקרון מדעי. ועדה. ומאז כל ה97 מדקלמים את ההבל הזה ומייצרים משהו שלא הכרתי אבל נשמע נהדר ומדוייק ומתאים לאינספור מחקרים, כלומר ''''מחקרים'''' באקדמיה: GIGO, גרבג' אין גרבג' אאוט. כלומר מייצרים אלגוריתמים שנקודת המוצא שלהם היא שקר ומזינים את האלגוריתם בנתונים והתוצאה היא שקר. או בנימוסית: מזינים אותם בזבל (גרבג') ומקבלים זבל (גרבג').

את התשובה השנונה אם כי המתבקשת על שאלה ב', ניסח באופן שנון ניר שביב: ברור כשמש שיש גורם נוסף המשפיע על ההתחממות הגלובלית: השמש. אמנם באופן עקיף (רוח השמש משנה את עוצמתה ומסיטה מאזור כדור הארץ חלקיקים קוסמיים הדרושים להתעבות הדרושה לעננות המשפיעה על התחממות כדור הארץ, חלקיקים קוסמיים שמקורם בסופר-נובות, כוכבי על מתפוצצים).

כל אחד מה-97 (וברור שלא מדובר ב-97) שאיננו מתייחס ישירות לכל מה שהמדען הראוי לשמו ניר שביב מביא כהוכחות וכן הלאה כחלק מהתהליך המדעי לגבי סעיפים א' ו-ב' הוא או בור, או שקרן או טיפש. אין שום אפשרות אחרת. והחטא הגדול ביותר בהקשר הזה הוא ביטול טיעוניו של ניר שביב באמצעות הטיעון המוטעה לחלוטין בהקשר הזה: מיליון פלייז קאנט בי וורונג - איט שיט.

מה שמעביר אותנו - ותודה שאתם עדיין כאן - לנושא הבא: החיסונים. הנה לנו כאן מקרה הפוך בו ה-3 אחוז הם מתנגדי החיסונים אבל הם טועים לעומת 97 תומכי חיסונים שהם צודקים. אבל ה-97 לא צודקים כי הם 97 אלא כי הם צודקים. הם צודקים כי הם מבינים - או לפחות ככה הייתי רוצה לחשוב על 0.97 אחוז מה-97 - מה זה חיסון בכלל, ומה זה רפואה מודרנית, ואיך מגיעים להחלטה שאפשר לחסן גיל כזה ואחר, ומדוע חיסון שלישי יכול להועיל, ומדוע רק אם כולם יתחסנו (או לפחות 97 אחוז), המגיפה המעיקה הזו תגיעה לקיצה (עד המגיפה הבאה שבהכרח תגיע כי ככה פועל הטבע וגם את זה למדנו מהמדע).

דוגמא אחרונה וחזל"ש. אדם רז, היסטוריון מעולה במיוחד אבל לא כזה שהשקפותיו האישיות לא משפיעות על שיקול דעתו, ואוי ואבוי אם זה היה אחרת, אפילו שלדון מהמפץ הגדול מדי פעם מגלה סימני חיים, ומדובר הרי בדמות בדיונית, פרסם בסופ"ש האחרון מאמר ארוך אודות האופן המתוחכם בו נתניהו למעשה מקדם את היעד המקורי של אדריכלי הגרעין הישראלי (בן גוריון, משה דיין ושמעון פרס), והוא להפוך את ישראל למעצמה גרעינית גלויה.

תקציר הפרקים הקודמים: 1. על פי מקורות זרים יש בידי ישראל יכולות גרעיניות צבאיות משוכללות הכוללות יכולת שיגור נשק גרעיני מטילים, מטוסים וצוללות. 2. מאז ה-10 במרץ 1965 מדיניותה הרשמית של ישראל בעניין - מדיניות שנחתמה מול האמריקנים בהסכם סודי ביותר שלפני כמה שנים הפך לנחלת הציבור ופורסם במלואו על ידי גנזך המדינה (משפט זה מיועד לאותו בחור היסטרי במל"מ התוהה כרגע האם עליו לשלוח חוליית חיסול לביתי שהרי אני מגלה בציבור סודות מדינה. לך שתה עוד קפה חבריקו, נשבע לך גנזך המדינה פרסם את המסמך, יש לי אותו אם אתה רוצה עותק דיגיטלי) - נקראת 'עמימות'. על פי עקרון זה ישראל לא תהיה המדינה הראשונה להכניס נשק גרעיני לאזור הישראלי-ערבי (וכמובן לא תעשה עוד צעדים מבטלי עמימות כמו פיצוץ גרעיני רשמי, הכרזה על הנשק הגרעיני כחלק מהמערך האסטרטגי הבטחוני ועוד משהו שאני לא זוכר).

במאמרו בהשארץ בסופ"ש האחרון, כתב אדם רז על האופן המתוחכם בו ניסה נתניהו לקדם את מה שנכשלו בו קודמיו - בן גוריון, דיין ופרס - כלומר לבטל את העמימות הגרעינית. מאמרו מעורר התנגדות ועל פי מקורות זרים גם גיחוך או לעומת זאת פיהוק.

למה פיהוק? כי הוא ארוך ומורכב ומלא טיעונים פרשניים מורכבים ביותר שהמוטיב המרכזי שלהם הוא 'הפוך על הפוך'. לדוגמא: כשנתניהו רץ לקונגרס לספר לחבר'ה שיש מדינה בשם איראן שרוצה לפתח נשק גרעיני, הוא למעשה עוזר בכך לאיראנים לפתח נשק גרעיני. למה? מסובך ואולי מעלה פיהוק. דוגמא אחרת: זוכרים את נתניהו עם ארון המסמכים מספר לחבר'ה - הפעם בעברית - על הגילוי המדהים (באמת) של המוסד? סיים-סיים. עד כאן למה פיהוק.

למה גיחוך? אורי הייטנר למשל משלב את הטענה של אדם רז במסכת רחבה יותר שמוכרת בשם 'תורת המחנות' לפיה - כך מתאר זאת הייטנר - העולם בנוי ממאבק תמידי בין כוחות האור (ההון היצרני) לכוחות השחור (ההון הפיננסי) וכל המנהיגים וכל הכוחות וכל הגורמים מסודרים בזוגות מניכאיים אלו מול אלו. ועוד טוענת התיאוריה, ועל כך יסכימו גם מפתחיה, בוודאי אדם רז, שלשאלת הגרעין תפקיד חשוב. אז למה גיחוך? כי זה באמת נשמע מגוחך ובוודאי באופן בו הייטנר מציג את התיאוריה הפרשנית הזו לגבי מקרים כמו הרצל מול רוטשילד או חמור מכך, היטלר כשותף בפועל של בן גוריון, צ'רצ'יל, רוזוולט וסטאלין. אכן מגוחך.

שעל כך יסכימו מן הסתם 97 אחוז אם לא יותר, כי מילא על בן גוריון אפשר לומר הכל, ומי זוכר את הרצל וכולם הרי רוצים להיות רוטשילד, אבל ששימון פרס יצא מלוכלך מההיסטוריה כשמדובר באיש ספר שרמנטי כוכב העל של הסוציאלדמוקרטיה העולמית מי שהציל את כלכלת ישראל ב1985 הוציא אותנו מלבנון והשלים ברגע האחרון עם רבין בדרך לפרס נובל לשלום שהיה באמת באמת פרוייקט חייו וזו מורשתו לנו ולכל מבקרי מרכז פרס לשלום מהדוגמנית נעמי קמפבל ועד לכדורגלן ליאו מסי? באמת מגוחך. עם שימון נמצאים 101 אחוז מהציבור (שהרי אני לא חלק ממנו).

אז זהו, שלא 97 אחוז הם טיעון רלבנטי גם כאן, וגם לא היכולת להגחיך טיעון היסטורי כזה או אחר, ובוודאי שלא שמו הגדול של מי שרקח את 'תורת המחנות' הוא הטיעון וגם לא תנאי הכניסה לדיונים אצל מי שרקח את 'תורת המחנות' - קריאת 150 ספרים ועמידה בסף מבחן בקיאות לגבי כל פרט בהם שאחרת מראש מוכח שאין למי שלא עמד בכך זכות דיבור אלא חובת הקשבה הנמשכת שעתיים ושלוש וארבע וגם חמש שעות רצוף.

הטיעון הרלבנטי לבחינת מאמרו של אדם רז הוא בדיוק אותו טיעון הרלבנטי למקרים האחרים שנזכרו כאן, חיסונים והתחממות גלובלית. במקרה הזה השאלות הן אלו: A. האם התקיים ויכוח על מדיניות העמימות של ישראל. B. האם הויכוח הזה שהתקיים בעבר סביר שממשיך גם היום. C. האם מדינאים נוקטים כחלק מעבודתם במניפולציות או אפילו בשקרים מובהקים מכיוון שמטרתם היא להשפיע על המציאות באופן כזה ולא אחר. D. האם על נתניהו חלה ההגדרה 'מדינאי'.

ולהלן התשובות לאחר ספירת קולות הימאים: A. כן. B. כן. C. כן. D. כן.

התשובה לשאלה C מתחברת ישירות לענייני ההתחממות כמובן. מדינאים כמו אל גור ממשיכים לשקר באופן שיטתי ומרהיב (מצגות מדהימות) לצורך קידום היעד המדיני שלהם. ובולסונרו, הליצן מברזיל, עושה זאת בענייני החיסונים. אז הנה הרשומה הזו מחברת הכל, איזה יופי.

אם לחזור למאמר של אדם רז: אחת משתיים - או שמקבלים את תשתית הדיון המדעי (זה המסומן באותיות ABCD), או שלא. אורי הייטנר פשוט מוזמן, למשל, לפתוח ספר קלאסי שמקובל על 107 אחוז מהציבור, 'מצוקות באוטופיה' מאת שני חתני פרס ישראל אם אני זוכר בוודאות, ליסק והורוביץ, עמ' 266, שם יקבל תשובה רשמית מוסמכת וברורה וחד משמעית לגבי התשובה על שאלה A. משם הוא מוזמן להמשיך לענות לעצמו על שאר השאלות, להפסיק לגחך ולהגחיך, ולעשות את מה שעושה מי שרוצה באמת לברר משהו חשוב הקשור לעתידנו הציבורי, כמו למשל ההתחממות הגלובלית, החיסונים והעמימות הגרעינית של ישראל.


10 תגובות:

  1. אודי,

    חיפשתי המאמר של אדם רז. ואחד נגיש, בקשר לעמימות, הוא פה בפורום לחשיבה אזורית, כאן:

    https://www.regthink.org/articles/נתניהו-והעמימות-הגרעינית-הקשר-האיראני

    אלא שזה לא בדיוק מה שאדם רז טוען, מה שהוא טוען, זה שנתניהו גרס:

    שבמקרה, ואם ( מודגש: במקרה ואם) איראן תשיג נשק גרעיני, יש להסיר העמימות.

    תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מכיר די טוב את משנתו של רז, והוא חוזר עליה באופן די ברור במאמר האחרון בהארץ לגבי נתניהו ורצונו לבטל את העמימות כפי שעשו זאת קודמיו לתפיסה, דיין ופרס

      מחק
    2. טוב, זה מה שאדם רז כתב במאמר אליו הפניתי. לגבי יתר המקומות. לא קראתי פשוט. שם כתוב מפורשות על ידו, שבמקרה ואיראן תתגרען, נתניהו אז היה בעד הסרת העמימות.

      הסרת העמימות, היא טירוף בינלאומי כפי שהסברתי אגב בפוסט אחר שלך לאחרונה. וקשה להלום, כיצד פרס, שהיה רגיש כל כך, למעמדה הבינאלומי של ישראל, היה בעד דבר כזה. דבר שאין שום תכלית והגיון לצידו, שהרי העמימות משיגה הכל, מבלי להקריב כלום כפי שהסברתי.

      תודה

      מחק
  2. משהו בדיון על דברי אדם רז לא ברור לי.

    אם מדינה שנשבעה להשמיד את ישראל (כמו איראן) תשיג נשק גרעיני - יתכן שלא תישאר לישראל אף חלופה טובה יותר מאשר לתקוף אותה מיידית בנשק גרעיני. כמכה ראשונה.

    מה שבהכרח יבטל את האפשרות להמשיך לשמור על מדיניות העמימות.


