כבר שלושים שנה אני מנסה להסביר את ההגיון הפשוט שעומד (היום וכרגע) מאחורי "רפורמת החלב", ומחר יעמוד מאחורי נושא אחר, ולפני 20 שנה עמד מאחורי החלשת צה"ל, וכל הזמן עומד מאחורי עידוד ההתיישבות הערבית בגליל ובדרום, ומאחורי שיבוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
להגיון הזה קוראים חסידיו בשם האורווליאני "כלכלה נכונה". לשיטתם היא מסתכמת במשל הישן והרע של שר האוצר נתניהו אודות "השמן והרזה", ומבחנה פשוט: "בוקר צהריים ערב, לקצץ לקצץ לקצץ" כפי שסיכם זאת בזמנו ראש אגף התקציבים באוצר, שכחתי לרגע את שמו, זה לא ממש משנה, הם כולם נראים, מדברים ומתנהלים בדיוק אותו הדבר.
עקרון העל לפיו כל דבר ציבורי הוא חשוד במקרה הטוב, מיותר במקרה הסביר, הוא כמובן ניגוד גמור לשני עניינים חשובים כל אחד לחוד ושניהם גם יחד.
האחד - הוא המציאות המודרנית שהיא ציבורית באופייה, לא כדיעה אלא כעובדה. אין שום, אבל שום דבר שמתקיים במציאות שאיננו מאופיין במימד ציבורי חזק. לא "רק" בטחון אלא כל אבל ממש כל דבר - מים, אנרגיה, תחבורה, בריאות, חינוך, קרקע, אשראי, הכל, אבל ממש ופשוט ולגמרי הכל.
השני - הבדיחה (שהיא על חשבוננו) שאבירי הפוליטיקה האנטי-ציבורית (כלומר האנטי-מציאותית) נושאים בגאווה את הכינוי שבחרו לעצמם בחוצפה היסטורית הראוייה לדיון בהזדמנות אחרת: "המחנה הלאומי"...
שהרי זהו בדיוק... כל מה שכתוב אחרי המלה "האחד" (אנרגיה וחינוך ובריאות ואשראי) הוא ציבורי, ובמסגרת של מדינת לאום, נגיד, אחת, ישראל, ציבורי הוא לאומי.
ומכאן שמי שאמור היה לדאוג לניהול ציבורי של המציאות הציבורית באופן העולה בקנה אחד עם ההגיון הציבורי של המציאות הציבורית, הוא לא פחות מאשר "המחנה הלאומי", האין זאת.
ואמנם, בכל מה שאיננו מייצר כותרות, גם "המחנה הלאומי" נאלץ ליישר קו עם המציאות הציבורית, ולכן, ולא במקרה, הבריאות בישראל ממשיכה להיות מהטובות בעולם, ולכן, לא במקרה, פותחים עוד מחלף ועוד כביש ואפילו מוצאים פה ושם כמה גרושים להשקיע ברכבת ישראל ובעוד פרוייקטים מסוג זה.
וכמובן האתגר הבטחוני שאותו אי אפשר להפריט, אמנם קצת, בהחלט, ולהדמים בסיסים ולסגור מוצבים בשבתות כדי לקצץ לקצץ לקצץ, והדברים ידועים, אבל לזכותה של המציאות, והפלא הזה מתרחש כבר אלפי שנות היסטוריה אנושית, היא תמיד חזקה יותר מכל עיוות שכל.
אפילו בימינו בהם עיוותי השכל הם דרך המלך, כי היום לא עולה כלום להנפיץ מהמוח הקודח עוד הגיג איין-ראנדי אודות "הנפילים" שבזכותם (ולא חלילה בזכות ענייני ציבור כמו העלייה מברה"מ, 8200 ולפני זה תעשיית האלקטרוניקה ומערכת החינוך מעודדת ההצטיינות ועוד כמה דברים) הפכה המדינה הזו ממדינת תפוזים למדינת הייטק כפי שסיכם זאת הליצן הידוע לבית נתניהו.
אז היום זה חלב, לפני כמה שנים הפרקליטות, במקביל ותמיד זה המורים, ומדי פעם העובדים הסוציאליים, ותמיד תמיד העיריות (להוציא רעננה ובנותיה) וכל הזמן זה הקרקעות, וכך או כך מדובר באותו הסיפור: העימות בין בעלי אידיאולוגיה תלושה מהמציאות, לבין המציאות.
וכל זה בעיקר, לא רק, אבל בעיקר, במשמרת (הבלתי נגמרת) של "המחנה הלאומי".
תחזית שלי המבוססת על 30 שנות התעניינות בנושא: הציבור, כלומר אותו חלק ממנו שבכלל אכפת לו, יתמקד במוקד התורני (היום רפורמת החלב), וכמובן שיקפיד לא להביט לא על התמונה הגדולה ולא על ההתמשכות שלה, ואילו הליצנים של "המחנה הלאומי", מצוידים במכוני מחקר מקהוללים וכמובן בבוגרי המחלקות ל"כלכלה" ב"אקדמיה", ימשיכו להזיק ולהזיק ולהזיק.
ולתפארת מדינת ישראל. אדם כילה יומו, איגרת נכתבה. חזל"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה