והנה דיון על הספר בהשתתפות אלו שקראו את קלד היד (מעיין כהנוב, אורי הייטנר, יגאל משעול) בספוטיפיי
וביוטיוב
וזהו טקסט כריכה אחורית:
130 שנים לאחר הופעתו, מציע ההיסטוריון הציוני אהוד
מנור לשוב ולקבל השראה מ'מדינת היהודים'.
את ספרו
הנבואי החל הרצל לגבש ביומנו, שכותרתו - 'עניין היהודים' – מהפכנית בפשטותה: הרצל
סבר כי אין להפקיר את 'השאלה היהודית' לגחמותיהם של שועי עולם למיניהם, וכי הדרך
להתמודדות עמה עוברת קודם כל בהפיכתה לעניינם הגלוי של היהודים.
בהתאם,
'מדינת היהודים' הציג שילוב כלים של אמונה ומדע, חזון ומעשה, תכנון ציבורי ויוזמה
פרטית, כלים שלובים שמימושם תלוי כמובן ב"אם תרצו" המפורסם.
ואכן, מספיק
יהודים רצו, ורצון זה עומד בבסיס הצלחת הציונות.
אלא
שדווקא הצלחה זו פתחה את הדלת בפני גישות ניאו-גלותיות: מהערצת "אנשי
מעלה", ועד לאגואיזם סקטוריאלי מסוכן.
'מדינת
היהודים שלי' מציע לאמץ שוב את שיקול הדעת ההרצליאני, כבסיס להתמודדות עם אתגריו
הקיומיים, העכשוויים, של העם היהודי.