    השבמחק
    תשובות
    1. אין כל ספק שבכל הקשור לגרעין כאופציה צבאית יש פרדוקסים משונים, הגדול ביותר בהם הוא שהמומחים מסכימים שהנשק הזה קיים כדי שלא ישתמשו בו אבל הוא כל הזמן ישמש כאיום שתחתיו אפשר יהיה לעשות דברים שהם 'נסבלים' כמו טרור למשל. והטענה שלך מבחינה זו היא אכן אתגר רציני, כי הנחת היסוד של המומחים מתייחסת לשחקנים רציונליים כמו סין רוסיה ארה"ב ואפילו פקיסטן. אלא שעל המשטר באירן אי אפשר לומר דבר כזה בלב שלם. עד כאן לגבי האתגר האירני. לגבי העמימות הישראלית, היא נשענה תמיד על עקרון נוסף והוא שכשם שישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני לאזור היא גם לא תהיה השנייה, כלומר על פי הדוקטרינה הזו ישראל מרשה לעצמה למנוע פיתוח נשק גרעיני על ידי שכנותיה וזה בדיוק מה שנעשה ב1981 בעיראק וב2007 בסוריה. הטענה של רז היא שעל ידי הפעולות של נתניהו בתחום זה - החלשת ההתנגדות במערב לתכנית הגרעין האירנית - הוא מאפשר למעשה לאירן להפוך למדינה גרעינית מה שיבטל מיניה וביה את עקרון העמימות הישראלי שכן היא כבר לא תהיה הראשונה להכניס רשמית נשק גרעיני לאזור.

      מחק
  3. מה הטעם בהסרת העמימות? לכולם ידוע מה יש בידי ישראל ואם לישראל אין כלל נשק אטומי אז זה היה התרגיל הגדול ביותר בימי ישראל מאז מתקני הנפט שהיו אמורים להצית את תעלת סואץ בעת פלישה.
    ספק רב אם מדינה קטנה יכולה להשתמש בנשק גרעיני כמכה ראשונה, התגובה של העולם המערבית תהיה ביקורתית בצורה קיצונית ביותר. אבל נשק אטומי בידי אירן יבטיח את המשטר שם ויאפשר לו להפעיל לחצים על המדינות הקרובות לו ללא חשש לתגובה. אם כיום האירנים בוחשים בכל והאמריקאים לא מגיבים כי לא אכפת להם בוודאי שלא יגיבו כשיהיו טילים אטומים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מסכים לגבי החלק השני של דבריך, וזו הרי הסכנה הגדולה בגירעונה של אירן. לגבי השאלה הפותחת אכן היא שאלת כל השאלות. לאדם רז ולאסכולה שהוא מייצג יש תשובות שונות ומשונות על השאלה הזו, ואני מודה שלי אין תשובה ושאף תשובה שאני מכיר איננה מספיק משכנעת. לפני שאציג את התשובות הלא משכנעות של אסכולת רז אדגיש כלל פלדה בחשיבה היסטורית ומדעית בכלל: העובדה שאין לעובדה הסבר מספק איננה מבטלת את העובדה שהעובדה היא עובדה. למרבה הצער לא מעט מדענים או כאלו שלפחות באופן רשמי הם כאלו (נושאים תארים ונהנים מחניה בקמפוס ונוסעים לכנסים בחול) לא מקפידים על כלל היהלום הזה, ונוטים להתעלם מעובדות כי אין להן הסבר משכנע. מבחינה זו אדם רז הוא ההפך הגמור, מה גם שיש לו במקרה הזה של הגרעין תשובה מנומקת הגם שאיננה משכנעת. אותי לפחות. ההסבר שלו להסרת העמימות היא שעל ידי הפיכת ישראל למדינה גרעינית רשמית (והעובדה שכווווולם יודעים שלישראל יש נשק גרעיני איננה שווה במעמדה לטענה שלמעשה אין עמימות כי הידיעה הכללית הזו שלישראל יש נשק גרעיני איננה רשמית אלא 'על פי מקורות זרים'), נוצר מצב של לא-שלום ולא מלחמה לנצח, מה שינציח את הטרור ויהפוך את ישראל לחברה מגוייסת לנצח. הסבר נוסף קשור לכלכלה עולמית: עולם הבנוי מהרתעה גרעינית גלויה במזרח התיכון מבטיחה מחירי נפט גבוהים לנצח מה שמשרת סוג מסויים של כלכלה פיננסית ספקולטיבית (למשל אלו שקונים קבוצות כדורגל במיליארדים). הסבר נוסף קשור ליצירתה של דמוקרטיה פגומה או חלקית, שכן על פי התיזה של אסכולת רז העובדה שבמדינה דמוקרטית יש בידי אדם אחד או שלושה אנשים את הכוח לחסל מדינות שלמות בלחיצת כפתור, משמעותה היא דמוקרטיה פגומה כי נוצרת בתוך הדמוקרטיה מעין מדינת בטחון בתוך המדינה הכללית וכמובן שמדינת הבטחון חזקה יותר מהמדינה הכללית. חיזוק לתיזה הזו יש בעובדה, וזו עובדה, שחלק גדול מתקציב הבטחון בישראל מושחר כלומר נציגי ציבור לא יכולים לפקח עליו. עד כאן התיזה, מכאן הפרכתה או לפחות העמדתה בספק: על ישראל אפשר לומר שהיא כל הזמן חברה מגוייסת; טרור קיים תודה לאל (של חמאס וחיזבאללה) גם בלי מזרח תיכון גרעיני; כלכלת פיננסים המבוססת בין השאר על פטרודולרים המבוססת על מחירי נפט מופקעים קיימת גם היא ללא מזרח תיכון גרעיני; לומר על ארה"ב בריטניה ואפילו הודו שהן דמוקרטיות פגומות יותר מאשר הדמוקרטיות בהולנד, דנמרק או ארגנטינה, שהן מדינות ללא נשק גרעיני כלל, זו איוולת בלשון המעטה. הדמוקרטיה היא שיטת שלטון פגומה כי מנהלים אותה יצורים פגומים: בני אדם. על כל אלו יש לשאול את השאלה שהעמיד כבר לפני 70 שנה כמעט מי שמשמש כאורים ותומים לאסכולת רז, הנרי קיסינג'ר שמו, והיא מה על המערב לעשות לנוכח העובדה שלגוש הקומוניסטי יש נשק גרעיני? וזו הרי השאלה שמלווה את קובעי המדיניות בעולם מאז ועד היום, ולא רק לגבי הגוש הקומוניסטי המפחיד שהפך לרוסיה חלשה כלכלית אך מה לעשות מצויידת ביכולת גרעינית ובראש מדינה שלא רואה עצמו חלק מהעולם החופשי או חלק מהעולם בכלל, ומבחינה זו הוא, פוטין, בדיוק כמו סין. עד כאן לגבי ההסבר ה(מאד) לא משכנע של אסכולת רז לענייני הסרת עמימות. ההסבר ה(לא פחות)לא משכנע שלי הוא שדיבורים על ביטול העמימות - צעד שאף פעם לא התממש בפועל גם לא כששימון פרס היה ראש ממשלה ואז היה לו הרבה מאד כוח לעשות זאת והוא לא עשה זאת , ואת כל זה יש לומר גם על נתניהו - משרתים סוג של יצירת אווירה ציבורית שמשמשת לאנשים כמו פרס ונתניהו כמצע חברתי-פוליטי לחיזוק עמדתם בציבור. מה האווירה הזו? הפחדה, העמקת פנטזיות של השמדה, דיבורים כמו אלו של נתניהו על 'החיים קודמים לכל' כלומר קודמים לפיתוח תחבורה ציבורית או העלאת שכר מורים והקטנת מספר הילדים בכתה וכן הלאה, או במהופך - כי המחנה של פרס הפוך בסגנון שלו - דיבורים על 'מזרח תיכון חדש' וננוטכנולוגיה כעתידנות זאת בזמן שההווה חצי-כוח... כן, גם ההסבר הזה לא מספיק משכנע, וכנראה שהסיבה המרכזית היא שלמרבה הצער להחלטות כאלו או הפוכות של מנהיגים ישראלים יש השפעה מוגבלת על המציאות במזרח התיכון שמושפעת יותר מהתרבות והעבר הרחוק והקרוב של החברות המרכיבות אותו, מאשר מגחמות כאלו ואחרות של נתניהו או של פרס.

      מחק
  4. ראשית גילוי נאות-
    אינני מכיר את חלק מעבודותיו של אדם רז. ואולם קראתי בזמנו ספר שלו על הרצל ומצאתי אותו מעניין מאוד.
    ואני קורא חלק ממאמריו בעתון הארץ בימי שישי.
    .
    המסקנה שלי (ללא ביטוח 100%) היא
    כי עבודתו של אדם רז מוטה קשה מאוד ע"י האג'נדה הפוליטית האנכרוניסטית והשגויה בדיעבד (כשבודקים את ההישגים עד 1977)
    של האינטלקטואלים של מפ"מ ואחדות העבודה (השנייה) - לתקוף בחמת זעם קדושה, עם או בלי קשר לעובדות!!!
    את שלטון מפא"י ונגזרותיו.
    ואני מתכוון לאג'נדה חד גוונית שחורה- כלומר שאיננה ביקורת שהיא לגיטימית וסבירה.
    .
    לכולנו יש דעות אישיות- ומבחינתי לשם ריסונן במחקרים היסטוריים נדרש שימוש מודע במתודה, בלוגיקה בסיסית ובשכל ישר
    ובראש ובראשונה במטרה העליונה של חיפוש האמת, כיעד, עד כמה שאפשר, ובידיעה עד כמה היא מורכבת ורבת פנים.
    .
    האג'נדות הכבדות מהסוג שנראה לי שסוחב אדם רז פוגעות אנושות בתפוקות.
    למשל- אינני מאוהדיו של פרס, בגלל אישיותו (וזה בלשון המעטה). אבל אני מכיר בתרומותיו העצומות לחיוב, כפי
    שהוצגו למעלה בקצרה.
    אצל אדם רז למיטב הבנתי פרס הוא פשוט רק מוקצה מחמת המיאוס כאחד מצעירי בן-גוריון. וזהו!
    לעומת זאת, נראה לי כי מבחינתו אנשי מפ"ם ואחדות העבודה הם במידה רבה מחוץ לתחום הביקורת.
    .
    ואוסיף כאן עוד הערה שצפויה להיות בלתי פופלרית בעליל אצל חלק מהקוראים (אבל כאן אני מרגיש שכנראה מותר)-
    האג'נדה האנכרוניסטית האנטי ממסדית (נגד ישראל של מפא"י ויוצאי חלציה) של אדם רז
    מתאימה לאג'נדה האנטי-ישראלית הכללית והעכשווית של בעלי עיתון הארץ!
    וברור כמובן שיש המון המון מקום לביקורת על מדינת ישראל- אבל, שוב, לטענתי הרוב זה לא ביקורת אלא אג'נדה.
    הדעות האחרות המוצגות בעיתון הארץ הן בעיקרן עלי תאנה (לא כולן, חלקן אמיתיות, וחלקן גם מראות כמה הזויים "האחרים").
    .
    לעומת זאת יש לעיתון הארץ אג'נדה של הערצה נפלאה לגרמניה הפוסט-נאצית- וראו חלק ממאמריו ההזויים לעיתים
    של האינטלקטואל המוביל במוסף עופרי אילני. למשל מאמרו בעד החזרת האימפריות (גרמניה היא האימפריה הכלכלית של אירופה),
    ובמקרה זה הוא קיבל מאמר תשובה מצויין (לא רק אני חשבתי כך).
    מאמרו בשבח אי גידול ילדים בכלל (יש מעט אצל הגרמנים המקומיים)
    ומאמרו נגד המזגנים הציוניים הנוראיים (יש פחות בגרמניה).
    ואחד המאמרים האחרונים הוא טען שכנראה בתל-אביב אין כלום (כמו שכתב הוא- כי ברלין גם כך כשאיבדה חו"ח חלק מקסמה)
    גילוי נאות- לא את כל מאמריו טרחתי לקרוא. מבחינתי - חובה לבחור על מה מוציאים את הזמן.
    .
    ובכך גם הבאתי מבחינתי עוד דוגמא למקרים בהם אג'נדה כבדה הורסת את יכולת הניתוח הראוי.
    .
    וסליחה אם הכאבתי למישהו. לפחות ברור שזה לא אישי

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה עזרא. מתנצל על העיכוב בתגובה, שום דבר עקרוני חלילה. אני מאד מעריך אנשים שמצליחים להשקיע זמן בקריאת העיתון הזה, ובכל פעם שאני מקבל דיווח על שאני לכאורה מפסיד אני משתכנע עוד יותר שמדובר לא רק בבזבוז זמן מבחינתי אלא במתן לגיטימציה לעיתון שיש להוקיע. אני מחזיק פה על לוח השעם שלי מכתב משעשע ששלח בזמנו שוקן התורן, אני לא עוקב, מן הסתם זה לא גרשום אבל מה זה משנה, בכל אופן המכתב מ2016 ובו הכרזה מפוצצת על נאמנותו של העיתון הזה לציונות לישראל וכן הלאה. אם אני זוכר טוב מדובר בתגובה של מר שוקן על כך שאלפי מנויים של הארץ נקעה נפשם ממדיניותו האנטי ישראלית בלשון המעטה, ואז הוא כנראה נבהל ו'עשה מעשה'. בזמנו הייתי מנוי על דה מארקר, עיתון שלפחות אז היה ראוי לשמו לפחות בהגינות וברצינות שלו. אבל גם על זה ויתרתי. המחשבה שבאיזה שהוא אופן אפילו מליונית האגורה מגיעה ממני לרוגל אלפר או ליצורים אחרים שמאכלסים את מערכת העיתון הזה בלתי נסבלת מבחינתי. לגופם של דבריך, אתה לגמרי צודק. כל הפרוייקט של אדם רז - כולל מרכיביו המעולים,והספר על הרצל נכלל בקטגוריה הזו וגם הספר על הפצצה - מכוון לא לביקורת על מפאי אלא ספציפית יותר, לביקורת שוללת גורפת ומוחלטת על בן גוריון. מעקרון על זה, ממנו נגזרה כל פעולת המחקר של החוג אליו משתייך אדם רז ('חוג אורנים' בהנהגתו של יגאל וגנר, והחברים שם כמובן מכחישים את קיומו של חוג כזה), לפיו כל מה שעשה בן גוריון טמא וכל מה שעשו יריביו, כולל למשל הלל קוק או קובי שרת, טהור, הדרך לשלילת המדינה ולעמדות פוסט וגם אנטי ציוניות קצרה מאד. כי מה לעשות ובן גוריון ומפאי לקחו על עצמם לא מעט הכרעות שעיצבו את מדינת ישראל, והואיל ובן גוריון משוקץ הרי שבהכרח מדינת ישראל משוקצת, ומכאן להבלים שמסתבר שכותב עוד גאון שעד עכשיו לא שמעתי את שמו, מר אילני, על גרמניה, דווקא על גרמניה כמובן, הדרך עוד יותר קצרה. על מה ולמה איש נבון כמוך עזרא ממשיך להשחית זמנו על התועבה הזו, השארץ כפי שאני מקפיד לכנות את העיתון הזה, אין לי תשובה מניחה את הדעת. אתה לא היחיד כמובן וכנראה שהפגם בי... כך או אחרת, אני מרגיש שאינני מפסיד יתר על המידה, וכשאני מקבל דיווחים כמו אלו שאתה הצגת פה או כפי שמקפיד להציג אורי הייטנר, אני משתכנע שלא מדובר בהרגשה בלבד אלא בעובדה. שא ברכה ותודה רבה

      מחק
  5. לאודי
    א. כשקראתי שארץ לא היה ברור לי אם זו טעות קולמוס או טענה מהותית. הבהרת לי.
    .
    ב. אני קונה את השארץ בימי שישי כי לא מצאתי ברשת תחליף מלא לפרסומי הכנסים באקדמיה ובארגונים
    הישראלים שכמעט כולם מפורסמים רק שם.
    ואני, מזה עשרות שנים, אוהב מאוד ללכת לימי עיון והרצאות בנושאים מגוונים.
    בימי ברפאל, זה כבר רחוק מאוד, הייתי לעיתים לוקח ימי חופש עבור ימי עיון שנראו לי מושכים.

    השבמחק