בשבוע שעבר כך מספרים יודעי דבר, התנהל בארץ מאבק איתנים בין גורמי ממלכה לבין אזרחים, בשאלת זכותם של האחרונים, חלקם מזוהים כאוהדיה של קבוצת ספורט מסויימת, ללבוש חולצה ועליה כתוב מה שכתוב.
על פי הדיווחים שהצלחתי לפענח, כצפוי רשויות הממלכה פסקו שזכותם של אזרחים ללבוש מה שהם רוצים, כשעל הבגד שלהם כתוב כל מה שיעלה על דעתם, שהרי זו משמעות העקרון המוכר בשם 'חופש הביטוי והמצפון'.
כי כבר בערך 250 שנה אנשים מתקוטטים על זכותם לחופש הביטוי, אבל מעט מאד מהם עסוקים בשאלת תוכן הביטוי.
לפני 250 שנה סברו אלו שדגלו בחופש הביטוי, שעם כינונו ומיצובו כעקרון פעולה מרכזי בחיי הציבור, ועם הנגשת הידע הכללי (אנציקלופדיה) לכלל הציבור, ממילא חופש הביטוי יבטיח את איכות הביטוי, כי ברור היה להם שכוווולם יחתרו לאמת, וכווווולם יקפידו על מורכבות, וכוווווולם יעשו מאמץ גדול להקדים דעת זולתם לדעתם שלהם, וכך יבטיח חופש הביטוי את איכות הביטוי, כלומר את האמת.
והנה אנו כאן כיום מבכים את מות השכל הישר, את מותה של ההגינות, את מותה של הנכונות לבחון דברים מורכבים לגופם. אמנם וולטר מתהפך בקבר אבל ישעיהו הנביא מחייך בשביעות רצון מעט עגומה, ובכל זאת, ואומר: "אמרתי לכם".
ועוד השבוע יעשו האזרחים האמיצים מעשה: הם ישתקו 13 דקות ו-12 שניות, כי הם יודעים שכולם יודעים שהצירוף המספרי 1312 הוא בגימטריה של לע"ז ACAB, וכי כידוע כל השוטרים הם ממזרים.
על עומק כזה לא יכול היה לשיר אריק איינשטיין, לעומק כזה לא יכול היה להגיע עלי מוהר.
ולא רק ישעיהו מחייך, אמנם בתיסכול, על כך שהוא יכול לומר "אמרתי לכם", אלא גם עוד איינשטיין אחד, אלברט ולא אריק, שמתבונן על אלפי זחוחי הדעת הנודמים להם בצדקנות אינסופית 13 דקות ו-12 שניות, ואומר לעצמו שם בגן העדן: "נו, לא צריך להוכיח בכל יום את התיזה שלי אודות אינסופיותו של הטימטום האנושי".
ובבניין ציון ננוחם (למרות שלא מעט, והם מתרבים, מתנחמים בהרס שיטתי שלה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה