יום שבת, 18 בפברואר 2017

fake news - איך כולם הפכו ל'הארץ'

בעוד אחד ממאמריו החשובים מלין גיא רולניק (דה-מארקר) על כך שיובל שטייניץ המציא ידיעה חדשותית לפיה ישראל עומדת לספק 10% מתצרוכת הגז של אירופה.

רולניק מיטיב להראות כי הבלוף הזה - אין סיכוי בעולם שישראל תספק 10% מהגז לאירופה - הוא פייק ניוז שנועד להסיט את תשומת ליבו של הציבור מאי-קיום ההבטחה לפיה מתווה הגז יביא לישראל מאות מליארדים שיושקעו בחברה, חינוך ושאר ירקות שאינם בטחוניים. בפועל - כך כתב רולניק - בשנה החולפת תמלוגי הגז למדינה היו בסדר גודל של 800 מליון שקל וזה לא כולל כמובן את קיזוז העלות הבטחונית שהרי כידוע לנו כבר 300 שנה בערך, 'השוק החופשי' ו'התחרות' הם 'חופשיים' ו'תחרותיים' ובלבד שהציבור מספק להם תשתיות, לקוחות ובטחון.

במדור אחר בעיתון לאנשים חושבים מלין עוזי דן - כתב הספורט החכם ביותר בארץ (אם כי התחרות לא מאד קשה אבל לזכותו יש לומר שהוא חכם וידען באופן מוחלט ולא רק באופן יחסי - על כך שברחבי אירופה כדורגלנים משלמים מחיר כבד מ'עליהום' ציבורי שעושים כנגדם אוהדי הקבוצות או גורמי ציבור למיניהם, שמדביקים להם - ללא ביסוס - האשמות כבדות כאילו הם אנטישמים (אנלקה) או ניאו-נאצים (כדורגלן אוקראיני ששכחתי את שמו). לא עוזרות העובדות. הכדורגלן הקונקרטי הזה או האחר הוא סתם כדורגלן, אבל הציבור כבר קנה את ההאשמה חסרת השחר והתוצאה היא הוקעה על שער העיר (ופיטורין ואובדן פרנסה ובושה כמובן).

את מאמרו המרתק הכתיר עוזי דן במלים "כשהציבור מוציא לשחקן כרטיס אדום על עברה של ביצע". במונחים של רולניק (ואחרים) מדובר בעוד ביטוי של 'פייק ניוז'.

שלישי ואחרון להבוקר הוא אור קשתי הישן והטוב. שוחחתי עימו פעם בטלפון. האיש עושה רושם חביב ופיקח ובעל כוונות טובות. אבל מה לעשות שהוא מתפרנס בעיתון לאנשים חושבים, ואין לדעת מה היה קורה לי אם בכל בוקר הייתי פוגש בפינת הקפה אנשים כמו משגב, אלפר, בראל, לוי, הס וכו'.

הרי את המושג 'פייק ניוז' המציאו לאחרונה, אבל התופעה ישנה כמו עיתונות ההמונים המודרנית ואוקיינוסים של דיו ועשרות אלפי מאמרים  ומחקרים (כולל הדוקטורט שלי) נכתבו על התופעה. פיהוק אחד ארוך. וואלה. לעיתונות יש אג'נדה ולכן היא לא תמיד אומרת את כל האמת. לא צריך להיות דער שטירמער לשם כך. אפילו הניו יורק טיימז חטא לא פעם בחטא הפוליטיקה.

אלא שכאן מדובר בעיתון אחר. עיתון לאנשים חושבים. העיתון היחיד שלדעת כותביו ראוי לשם עיתון. ולכן מבחן האמינות קריטי במקרה שלו ולחלוטין לא קריטי במקרה של ישראל היום או ידיעות אחרונות.

מה עשה אור קשתי אתם שואלים. נכון. אור קשתי מרח עמוד שלם (לא כולל כותרת בעמוד הראשון) על מאבק האיתנים על הקרקעות המתקיים בין יקנעם הצפופה והאומללה לבין הטייקונים של ההתיישבות החקלאית המקיפים אותה, למרבה הצער חלקם מושבים של מה שמכונה 'עדות המזרח'.

 (כמה חבל שמערכת הארץ הידועה ביכולתה לייצר פייק ניוז כבר עשרות שנים לא מסוגלת לעשות קסם ולהעתיק על פרותיה מכוניותיה תושביה ודשאיה את שפיים וגעש ולשתול את שני הקיבוצים המגונים הללו ממש בכניסה ליקנעם. באסה. כל מה שיש ליקנעם זה את הכורדים של עין העמק והתימנים של אליקים אבל לא רחוק יש גם אשכנזים קיבוצניקים ברמת השופט כך שהנראטיב מסודר ויהודה שנהב וכנופיית הקשת יכולים להתחיל להשחיז מקלדות ולכתוב מכתבים למערכת).

הגדיל לעשות קשתי צחור הנפש כשכתב את המשפט הבא (ציטוט מהזכרון, סליחה): 'תושבי יקנעם מצטופפים בעירם בזמן שישובי האזור פרוסים על 170 אלף דונם).

פייק ניוז כבר אמרנו?

אז בפעם הבא שרולניק מתחרפן מהשקרים של שטייניץ, שיזכור מי המציא את הסקסטוש (קטע משיר פארודי של אריק אינשטיין על להקת כוורת, סליחה). במלים אחרות, מי המציא את הטכניקה הזו.

איך כתב עוזי דן? "כשהציבור מוציא לשחקן כרטיס אדום על עברה של ביצע". ובפרפארזה א-לה-שוקן: "כשהעיתון לאנשים חושבים מוציא לישראל ליהודים לציונים ולכל מי שלא חושב כמותם כרטיס אדום על עברה של ביצע"

באשר ליקנעם - לא לפני גילוי נאות: אני עצמי תושב יקנעם אבל במונחי קשתי את שנהב אשכנזי (ועוד גילוי נאות: ציוני מהזן השמאלי, תקלות בלי סוף אני סוחב אתי, אבל אני בריא בגוף אז זה פיצוי מסויים) - היא אכן זקוקה לשטחים נוספים לצורך ריבוי תושבים ואפשרויות.

אבל הדרך לשינוי השטח המוניציפאלי של יקנעם אמורה לעבור - כמו במקרה של הגז, של יחסי אוהדים-שחקנים וכל עניין ציבורי אחר - בנתיב האמת שהיא תנאי לניסוח מחודש את אמנה חברתית כוללת בישראל, ולא בדרך השקרים וה'פיי'ק ניוז', לא כשהם יוצאים מפיהם של אוהדי כדורגל בורים ועמי ארצות, לא כשהם יוצאים מפיו של שר בכיר בממשלת ישראל ולא כשהם נפלטים מקולמוסיהם של עיתונאים נשגבים מרחוב שוקן באבו-כביר. 

יום רביעי, 1 בפברואר 2017

עמונה - חמש פעמים וחצי

עמונה פעם ראשונה - משפט וחוק וסדר: זה מה יש חברים, אדמה פרטית גם אם בעלי האדמה לא היו קיימים, הומצאו על ידי  מקהלת צדיקוב או הגיעו במכונת זמן היא אדמה פרטית. כל הפארסה הזו היתה נחסכת אילו היינו כלומר הייתם לוקחים בחשבון את העניין הקטן הזה. ולא, הטיעון שיש בישראל עשרות אלפי עברייני בנייה הוא לא רלבנטי לסיפור שלכם, ואתם הראשונים שיודעים זאת. לגופה של התיישבות - מאות אלפי דונמים של אדמות מדינה מאפשרות עשרות רבות של ישובים שלכל היותר ניתן לומר עליהם שהם 'מכשול לשלום' (הם לא) אבל לא שהם משום עבירה על החוק (עמונה היא כן)

עמונה פעם שניה - ההצגה לפריימריז: כל אחד עושה את התפקיד שלו באופן מרשים ביותר. מבחני הליהוק יתקיימו בשבוע הבא או תוך שנה או לכל היותר לקראת 2019. הצווחות של מרצ, העיניים המתגלגלות של סמוטריץ', הדרמטיות של כתבי החוץ הבטחון המשטרה והכנסת, וכמובן הנוער הנפלא המבלונדסטן והסרוג והנמרץ.

עמונה פעם שלישית - העתיד המדיני: אין שום קשר בין פירוק המבנים הלא חוקיים לבין עתידה של הגדה המערבית. כמעט כתבתי שבשלב זה כל אחד יודע את האמת הקטנה הזו, אבל אני לא הראשון שהבחין בתופעה המרתקת הנקראת 'פוסט-אמת'. אנו נתונים בעיצומה. באופן פרדוקסלי משהו מי שיסד את תופעת הפוסט-אמת הוא השמאל הנאור שכבר לפני 50 שנה ויותר החליט שאם שקרים מועילים לקידום השלום האחווה והאימג'ן, so be it. הפרוייקט הצליח עד כדי כך שעכשיו בימין מפליאים לעשות בו שימוש. ומלאה הארץ נראטיבים, הכל חוץ מאמת. נראטיב אחד מספר לנו שפינוי עמונה זה סוף הציונות. נראטיב אחר מספר לנו שפינוי עמונה יציל את השלום. אלו ואלו הבלים.

עמונה פעם רביעית - החינוך: מי יודע, אולי מאות הנערים הללו ממשיכים קו חדש, בן עשרים שנה בערך, שהחל אולי עם נוער הנרות שהתכנס לבכות את רצח רבין. צעירים ישראלים רבים שכבר לא מוכנים יותר לשבת בשקט. חלקם מרעישים מימין, חלקם משמאל, חלקם בנושאים חברתיים, אחרים בנושאים פוליטיים, אלו ואלו ואלו ואלו לוקחים אחריות, מוכנים להאבק על חברה צודקת וראויה יותר, כל אחד כמובן על פי דרכו.

עמונה פעם רביעית פעם שנייה - החינוך: מי יודע. אולי מאות הנערים הללו הם הגרעין הקשה והמתקשה שהולך להקשות על תפקודה של הדמוקרטיה הישראלית. כי כפי שנחשף לפני כשנה בערך אחרי האירועים הידועים בגדה של החברים היקרים של 'תג מחיר', השיטה היא לערער בשיטתיות ובסבלנות את המערכת, לאתגר אותה כל הזמן, את המשטרה והפרקליטות והמשפט והכנסת וכן הלאה. שוללי ישראל מימין ומשמאל התאחדו!!

עמונה פעם חמישית - כדור הבדולח של ההיסטוריון: נא לזכור שההיסטוריון יודע לכל היותר וגם זה בקושי מה היה בעבר. ולכן הקורא האמיץ מוזמן לקחת בערבון מוגבל את התובנה הבאה. ובכן, ארועי עמונה יהפכו לזכרון מעורפל בערך תוך שבועיים. מי שצריך היה לארגן לעצמו פוטג' ו-CV לקראת המאבק על דרכו הפוליטית של הימין, מסודר. סמוטריץ' למשל, או בנט. בבחירות הבאות ככל הנראה הפיצול בימין עשוי לתרום דווקא לסיכוי לקואליציה מרכזית סבירה יותר. כך או אחרת, הפרספקטיבה ההיסטורית מספרת סיפור די בהיר לגבי עתיד יהודה ושומרון - חלקים משמעותיים של האזור הזה ישארו בריבונות ישראל. העתיד המדיני של הפלסטינים לא יתבהר כל עוד המצב במזה"ת נראה כפי שנראה. הסיכוי הריאלי היחיד הוא פשרה טריטוריאלית מול גורם מדיני בעל יכולת לקחת אחריות, או בקיצור: ירדן. סיפור עמונה מהבחינה הזו הוא לא סיפור.

יום שבת, 21 בינואר 2017

אלון עידן מטיף מוסר לישראלים וליהודים

כוכב חדש זרח בממלכת שוקן
אלון עידן שמו
אין להחמיץ את הדרשה השבועית שלו
בכל חמישי אחהצ ולמשך סופש שלם
ובעצם לנצח - כפי שאמור להיות עם כל נביא ראוי לשמו
כך או כך, באינטרנט באפליקציה או במודפס,
אין להחמיץ את ה-SERMON
את דרשת עידן מההר.

ואין לי שום כוונה לעיין בכל אחת מהדרשות שהוא כבר דרש
וקרוב לוודאי שאעשה מה שכופרים עשו בכל הדורות
אעשה עצמי מעיין בכותרת
אשפיל מבטי בבושה גדולה
ואלך להכין לעצמי עוד כוס תה (בחורף, בקיץ משום מה אני שותה נס עם חלב בלי סוכר)

רק תרשו לי להביע דעה, כופרת, כן, כופרת
באשר להטפת המוסר האחרונה
וכן, חדי העין ביניכם, בוגרי 'המלה המנחה' אה-לה-בובר, בוודאי שמו לב
שהמלה 'מוסר'
חזרה כאן ברשומה הזו כבר כמה וכמה פעמים

כן. בדיוק לשם אני חותר, תרתי משמע אבל גם
פשוטו כמשמעו
מוסר.

הנביא החושב החדש,
אלון עידן האחד והיחיד (טוב, נו, יש את משגב וכמובן את גידון ואת הס וכן הלאה ובכל זאת)
כועס על עמו ישראל-יהודה על שהוא מטקבק עצמו וחושף בטיקבוקיו האיומים את
קשיות ליבו
אכזריותו
אטימותו
חוסר אנושיותו

כל אלו אם שכחנו פרי
הלאומיות
הציונות
אקיבוש
כמובן.

לא שכחנו נביא יקר, איך אפשר לשכוח.
מניגריה ועד חלב
מביירות ועד יזידילנדיה
ממארסיי ועד אינדונזיה
הכל ותמיד ואיך אפשר לחשוב אחרת
בגלל הלאומיות והיהודיות והציוניות ואקיבוש

אז מה החידוש הפעם. מדוע זכינו עתה לדברי כיבושין (קיבושין) מפיו של הנביא החדש
אלון עידן האחד והיחיד (כן, יש את הס ומשגב ולוי ובכל זאת)
מה חטאנו הפעם
חטאנו הפעם הוא שלא התייצבנו כאיש אחד, כאישה אחת, כציבור אזרחים (יש דבר כזה 'ציבור' בשוקן-לנד?)
לא התייצבנו מצידו השני של הגטו שבעזה
לא הנפנו שלטים יחד עם מוכות הגורל
חולות הסרטן
המדוכאות הפלסטיניות
שאלוהים סידר להן גם
פלסטיניות
גם
נשיות
גם
מחלת סרטן
גם
כובש אכזר
כל כך אכזר שהוא מסרב - הכובש - לאפשר להן לקבל טיפול בבתי חולים במדינה שעל פי אלון עידן ואיסמעיל הנייה
לא אמורה להתקיים
לא כמדינה
לא כיהודית
לא כדמוקרטית
פשוט לא.

זהו המוסר החדש בממלכת פוסט אמת פוסט הגיון פוסט הגינות פוסט שכל ישר.

דו פארשטייסט?
כך נהגה אמא שלי עליה השלום לתהות בקול רם רטורי משוך כתפיים דאוג עיניים
דו פארשטייסט?
אתה מבין אודיל'ה?
כך אמא שלי, מחנכת שקטה מהסוג שבשוקן-לנד לא יודעים לזהות לא מסוגלים להכיר לעולם לא יבינו כי אין שם טיפת הגינות שכל ישר חמלה ואהבת אדם.
מה כן יש שם?
הרוויזיוניזם הטוב של פעם: המליצה, הדקלמציה, ההתחכמות, הנפיחות, הזחיחות, האלימות המילולית העטופה במחלצות של 'מה יפית' (mayufes) 'נאור', 'ליברלי', 'הומני', לתפארת ברקלילנד פינת הקרואסורבון.

אלון עידן כועס על הטוקבקיסטים ששלחו את הנשים הפלסטינים הקבושות לומר למנהיגים שלהם שבמקום לחפור מנהרות ולכתת דולריהם לטרור המופנה קודם כל נגד בני עמם פשוט יפתחו מערכת בריאות ראויה לשמה.

כי מדוע על אשה פלסטינית חולת סרטן להתגלגל עד לבית החולים במדינה שלא אמורה היתה לקום שקמה בחטא ושהדרך למירוק העוון בעטיו קמה היא אמורה למחוק את עצמה לדעת כדי שמשגב ולוי והס והנביא החדש יוכלו סוף סוף להרגיש טוב עם עצמם.

ואיך שכחתי את אלפר. איך. סליחה אלפר. איך יכולתי לשכוח.

סליחה אלפר. אתה לא פחות נשגב ומעודן מאורי ומאלון.

לסיכום חברים, לסיכום. מה שנחמד בסיפור הזה הוא בדיוק השורש שלו: המוסר.

הנביא המוכיח הלהיט החדש אלון עידן מצליף בנו להיות מוסריים ולטקבק טיקבוקינו בהתאם: במקום לגנות את חמאס לגנות את הקלגסים היהודים על שהם מונעים טיפול רפואי ממדוכאות פלסטין הקבושה.

ואני דווקא חושב שהטיקבוקים הללו מבטאים מוסר חזק בהרבה מזה המשמש את הנביא החדש. כי חמאס הוא קודם כל תנועה אידיאולוגית. והאידיאולוגיה של חמאס כמו כל אידיאולוגיה היא קודם כל מוסר. והמוסר של חמאס פשוט וידוע וקל להבנה כי הוא נכתב בכל השפות והוא מופץ ברבים כבר יותר משלושים שנה. והמוסר של חמאס אומר בפשטות: לא לחיים. לא לחיים של ערבים, ושל ערביות ושל שכניהם של הערבים ושל הערביות. ומנקודת המבט של חמאס טיפול בסרטן הוא מעשה מיותר, לא מוסרי.

והציונות, או, הציונות, ההפך הגמור. ולכן חולי סרטן מהמדינה שלא היתה אמורה להיות קיימת אינם הולכים לקבל אי-טיפול בכאילו-מוסתשפה של עזה, ולעומת זאת חולי הסרטן של העם היחיד הקיים בעולם (העם הפלסטיני, כל השאר זה ג'ון לנון פינת אלון עידן) רוצים לקבל טיפול בסרטן במערכת הבריאות המפוארת של המדינה שאסור לומר את שמה שהיא מערכת בריאות מפוארת כי בלב לבה של התנועה שהקימה את המדינה שאין לומר את שמה עומד הערך המוסרי של קדושת החיים.

וזה כל הסיפור.

אדם מוסרי מהסוג החושב בכלל ומהזן השוקני הנעלה בפרט, אמור היה להבין את זה.

ולפעול בהתאם

כלומר לגנות בכל יום בבוקר בערב ובצהריים את עצם המשך קיומו של פנדמנטליזם מוסלמי, לא משנה באיזה צבע ובאיזו צורה ובאיזו עזה.

המציאות כבר חמישים שנה בערך, הפוכה.

מי שלומד את ההיסטוריה של התנועות הללו יודע שחלק מהותי באסטרטגיה שלהם הוא השענות על אידיוטים שימושיים.

כמו אלון עידן.

יום שבת, 31 בדצמבר 2016

אמנם באנגלית אבל חובת קריאה בכל זאת

https://www.gatestoneinstitute.org/9686/britain-and-australia-more-supportive-of-israel

יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

אמת ויציב - אובמה הוא אסון לעולם החופשי וקרי הוא רפה שכל אבל אפשר היה אחרת

"ברגע שישראל תאמץ לעצמה מדיניות הגורסת, כי המציאות הארעית היא-היא מציאות הקבע, כי המצב המצוי הוא, למעשה, המצב הרצוי – בו ברגע יחול מהפך חריף בשורה של תחומים ומושגי יסוד בחיינו: בחזית החיצונית – ייתלה בצווארנו, ובצווארנו בלבד, קולר האשמה על העדר שלום באזור. גם ידידים, לא כל שכן אויבים, ימהרו להסתייג מאיתנו, אם לא גרוע מזה. מדינות ערב, לא זו בלבד שיחושו לנצל הרעה זו במעמדנו הבין-לאומי, אלא שקרוב לוודאי שתתגבר בהן הנטייה לפתרונות צבאיים. בשטחים עצמם יזרע הדבר ייאוש ותסיסה וספק אם נוכל להמשיך ולקיים בהם את ההישגים שהשגנו עד כה. ומה שחשוב לא פחות – בפנים המחנה תתערער האמונה במוסריות מדיניותנו ובצדקת דרכנו, בייחוד בקרב הדורות הצעירים"
(יגאל אלון, 9 בנובמבר 1972)

יום שבת, 24 בדצמבר 2016

מיומנו של מורה - מנהג חדש שאני מיישם השנה: מבקש שאלות בכתב בסוף כל שיעור. הנה מדגם כולל תשובות

"איך זה הגיוני שאין חוקה עד היום?" – אז זהו. שיש. ועל זה דיברתי. והנה בקיצור שוב כל התיזה. ראשית, המלה 'חוקה' מתייחסת לכל המבנה המשפטי והחוקי. מבנה כזה קיים בישראל מראשיתה. חוקה אבל זה גם ביטוי להסכמות על ערכים עליונים, למשל חופש הביטוי שחשוב עקרונית יותר מזכותי לאכול מילקי. חופש הביטוי הוא חלק מחוקות דמוקרטיות בעולם כולו. בישראל הוא לא הוגדר בחוקה כי לא היה מסמך מסודר, אבל בפועל נשמר חופש הביטוי כפי שאולי למדנו כולנו בתיכון מפרשת 'קול העם' (גוגל איט). בכל אופן, מתוך הבנה שמסמך מסודר הוא עניין חשוב ולו במישור הסמלי, אבל מתוך ידיעה שנסיון לנסח מסמך כזה 'בבת אחת' יגרום למשבר פוליטי-אזרחי חמור, הפשרה היתה בצורה של הסכמה לחוקק את החוקה בהדרגה. להסכמה הזו קוראים 'פשרת הררי' על שמו של ח"כ יזהר הררי שהציע את הפשרה הזו ב-1950 (גוגל איט)

"איך אתה יכול לדעת בכזאת ודאות שהחברה הישראלית לא השתיקה את ניצולי השואה?" – פשוט מאד. כי 'החברה הישראלית' היא לא 'מדינה' מצד אחד והיא לא אדם מסויים אחד מצד שני. 'החברה הישראלית' עד עצם היום הזה כוללת כל מיני אנשים עם כל מיני דעות והתנהגויות. עד היום יש יהודים שצועקים 'מוות לערבים' ויש ערבים ישראלים שצועקים את ההפך. אבל יש גם ערבים שמשולבים באופן מלא כאזרחים ויש הרבה מאד יהודים שמגלים כלפי הערבים סובלנות ומאור פנים. אז מי היא 'החברה הישראלית' במקרה הזה? בדיוק. כולם. וסך כל ההתנהגויות שלנו היא 'החברה הישראלית'. ביום שהמדינה כמדינה תחוקק חוקים נגד ערבים למשל, היא לא תהיה דמוקרטיה. ולא, אין חוקים נגד ערבים שהם אזרחי ישראל. יש חוקים שמשמשים בסיס להתנהלות של המדינה ביחס לאזרחים. ושוב, אם יש פקיד כזה או אחר שמתנהג בצורה כזו או אחרת כלפי אזרח כזה או אחר, עדיין הטענה שהמדינה 'גזענית' היא חסרת שחר. ומכאן לעניין ניצולי השואה המרחק אמור להיות קצר וחלק: היו יהודים שהשתיקו את ניצולי השואה והיו כאלו שעשו הכל כדי לשמוע מהם. והיו ניצולי שואה שרצו לדבר והיו כאלו שרצו לשכוח. מנקודת המבט של המדינה לא היה שום חוק או שום תקנה שהשתיקה ניצולי שואה. ולכן זו בקיצור התשובה שלי לשאלה הזו: אני יודע כי אני מפעיל את השכל הישר שלי. מוזמנים לנסות, מנסיון, זה לא כואב.

"בתחילת השיעור אמרת 'בעזרת השם'. מי הוא 'השם' והאם הוא קיים?" – 'השם' הוא כמובן כינוי מצניע למה שנקרא אלוהים או יהוה או אדוני או אלוקים או ידוד או צור ישראל או רופא חולים וכן הלאה וכן הלאה עשרות שמות לאותה ישות שעבורי מסכמת את כל מה שבני האדם לא יודעים ולא ידעו ולא יוכלו לדעת לעולם. מהבחינה הזו אני 'מאמין באלוהים' בדיוק כמו כל אדם שעיניו בראשו. מאיזו בחינה אני לא מאמין בקיומו  של אלוהים? מהבחינה הפשוטה הבאה: אינני מאמין שאלוהים נתן תורה לעמו ואינני מאמין שהוא משגיח עלי באופן ציבורי או פרטי. התורה נכתבה על ידי בני אדם עבור בני אדם ולכן בני אדם מפרשים אותה וכפי שכולנו יודעים גם האנשים המזהים עצמם ומזוהים על ידי אחרים כ'דתיים' חלוקים בינם לבין עצמם לגבי הפרשנות של התורה לא רק לגבי 'ביצה שנולדה ביום טוב' אלא בשאלות חשובות בהרבה כמו למשל האם לאונ' אריאל או אפילו למדינת ישראל יש זכות קיום. מקווה שעניתי על השאלה ואם לא, אני כאן...

"מה הוא העולם הבא עלי דיברת?" – אינני זוכר שדיברתי על העולם הבא אבל ממילא אני לא זוכר 90% ממה שאני אומר אז אם דיברתי על העולם הבא מן הסתם עשיתי שימוש שגרתי במטבע לשון כמו במקרה של 'בעזרת השם'. בכל אופן, בדיוק מה שעושה את כולנו ללא יוצא מהכלל למעין 'חילונים' הוא ההתמקדות שלנו – של כולנו, כולל אנשי חמאס ולהבדיל אלפי אלפים של הבדלות יהודים כשרים המקפצים בצומת רעננה עם כיפות גדולות של רבי נחמן – בעולם הזה. בהצלחות שלנו, הפרטיות והציבוריות והלאומיות, במנעד רחב מאד של התמקדות כזו: מעכשוויזם נהנתני ומופקר ועד לתחושת אחריות עמוקה שיש לרבים מאיתנו להורים ולהורי ההורים שלנו ולמי שזכה – לילדיו. כך או אחרת – נהנתנות מופקרת או אחריות עמוקה – בשני המקרים מדובר בהתנהגות 'חילונית' במובן הזה שבלי שום קשר לשאלת תוכנו של העולם הבא, כולנו ללא יוצא מהכלל כמעט שמים את יהבנו ואת תודעתנו בעולם הזה. שוב, אם עניתי, יופי. לא עניתי, לא נורא.

"האם מראה עיניים (נסיעה לפולין) טוב כשמיעה?" – יתכן. אבל גם אם זה נכון יועילו יהודי זמננו ויסעו למחנות שבהחלט יש לשמרם כאתרי זכרון (תשובה לשאלה אחרת) ויסעו לפולין ולשאר אתרים אחרי שיהפכו לאזרחים. כל עוד הם תלמידי תיכון עליהם ללמוד על העבר העשיר של היהודים – והוא עשיר מאד בלשון המעטה – לפני ששליש מהם הושמדו. רוצה לומר, אני רוצה לומר שאני רוצה שסביבי יהיו אזרחים יהודים שמכירים את מורשתם החיובית, את היצירה העצומה של העם שלהם, את קשייו ההיסטוריים בימי הביניים ובעת העתיקה, שיכירו את המקרא והמשנה והתלמוד והרמבם ומנדלסון ואלקלעי וקלישר והרצל וסירקין וזבוטינסקי וגורדון וברנר וגם את דובנוב (אנטי-ציוני חכם מאד) וגם את הרב קוק כמובן וכן הלאה יהודים לאין קץ ואין ספור שהם אחראים על זהותנו היהודית יותר מאשר היטלר וחבורת הזבל שלו בגרמניה ובארצות אחרות באירופה ובעולם. להערכתי מערכת החינוך עושה לעצמה קיצור דרך – במקום ללמד את הערכים האדירים של העם היהודי לדורותיו הם פשוט מעלים את הנערים והנערות על מטוס, ואחרי שמבקרים בדיוטי פרי ומבלים כמה לילות טובים במלונות בפולין, רואים את המחנות, מזדעזעים, בוכים וחוזרים ארצה יהודים נאמנים ואז מתגייסים לצבא. ככה לא בונים חומה אמר המשורר יורם ארבל. גילוי נאות: הייתי בפולין פעמיים. אבל בגיל 40 ובגיל 48. אינני מרגיש פחות יהודי מאלו שחשו את אושוויץ והם בני 17. מוגש כחומר למחשבה.

"אז למעשה השמאל והימין בהקמת המדינה היה סביב גישה חברתית ולא ציונית כמו היום?" – שעל זה נאמר, 'בנים גידלתי ורוממתי'... וגם, 'ממה נפשך', או בקיצור, 'געוואלד'. הציונות היתה תנועה חברתית מהפכנית. היא אמרה לשנות מן היסוד את המבנה של החברה היהודית, ממציאות של בעלי מאה שהם בעלי דעה למציאות של להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון ירושלים. מהבחינה הזו לא היה שום הבדל בין זבוטינסקי, טבנקין, בן גוריון, ברל כצנלסון והראי"ה קוק. הם נבדלו ביניהם בשיטות ובדרכים לשינוי החברתי הטוטאלי אבל לא על עצם נחיצותו. ומדוע? כי לשיטתם ללא תמורה חברתית דרמטית בליבה הפיכת היהודים לעם ריבון, עם עובד, עם המקיים את עצמו ולוקח אחריות בכל המישורים (כלכלה בריאות חינוך בטחון ניהול משפט חוק וכן הלאה) הציונות פשוט לא היתה יכולה להגשים עצמה בצורה של ריבונות יהודית בארץ ישראל. על השאלה מדוע ואיך התחולל שיבוש המערכות הזה שאנשים צעירים וחכמים מעמידים זה מול זה את החברה ואת הציונות אין לי תשובה ברורה ומשכנעת. אבל לא אלמן ישראל. טוב ששפכו טונות של בטון באריאל והקימו מוסד לתפארת במסגרתו נטעו בקומה הרביעית בבנין 52 את הכתה שלנו וכך יש לי את הכבוד והזכות לפגוש את צעירי עמנו ולהרביץ בהם תורה שנשתכחה ורע מאד שנשתכחה שנאמר 'תעזבנו יום יעזבך יומיים העגלה נוסעת אין עצור'. ובקיצור: אכן כן, בראשית המדינה הויכוחים היו יותר בענייני כלכלה וחברה אבל לא רק . סבלנות . תכף נגיע לויכוח חמור מאד מהתחום הבטחוני, בעצם שניים: הממשל הצבאי והנשק הגרעיני. בשני המקרים הללו התחולל ויכוח חריף שחצה את המחנות. ואם החזקנו מעמד עד כאן, אוסיף ואומר שגם היום מתחולל ויכוח חריף בתחום הכלכלי חברתי. בוודאי שמעתם על בעיית הדיור ובוודאי שמעתם על הטייקונים ובוודאי אתם מכירים על הניייר או בטלוויזיה אנשים שלא גומרים את החודש למרות שהם עובדים בשלוש משרות ושני קילומטר מהם ועוד 35 קומות במגדל תל אביבי כזה או אחר יושבים אנשים שמרוויחים 15 אלף שקל לשעה (הנה זה שוב, חמישה עשר אלפי שקלים חדשים בכל שישים דקות, בכל יום, בכל שעות היממה, 365 ימים כולל יום הכיפורים הבעל"ט אמן כן יהי רצון). ובוודאי שמעתם כיצד 'המחנה הלאומי' לוקח נכסי ציבור כמו מפעלי ים המלח או הגז שאלוהים של השאלה הקודמת שתל לנו בים התיכון ומוסר אותו חינם אין כסף מהלאום (העם) לכמה מקורבים. ולכן, ומה לעשות וזו המציאות, גם היום מתנהל כמו בראשית המדינה מאבק כלכלי חברתי. נכון אבל שהיום רוב הכוח בידיים של מעטים, ושוב אנו מתקרבים למצב של בעל המאה הוא בעל הדעה, ומכאן שלא ציונות יש היום אלא גלות. מוגש כחומר למחשבה עם חיוך רחב ולב מאמין ורחב לא פחות מהחיוך. אין מקום ליאוש (לפחות בדבר אחד החברים של ברסלב צודקים)

"מה זה כלכלה מרחיבה או מרסנת?" – קצת בהמשך לתשובה הקודמת אבל עכשיו בקיצור. קודם כל, גוגל איט. שנית, בגדול מדובר על תפקידה של המדינה. הגישה המרחיבה אומרת שעל המדינה להגדיל את התקציב כך שיהיו לאזרחים יותר שירותים בעין (מיטות בבתי חולים, פקחים במקומות עבודה, ניידות משטרה בדרכים, יותר דרכים גשרים ובתי ספר וכן הלאה) וגם זרימת הכסף תמריץ את הכלכלה ואז גם היזמים הפרטיים יוכלו להנות מסיכוי טוב יותר להצליח. גישה מרסנת זה אותו הדבר אבל הפוך: לצמצם את הוצאות המדינה כי ככה אפשר להוריד מיסים וככה לפי ההסבר הלא משכנע של בעלי הגישה הזו (הוא לא משכנע במישור העובדתי) אפשר לתת לעשירים יותר מרחב להשקעה כי אם הם משלמים פחות מסים יש להם יותר כסף להשקיע במקומות עבודה וזו הרי המטרה של שתי הגישות, לפחות במישור ההצהרתי: שלכולם תהיה עבודה ולא יהיו מובטלים ולא תהיה מצוקה. עד כאן על הגישות. בפועל הדברים מורכבים. אגלה לכם סוד ידוע למי שמתעניין בשאלות האלו: 'המחנה הלאומי' המנהל היום את המדינה אסף מהאזרחים כך וכך כסף במסים ואחרי זה החליט על הוצאה תקציבית של ככה וככה אבל בפועל המדינה שמרה בכיס – אתם יושבים? – 63 מיליארד שקל שהמחנה הלאומי כבר אסף כאמור מאזרחי מדינת ישראל, מדינת הלאום ומדינת אזרחיה. זהו ביטוי מעשי לגישה מרסנת: כסף יש כמו זבל, הרבה יותר מזבל, אבל מי שמנהל את האוצר מעדיף שלא להוציא את הכסף. מתי פעם אחרונה ראיתם ניידת של משטרת התנועה בכביש? בדיוק.

"למה בן גוריון לא רצה לשנות את המצב הקיים של מערכת החינוך?" – כי פוליטיקה היא אמנות האפשר ולפעמים אי אפשר... ולמה אי אפשר? כי בן גוריון אולי (אולי!!) רוצה לבטל את הזרמים אבל בעלי הזרמים (החרדים למשל וגם הציונים הדתיים וגם הערבים) לא רוצים לבטל את הזרמים והואיל ואנו בדמוקרטיה אין ברירה אלא להתפשר. פשרה זה רע מאד, זה הכי גרוע, חוץ מכל שאר הפתרונות האחרים שמימושם מחייב דיקטטורה טוטאליטרית ומחנות ריכוז כמו שעשה סטאלין. אני ממליץ שלא לבחון את האפשרות הזו ולהסתפק בדמוקרטיה על כל עליבותה ורדידותה וקשייה ולזכור שהיא השיטה הגרועה ביותר חוץ מכל שאר השיטות.

יום שני, 21 בנובמבר 2016

דיון קטן על יגאל אלון במכללת אורנים



באיחור קל - אבל כנראה שלפחות חלק מהדברים ימשיכו להיות רלבנטיים גם בשנה הבאה