באמתחתי כמה דברים לומר על חנוכה. אתייחס ישירות לשני עניינים החוזרים בדיון שמתקיים מדי שנה אודות החג החביב הזה, ואלו הם:
האחד - מדוע 'כולנו' "זוכרים" את נס פך השמן, כשכל מי שמכיר את תיאור הדברים בספרי החשמונאים יודע שלא מיניה ולא מקצתיה לא פכים ולא שמן אלא חנוכתו של מזבח מחולל היא הסיבה למסיבה?
השני - איך אמרה סאלי להארי: who is the dog in the story, כלומר מי הם בימינו המתייוונים ומי הם היהודים הטהורים.
כדי לחסוך את זמנם של אלו שמתקשים בעיון ביקורתי במקורותינו ובתרבותנו, אתחיל דווקא מהשאלה השנייה, שהיא קלה למדי לפיצוח, הגם שהיא נהיית טיפה מובנת יותר (לאו דווקא משכנעת יותר ), בהנתן התשובה על השאלה הראשונה.
בכל אופן, התשובה הקצרה היא זו: היהודים הטהורים כלומר "הטהורים" (המרכאות נועדו לרסן את המושג המסוכן הזה שהוא בכל זאת מופיע כאן כדי לחדד את הדיון), הם הציונים. בין אם הם אתאיסטיים גמורים כמוני (אני אתאיסט גמור) ובין אם הם ציונים דתיים עם כיפה רחבה יותר מראשם. מה משותף לאלו ולאלו? הציונות כאמור שפירושה היחיד היכול לשמש ואמנם שימש כמכנה משותף בין מחנה כזה ומחנה אחר, הוא ההסכמה שעל יהודים לחיות חיי עצמאות וריבונות ממלכתית.
המתייוונים לעומת זאת, הם אותם יהודים שעל מנת לשמור על זכותם לכיתתיות תרבותית, מוכנים לחיות תחת כל שלטון זר. ולכן בימינו מי שעונה באופן המובהק ביותר על הגדרת המתיוון הם כמובן היהודים החרדים (ומחוץ לארץ ישראל מדובר ברפורמים וכן הלאה).
אז אחרי שעשינו פאוזה קטנה כדי לתת לאלו שכמעט או ממש הקיאו מהטיעון הזה לעזוב בשקט את האולם, אפשר להמשיך הלאה, ולעבור לשאלה הראשונה, שכדי לענות עליה יש לפצל אותה לשתי שאלות רווחות אחרות:
א. האם תפקידו של נס פך השמן, שעל פי ההיסטוריה הרשמית של המכבים לא היה ולא נברא, הוא חלק ממאמץ מרוכז של חז"ל להשכיח את החשמונאים?
(אגב, אין צורך לומר לי שלא ברור איך המכבים נקראו ונכתבו - מקבים? - וגם לא ברור מה זה בדיוק חשמונאים ולא זה העניין כרגע, בכל אופן מדובר במה שכתבו ישירות או מה שכתבו יורשיהם של מתתיהו והבנים אודות האירועים שהתרחשו לפני ולקראת ה-25 בחודש התשיעי שנת 148, ועוד נחזור לתאריך המשונה הזה בדלת הראשית).
ב. בהנחה שהתשובה על השאלה הראשונה חיובית - היא לא, היא ממש לא, אבל נניח לרגע שכן כי זה המהלך הרעיוני שאני מכיר כבר 35 שנה בערך והוא מתמיד וממשיך לתפוס מקום - האם השכחת החשמונאים (באמצעות הסיפור שלא היה על פך השמן) היא חלק ממאמץ של חז"ל להפוך את היהודים לעם הבורח מגבורה כלומר לוקה באותה פסיביות מהוללת שהציונים הפכו למקוללת כשהציעו אקטיביזם, כפי שאומר השיר האהוב (מאד ובאמת): 'נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו, לעמק ירדנו, ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גיהילינו, נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו בסלע חההצבנו עד דם [טאטאטאטאם] ויהי [פאוזה] אור!!!!!!'.
ובכן, חז"ל לא השכיחו את ספרי החשמוקבים וההיסטוריון גדליהו אלון שכתב על זה מאמר לפני יותר מ-70 שנה הוכיח את זה כפי שיודעים לעשות זאת היסטוריונים. אדרבא ואדרבא, חוקר אחר, נדמה לי דוד פלוסר, הראה שבימי הביניים (תקופה בה פרוייקט ההשכחה לכאורה אמור היה להגיע לשיא עונת הקטיף, שכן איפה אם לא בימי הביניים היהודים היו ממש יהודונים בקטע של פסיביות אנטי-חמשמקבית??) לא רק שיהודים המשיכו למלל גבורות ישראל אלא שהם אפילו כלומר 'אפילו' תרגמו (מיוונית? לא ברור לי, מצטער אבל המאמר שלו און-ליין כלומר מקוון ואף מגוון) קטעים מספרי המכבונאים ואף הוסיפו להם איורים בהם נראים יהודים רוכבים על סוסים וכל כולם עזוז ואומץ. חפשו לצורך העניין את הערך 'ספר יוסיפון' בויקוש.
ובכן, בקיצור תשובות על שאלות א-ב: לא הושכחו החשמקבים ויהודים בהחלט העריכו גבורה הרבה לפני טרומפלדור ומניה שוחט ועזר ומרזוק וברל כצנלסון. רשימה חלקית.
אז מה הסיפור. פך השמן? סיפור ארוך, כבר כתבו עליו, חפשו ותלמדו לבד. ענייני אש התמיד הנופלת מהשמיים, כמו אצל שלמה במקדש הראשון, ואחר כך אצל נחמיה נדמה לי במקדש השני, כך או כך, כפי שהסביר מכס וובר אבל במהופך, עד לפני 200 שנה - וזה כולל את כל הזמנים הנזכרים עד כאן - נס היה עניין מובן מאליו ולכן השאלה היא לא מדוע הופיע פתאום נס אלא מה תוכנו ומה הוא רוצה לומר.
סיכום ביניים: גבורה התקיימה גם אצל החשמקבים, גם אצל החז"לים, גם אצל הימהב"ים וכמובן אצל המשכילים ואצל הציונים אבל גם בצבא האדום וגם בכנופיות של פול פוט וגם בגסטאפו.
כי זאת יש לזכור: גבורה איננה תוכן אלא אופן. גבורה פירושה התגברות של המתגבר (גבר, אשה וכן הלאה) על מעצורים כאלו ואחרים, פחד, מה יגידו השכנים או השוטרים וכן הלאה.
כן, מה לעשות, גבורה של מי שמפוצץ את מלון המלך דוד היא גבורה ללא שום ספק, אבל השאלה שאמור לשאול את עצמו מי שמפוצץ את מלון המלך דוד היא מה מועיל פיצוץ מלון המלך דוד. וייצמן למשל חשב שזה מיותר, משה סנה חשב שזה הכרחי, הויכוח פתוח.
אם לחזור לעניין שלנו, והנה נסגור כאן מעגל: ההפרש בין גבורת החשמוקבים לבין גבורת המרטירים של פרעות תתנ"ו, הוא במטרת הגבורה או ליתר דיוק בהקשר שלה - המרטירים הנטבחים על ידי הצלבנים שומרים על צלם אנוש ועל כבודם האישי המשפחתי והלאומי. המקבונאים היוצאים לקרב נגד צבאות יוון עושים זאת על מנת להשתחרר משלטון זרים.
הציונות לא המציאה את הגבורה היהודית כפי שהיהודים לא המציאו את הגבורה האנושית אלא הציונים עשו שימוש לא פעם בגבורה על מנת לזכות בעצמאות מדינית וממלכתית.
מה הפריע לחז"ל שכידוע לא מאד סימפטו את החשמכבים? בערך מה שהפריע אצל החשמוקבים לגבי החז"לים. במלה אחת: פוליטיקה. בשתי מלים: אופיה ותכניה.
אתמול שמעתי ברדיו חכם א' משוחח עם חכם ב' (השמות שמורים במערכת) ומסכימים ביניהם שרע מאד כשגורם אחד - החשמוקבים במקרה הזה - לוקח לעצמו את כל התפקידים. 'הפרדת רשויות' כידוע זה תנאי להצלחתו של ציבור לנהל את עצמו. הרמז הפוליטי יותר מברור והנה אני אומר בקול רם את מה שכתבתי וכתבו חכמים ממני: ביבי הביתה.
אבל חכם א' וחכם ב' לא אמרו 'ביבי הביתה' הם רק חשבו את זה והניחו שנבין לבד באמצעות הפיכת סיפור "כשלונם" של החשמוקבים למשל ושנינה וכתובת על הקיר ותראו ומהכשלון תלמודו. מה התיזה? שחשמוקבינו לקחו לעצמם שלושה כתרים: את כתר הכהונה (שכבר היה להם כי הם כזכור היו כוהנים), את כתר המלוכה ואת כתר הנבואה (ואת משרד התקשורת). צא ולמד מה עשו לעומת זאת חזל"ינו ז"ל: למדו תורה, דרשו אותה והפיקו ממנה תלי תלים של הלכות שכל קשר בינן לבין המקרא המועט משול להרים התלויים משערה.
בראבו. אלא שכשלונם של החשמוקבים פשוט בהרבה להסבר: לא אלוהים כי אם רומא נתן ורומא לקח. הצלחתו של יהודה החשמוכבי לבסס עצמאות נשענה על התמיכה הגיאופוליטית של האימפריה העולה רומא, שכאימפריה עולה נזקקה לבריתות מקומיות נגד האימפריה הדומיננטית, היוונית. והנה חלפו עברו 130 שנה והאימפריה העולה הפכה לאימפריה הדומיננטית ואז כבר לא היה צורך בבריתות עם גורמים מקומיים. וזה רוני רון, זה סופוט של כל בלון. סה-טו. לפעמים ההיסטוריה פשוטה כל כך שאפילו חכם א' וחכם ב' - אולי בגלל האג'נדה שלהם (ביבי הביתה! גם אני בעד אבל זה לא קשור הפעם) - פשוט לא מצליחים לראותה.
וזה עוד לפני שאמרנו בגבורה עילאית את האמת על חז"ל: לא הפרדת ולא רשויות... זוכרים כהונה-מלוכה-נבואה? כוהנים כבר לא צריך כי אין בית מקדש. מלוכה אי אפשר כי יש רומאים. נבואה? מאז חורבן הבית ניתנה לשוטים. מי החליף אותם? החכמים. כל הכוח בידיהם, כולל הכוח להוציא להורג (באמצעות החלטת סנהדרין, שזה ביוונית מועצת סנילים, כלומר זקנים כלומר - במונחי העת העתיקה - חכמים>>מש"ל). אז בפעם הבאה שמנגידים את חז"ל לחשמוקבאים, תקפידו לשאול את השאלות הנכונות.
מה שמביא אותנו לשאלה השנייה, זו ש'אפילו' עגנון הזכיר בתמולשיל כשסיפר על נשף החנוכה וציטט מפיו של אחד החבר'ה שאמר לחבר'ה מה אתם שמחים ועולזים מה, אם הפסל של מתתיהו היה קם לחיים הוא היה שוחט את כולכם, או משהו כזה.
בכל אופן, השאלה השנייה היא בענייני המתייוונים. את התשובה שלי לשאלה מי הם היהודים ''הטהורים'' בימינו כבר אמרתי: הציונים, כלומר אלו שמוכנים לוותר על אחדות פולחנית ותיאולוגית ובלבד שיהודים יקיימו ריבונות ויקחו עד כמה שאפשר את גורלם בידיהם.
עכשיו הזמן לחזור כפי שהובטח בדלת הראשית לאותו תאריך משונה בו דיווח מוטה גור יהודה 'הר הבית בידינו': 25 לתשיעי שנת 148. הנתון היחיד המובן מאליו שהוא גם מקרי למדי הוא כמובן היום ה-25. חודש תשיעי?? איזה שבוע?
אה, לא חודש תשיעי מהסוג זה, אז איך זה אם רק לא מזמן חגגנו ראה"ש וצמנו ואף אכלנו ביום כיפור? ומה שמו של החודש התשיעי שהוא בכלל שלישי? כסלו? מאיזה לוח זה בא? מלוח יהודי טהור? כלומר "טהור"? כי זו רוח השאלה, הסאבטקסט, של הדיון המסורתי בכל שנה בסתיו גיורא, מי הוא היהודי "הטהור", ואז כולנו מתכווצים מבושה כשההוא התורן עם התפילין עולה לרכבת ומציע לך להניח תפילין וכן הלאה.
אז הנה נבדוק את "טוהר" התרבות היהודית ונגלה שכמו כל תרבות היא ליקטה מן הגורן ומן היקב ועיצבה את הדברים בדרכה וטוב שכך, אבל שמדובר בדרכים שונות, יש האומרים שבעים פנים לה, ומספירה שקיימתי לא מזמן מדובר בהרבה יותר אבל מי חוץ מהחתם סופר, ושלכן אין שום דרך לקבוע מי "טהור" כי אין "טהור" ולא יכול להיות "טהור" ומי שמדבר על "טהור" הוא אדם מסוכן, מסוכן מאד. לא משנה באיזה תחום ובאיזה נושא: סביבה, מזון, סכסוך, כלכלה, מגדר. ויהדות כי זה הנושא כרגע.
אז החודש התשיעי הוא תשיעי על פי לוח השנה הבבלי.
את המקרא אנו קוראים בקלות בזכות הכתב האשורי המרובע.
0-2 לטובת בעלי הזקן, ועוד לא עברו 4 דקות משריקת הפתיחה.
כל שמות חודשי השנה בלוח העברי "הטהור" גם יבוא אישי מבבל הזונה.
המתמטיקה של עיבור לוח השנה? בדיוק: יוונית.
13 המידות ששימשו בין השאר את החז"לניק "הטהור" אנטיגנוס איש סוכו, וגם שמו אם לא שמנו לב, א-פרופו "לא שינו את שמם" בלה בלה מההגדה של פסח, גם הם: יוונים.
מה שמוביל אותנו בדלת הראשית שנזכרה לפני כמה שעות, לדובדבן הכי פחות מוכר ושרצוי להתעלם ממנו כשמחפשים דרכים לעשות כל דבר חוץ מאשר לנסות ולהבין את העבר המורכב באופן מורכב כי מה לעשות האדם, כל אדם, גם זה הרוצה שירים בשני אקורדים, הוא מורכב.
מה זה שנת 148 המשמשת ליהודה החשמקבוני לדווח לאחור 'הר הבית בידינו'? פגשתי שניים שלושה זריזי מחשבה שמהרו לומר, 'נו, ברור, 148 לפני הספירה'. שזה הגיוני בערך כמו השאלה האם אני ואהוד מנור המפורסם היינו אחים. אבל יודעים מה? גם טוב. הנה יהודה "הטהור" משחרר את מקדשנו ומדווח על כך באמצעות לוח שנה נוצרי (שעוד לא קיים אבל לא זה העניין).
אז זהו, שהוא לא מדווח בשנת 148 לפני הספירה הנוצרית אלא הוא מדווח בשנת 148 לשטרות. וואס איז דאס שטרות??? בדיוק. לוח שנה אוניברסלי (ברמה האזורית של אותה תקופה) ששימש את "הטהורים" כפי ששימש את כולם כפי שהלוח הכללי משמש את כולנו היום מבלי שאמירה כמו 'היום ב30 בנובמבר' דורשת תוספת מתהדרנת-מונפצת-ומבסוטה מעצמה המקופלת במלה 'למניינם'.
מה זה מניין השטרות? גוגל איט. ממש לא חשוב. חוץ מזה שלא מדובר במניין שנים יהודי "טהור" כי אין דבר כזה.
לסיכום: ההיסטוריה של חנוכה לא הושכחה על ידי חז"ל שמבחינת השאיפות הפוליטיות שלהם לא היו שונים במאומה מקודמיהם ומאלו שירשו את מקומם. גבורה איננה תוכן אלא אופן, ומה שמבדיל בין גבורת אחיותינו ואחינו בני ישראל שהקריבו חייהם בגבורת ימי ביניים בנתונים של ימי הביניים ('קידוש השם') לבין גבורה בימי הציונות, היא המטרה: עצמאות וריבונות. ומבחינה זו הציונים הם הם ממשיכיהם של החשמוכבים, וכל מי שבשם יהודיותו "הטהורה" מוכן לחיות תחת שלטון איראן אפילו, הוא הוא המתיוון. חג שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה