נתיב הגדוד. לא רחוק מצומת כביש5 בואכה כביש90. על שם הגדודים העבריים שאחד מהם, גדוד38, חנה לא רחוק משם אי אז בקיץ 1918, כשאחד מקציניו, ז'בוטינסקי שמו, בוחר לשבת עם חייליו בחום הנורא של הבקעה, בזמן שיתר קציני הסגל מתפנקים בירושלים, 1000 מטר בקוי גובה ושנות אור בקוי אופי משם.
נתיב הגדוד. הוקם ב-1975 בימים
הטובים יחסית ההם, של עוד ממשלת 'העבודה', כשראש הממשלה הוא רבין שבנאום ההכתרה
שלו, 3 ביוני 1974, הבהיר לעמו ולעולמו כי בין המדבר (כלומר מהצד המערבי של עיראק
בואכה מרחבי הכלום של מדינת הכלום הלא היא ירדן) ובין הים התיכון יש מקום לשתי
מדינות בלבד, אחת יהודית והשנייה ערבית (שכמובן תכלול את הידועים בציבור כבר אז
כ"פלסטינים", 'ידועים בציבור' במובן הידוע של הצירוף הזה).
נתיב הגדוד, שלהי 2025. אתמול ביקרנו
שם חבורת סקרנים ופגשנו זוג נפלא, מראשוני המקום, זוג חקלאים אמיצים, סילבי וחיים
אורן (את ילדיהם החביבים ראינו רק בסרט שסיים את הביקור. כן, ראינו ילדים עוסקים
בחקלאות, מחזיקים ממש בטורייה).
חיים אורן נהיה עם הזמן למדריך
חקלאי. כפי שאמר לאחד החברים בפינת הקפה, "את מה שאני הספקתי לשכוח, הרבה
אנשים לא למדו ולא ילמדו אף פעם". הוא לא ציין לאילו אנשים הוא מתכוון, אבל
אני חשבתי אוטומטית על אנשים המאיישים היום (וכבר עשרות שנים) את משרד האוצר, את
פורום גועלת וישויות דומות אחרות, וכמובן סתם (במובן העמוק של המלה סתם) אנשי
"אקדמיה" במחלקות ל"כלכלה" ב"אוניברסיטאות" (וכאן
תפקיד המרכאות הוא לגחך ולהקטין, וגם זה ממש בנימוס).
שמענו ממנו ניסים ונפלאות. גם במובן
של חנוכה - הצלחות מדהימות בכמה וכמה דוגמאות של חקלאות חכמה ורווחית (גולת הכותרת
כרגע היא שמן הארגן, שמקורו במרוקו אבל שבארץ הקודש הוא מיוצר בשיטות יעילות
כמובן, כי במרוקו עדיין משמשות גדודי נשים כ"טכנולוגיה" באמצעותה מופק
זרזיף שמן מכל אגוז קשה לפיצוח, כי כל אגוז של העץ הקשוח הזה, באמת ראוי לדימוי של
האגוז כיצור קשה לפיצוח).
אבל גם ניסים ונפלאות לתפארת
"המחנה הלאומי" וכל הכנופיות הנזכרות של "הכלכלה הנכונה", אלו
שהוזכרו בפיסקה הלפני אחרונה (גועלת וכו'), כלומר ניסים ונפלאות המצמררות את הנפש
ומביאות לתלישת שערות ולזעקות של לב שבור, הכל בשקט כמובן, כי מה יעזרו הצווחות.
כמו למשל הסיפור הבא: באחד משלבי
העשייה החקלאית בת עשרות השנים של הזוג אורן ושל שותפיהם למרחב הקשה הזה, בקעת
הירדן, הבוננזה היתה תאנים. מסתבר שבבריטניה המעתירה, לא פחות, קבעו רופאי הממלכה
כי אכילת שתי תאנים ביום, מפחיתה דרמטית את סיכוני הסרטן למיניהם.
מפה לשם צמח יצוא התאנים והגיע לאזור
ה-12 טון במשלוח מסויים אחד. אלא שאז הגיעו השרצים של ה-BDS (חיים פירש את ראשי התיבות באופן אדיב
במיוחד: באסטרדס, דאמס, סטופידס) וחקלאי האזור נתקעו עם 12 טון.
מה היתה אמורה
לעשות כל ממשלה לאומית? בדיוק. קודם כל לקנות את כל הסחורה ואפילו לחלק אותה חינם
אין כסף מאילת ועד מטולה (או להפך, וגם לרוחב), או כל אפשרות מעשית אחרת השמורה
לבעלי הזכות לעשות שימוש בכלי הממלכה: והרי כוחה של המדינה לגבות מיסים למשל או
לגייס צבא או לצאת למלחמה או לחפור מוביל ארצי או לסלול כבישים שמור לה לכל פעולה
בעלת ערך לאומי אחר, ולאנשי "המחנה הלאומי", המתאפיינים בהררי "הדר
ז'בוטינסקאי" ובתלי תלים של גאווה וזיקפה לאומית, אין צורך להסביר זאת, האין
זאת.
מה למשל? למשל לכנס מיניה וביה בחדר
הישיבות של משרד האוצר את כל הרמי-לויז, השפע-יששכרז, הקואופז וכיו"ב עסקים
אדירים שמתעשרים בכל רגע נתון על חשבון הציבור (זכורים לי הימים בהם רמי לוי היה בקושי 'שיווק השקמה', כשכל רכושו והונו מחסן אחד לא גדול בשוק הסיטונאי בירושלים,
סמוך לאנג'ל, וכל סחורתו קופסאות שימורים גדולות של 5 ק"ג מלפפונים חמוצים וכיו"ב. היום הוא כבר קונה חברות תעופה,
וכבר מזמן משווק טלפונים ואינטרנט. כפי שאמרו זאת הגששים: "לאן נעלמו 3000
לירות?").
מה שמלמד אותנו ששוק המזון עתיר הון, ומכאן אנו למדים כי השאלה היחידה היא לא האם אפשר להרוויח מחקלאות, אלא מי מרוויח מחקלאות, ומה נעשה עם הרווח מחקלאות ומה העשייה הזו תורמת ליתר היעדים הלאומיים של המדינה, לצד רווחים וחקלאות ומזון.
אבל לא. "המחנה הלאומי"
דוגל בדרכי פעולה שהמשמעות המעשית שלהם היא הפקרת רוב נכסי הציבור, בוודאי אזורי
הפריפריה הרגישים לפגעי מזג אוויר ולפלסטינים וצרות ומחלות ממאירות אחרות, ולכן
אחרי שחיים וחבריו הצליחו בקושי לשווק במחירי עלות מגוחכים טונה אחת תאנים, 8% מהמטען שהוחרם על
ידי השרצים של ה-BDS (ואין ספק שגם באותו היום, כמו מאז ועד היום, עוד מרצה שנון במכללה לחינוך
הסביר מדוע ה-BDS הוא ביטוי נשגב לחופש הביטוי ושבמקרה הזה בכלל מדובר בארגון לנוכח "עוולות הכיבוש" וכיו"ב פניני חוכמה שרק
"האקדמיה" בישראל מסוגלת להפיק), את יתר 11 הטון הם
זרקו לאשפה.
כלכלה נכונה ויעילה כבר אמרנו? אז הנה נגיד שוב: אין כמו כוחות השוק ליעילות, לשכל ישר ולהגיון צרוף. עובדה. במקום לצרוך 11 טון תאנים, עדיף לזרוק אותן, העיקר שהחבר'ה עם הגליון אקסל יהיו מרוצים בדרך לסושי.
ובהמשך המפגש סיפר חיים על בעיית המליחות
של האדמות באזור, ועל הפתרונות למיניהם, כמו הטיפטוף שמציל כרגע את כל העולם, כולל
את החלאות בדרום אפריקה ואת האנטישמים מוכרי הפרוטוקולים של זקני ציון, הפרטנרים
לשלום, המצרים כמובן וכן הלאה.
וכמובן ירדן, שבלי המים של ישראל,
הידע של ישראל, השיטות של ישראל וכיו"ב, לא היה חי וקיים כל המתחם החקלאי
הפורה שניתן לצפות בו גם ביום מעונן כמו אתמול ממצפור אלון (מי יגול עפר מעיניך
חבר שכוח ומושכח?? בטח לא בית יגאל אלון).
אבל העובדה הזו - כמו העובדה שבדרום
אפריקה ובמצרים, וגם בצ'ילה מוכת האנטישמיות הנשענת, כמה מפתיע, על תפוצה פלסטינית
גדולת מימדים – לא מפריעה גם בירדן, שותפה ידועה נוספת ל"שלום" המהולל,
זה שמגיע באריזה שבדית ובתסמונת שטוקהולם, להפיץ שנאה ולא פחות חשוב: לשמש כגשר
להברחת נשק ושיטות רצח מטהראן לרמאללה ובנותיה.
זכה חיים
וזכו בני משפחתו ושכניו, וזכינו מן ההפקר (במקרה של כל ממשלות "המחנה
הלאומי", בכל הקשור לפריפריה הישראלית, פשוטו כמשמעו: הפקר), שהתקיים בהם
הפסוק 'לא אלמן ישראל', ועוד אחד, חשוב לא פחות: שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם
וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.
טוב,
לפחות חציו הראשון של הפסוק ממשלי, כי מה לעשות ולנגד עינינו שכבר הפסיקו להשתאות
(רק הלב ממשיך לכאוב), רְשָׁעִים לגמרי לא יִכָּשְׁלוּ, רשעים מכל הסוגים והמינים,
גם בטהראן, גם, להבדיל, בגבעת רם.
כל אחד במקומו וכל אחד בדרכו, ממשיכים לעלוז, והדברים
ידועים, וכל שנותר הוא להמשיך ולהתנחם בבניין ציון, בניין מהסוג שמשק אורן
מקפיד עליו, בנייה שהיא היפוכה של הסתירה שמנסה לכפות על כלכלת ישראל (הפעם בתחום החלב)
מועצת גמדי "תורת הכלכלה הנכונה" בירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה