קיבלתי מחבר, מעביר הלאה לכל מאנדבושקעס - ובסוף הקטע, קטע של ברל כצנלסון, באמת כל מלה מיותרת
המאמר של ד"ר שאול ברטל עוסק ב"אמנת חכמי הדת של האומה בסוגיית מבול אל-אקצא", שפורסמה ביוני 2025 על ידי מאות אנשי דת מוסלמים מכל רחבי העולם הערבי והאסלאמי. מטרת המסמך היא להעניק לגיטימציה דתית ומוסרית למתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 ("טופאן אל-אקצא"), ולהציג אותה כמעשה של ג'האד מחייב ולא כאירוע פוליטי שנוי במחלוקת. בכך נדרשו חכמי הדת להתמודד עם הביקורת החריפה שהוטחה בחמאס לאחר המתקפה, נוכח ההרס העצום שנגרם ברצועת עזה והמחיר האנושי הכבד ששילם הציבור הפלסטיני.
האמנה מתמודדת עם סוגיה הלכתית מרכזית בעולם המוסלמי – עקרון המצלחה (טובת הכלל ותועלת הציבור). מבקרי חמאס טענו כי פתיחת המלחמה פעלה בניגוד לעקרון זה, משום שהיא גרמה לאובדן נורא ולפגיעה מתמשכת בתושבים. החותמים על האמנה מציעים קריאה הפוכה: דווקא גודל הקורבן, האבדות וההרס מוכיחים את עוצמת האמונה, את מחויבות העם הפלסטיני למאבק, ואת הצידוק הדתי להמשך ההתנגדות.
נקודה עקרונית נוספת שמעלה האמנה היא הגדרת גבולות פלסטין. לראשונה, היא קובעת במפורש כי פלסטין כוללת את כל שטחה של מדינת ישראל המודרנית, ואף את רמת הגולן, וזאת בניגוד לנוסחים קודמים – הן של האמנה הלאומית הפלסטינית והן של אמנת חמאס – שהותירו לעיתים מקום לפרשנות או להתמקדות ביהודה, שומרון ועזה בלבד. בכך היא מרחיבה את הדרישה המדינית-דתית לריבונות פלסטינית על פני כל המרחב.
באשר למהות ההתנגדות (המקאומה), האמנה מציגה אותה כחובה אישית (פרד עין) החלה על כל מוסלמי ומוסלמית. ההתנגדות אינה מוגבלת לפעולה צבאית בלבד אלא מוגדרת כמאבק רב-ממדי: צבאי, מדיני, כלכלי, תרבותי וחברתי. תפיסה זו מאפשרת להצדיק הלכתית לא רק את המתקפה הצבאית עצמה, אלא גם מערך רחב של פעולות מדיניות וחברתיות נגד ישראל, ובכך היא מייצרת מסגרת כוללת המאגדת את כל תחומי החיים תחת מושג הג'האד.
המשמעות האידיאולוגית של האמנה היא כפולה: מצד אחד, היא מספקת מענה לביקורת פנימית בעולם המוסלמי על חמאס ועל המחיר ששילם הציבור הפלסטיני; מצד שני, היא מעמיקה ומחזקת את תפיסת העולם של חמאס הרואה במאבק בישראל חובה דתית שאינה תלויה בשיקולי תועלת או בהפסד זמני. ההקרבה והסבל נתפסים כחלק מהציווי הדתי, ולא כהוכחה לכישלון.
בסיכומו של דבר, אמנת 2025 מייצגת נדבך נוסף בהתקדמותה של האידיאולוגיה החמאסית – ממסגרת לאומית-דתית מקומית למסגרת דתית-אוניברסלית המחייבת את כלל המוסלמים. היא מציבה את חמאס לא רק כארגון התנגדות פלסטיני, אלא כגורם המייצג מאבק אסלאמי כולל על שלמותה של פלסטין ההיסטורית, ובכך מחזקת את המימד הדתי-תיאולוגי של הסכסוך.
https://dayan.org/he/content/6528
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה