מיותר לומר שחופש הביטוי כולל במסגרתו את הזכות להשוות כל דבר לכל דבר.
מיותר עוד יותר לומר שהמוח האנושי בעל הגודל המופרז יחסית למוחותיהם של יונקים-עיליים אחרים (דולפינים ולוויתנים למשל) הוא כל כך יצירתי שהיכולת להשוות היא כמעט נרדפת ליכולת לחשוב.
במלים אחרות, לחשוב פירושו להשוות.
הואיל והחשיבה היא לא פעם יצירתית ממש, התוצאה היא של גלקסייה אינסופית של השוואות, אנלוגיות, מטאפורות וכן הלאה.
כשדני סנדרסון שר לאהובתו הפוטנציאלית 'הייתי נותן לך שק של סנטימנטים' הוא מייצר אנלוגיה מעולם העבודה של פעם (הגבר מביא הביתה שק קמח) לעולם האהבה או הפלירטוט של היום.
כן, ברור מהכותרת שלא סנדרסון או היונקים העיליים הוא הנושא כאן, אלא הויכוח על דבריו של יאיר גולן, סגן הרמטכל.
לא אתייחס לשאלה האם לקצין בכיר מותר לשאת דברים בתחום שאיננו תחום מקצועו (לדעתי - מותר. למה? כי חוסן לאומי וחברתי הוא יותר משלושה טנקים וארבעה נגמשים אלא הוא מחייב זהות ערכית הומניסטית דמוקרטית לאומית ציונית ברורה שלא באה מעצמה אלא מחייבת חינוך וחינוך כולל אמירות ברורות מפיהם של מפקדים בכירים)
לא אתייחס לשאלה האם סוג הדברים שנאמרו בכל מקרה לא היו אמורים להאמר בתיזמון המסויים ההוא: טקס יום השואה (לדעתי - בוודאי שכן, בהמשך ישיר לסוגריים הקודמים. הנה זה שוב: חוסן לאומי וחברתי הוא יותר משלושה טנקים וארבעה נגמשים אלא זהות ערכית הומניסטית דמוקרטית לאומית ציונית ברורה שלא באה מעצמה אלא מחייבת חינוך וחינוך כולל אמירות ברורות מפיהם של מפקדים בכירים)
כן אתייחס לשם שינוי לתוכן עצמו. ההשוואה שעשה יאיר גולן רעה. לא במובן המוסרי ולא במובן המנהלי ולא במובן החברתי ולא במובן התרבותי. מכל הבחינות הללו מותר ואף ראוי היה שישא דברים בעלי תוכן ומשמעות ביום כה משמעותי.
ההשוואה רעה מנקודת מבט של... ההשוואה. מדוע אנו עושים השוואות? כדי ללמוד ממשהו מוכר על משהו מוכר פחות. כדי לעשות שימוש במשהו שאנו מבינים היטב על מנת להבין משהו פחות מובן.
הנה השוואה טובה: כשרוצים להבין מה היה שלטונו של חואן דומינגו פרון בארגנטינה ההשוואה המתבקשת היא למקרים דומים אחרים. מי שיעשה השוואה להיטלר כי גם היטלר וגם פרון לקו בפולחן אישיות, הרי שמדובר בהשוואה רעה. למה? כי גם על רוזוולט או על צ'רצ'יל אפשר לומר דברים דומים. ואמנם, בדרך כלל הנטייה היא לעשות השוואה בין פרון למוסוליני. אלא שגם זו השוואה רעה כי בארגנטינה של פרון לא היה פשיזם. ההשוואה הטובה היא למקרה של פרנקו או של נאצר. וגם זה עם הסתייגויות כי כל מקרה לגופו וכן הלאה.
לא פחות חשוב מעצם ההשוואה היא מטרתה: מי שרוצה להבין את התופעה של פרון כדי להבהל ממנה, מחפש מקרים דומים אחרים כדי להבין ממה כדאי להבהל (וממה לא ממש ואולי אפילו להפך)
השוואה ידועה אחרת שהפכה ליסוד מוסד בחינוך במערב אחרי מלחמת העולם השנייה היא 'המשטרים הטוטאליטריים'. המוטיבציה כאן ברורה וידועה: לגבש הסבר טוב לעובדה שעד לפני 10 דקות נלחמנו שכם אל שכם עם הרוסים, סיפקנו להם נשק ומזון וציוד והנה פתאום הם הצ'ילבות הגדולות ביותר שלנו. מעתה אמור: היטלר וסטאלין היו שליטים טוטאליטריים. את הראשון חיסלנו במלחמה חמה ואת השני אנו מרסנים באמצעות מלחמה קרה.
ההשוואה בכל אופן בין סטאלין להיטלר היא טובה מאד. למה? כי היא משכנעת. בלי קשר למוטיבציה של המאבק הבין גושי בתקופת המלחמה הקרה. אבל זהו בונוס לא מבוטל.
ועכשיו לדבריו של יאיר גולן. זוהי השוואה רעה כי היא לא מחזיקה אפילו לא טיפת טל מיובש בשעת בוקר מאוחרת במדבר סהרה. אם יאיר גולן רצה לומר שיש גורמים קיצוניים ומסוכנים בחברה הישראלית ובצה"ל גם יחד - אין על כך ויכוח. אין צורך בשום השוואה כדי להדגיש זאת. שוב: מטרת ההשוואה היא לעזור לילד בן 6 למשל לעבור מכתיבת האות ד' לאות ר' (המורה: יוסי, תראה שד' ור' זה כמעט אותו הדבר רק בלי הצ'ופצ'יק מימין, אתה רואה? יוסי: כן! איזה יופי!). הנמשל ברור אני יודע ומשוכנע: אין שום דמיון בין גרמניה לפני 80 ו-90 שנה לבין התופעות הבעייתיות בישראל של ימינו. לא מבחינת עוצמת התופעה וחשוב מכך - לא מבחינת תגובת המערכת.
כי זו יש לדעת כבר: הדמוקרטיה בגרמניה לא נפלה כי היו גזענים בגרמניה (גם היום יש, וגם בישראל ובשוודיה ובארה"ב ובמצרים ובטוניסיה ובצרפת ובמקדוניה וברוסיה ובפינלנד ובהולנד ובבלגיה ובספרד ונותרו לי רק עוד 185 מדינות אבל אולי אוותר על ציונה של כל אחת מהן כי הרעיון ברור), אלא כי הרפובליקה הווימארית לא הפעילה את סמכותה שהוקנתה לה בחוקה להגן על עצמה.
בדיוק ההפך ממדינת ישראל שלא מפסיקה להתגונן בפני אויביה מכל הצבעים והסוגים. אדרבא, אחד הפרדוקסים שלא לומר הבזיונות המוסריים הכרוכים בפרשת גולן, היא שבדיוק אותם אנשים שהפכו אותו לגיבור הרגע הם אותם אנשים שבאופן שיטתי מדברים בגנות מוסדות המדינה האמונים על שימור הדמוקרטיה. לזה קוראים צביעות וההשוואה שעולה לי בראש כוללת את החברים זמרי ופנחס. אבל אולי גם זו השוואה לא טובה כי מי תוקע לידי שפנחס וזמרי הן דמויות מוכרות כמו אותו שק של סנטימנטים?
אז נסכם: כדי לומר שבישראל יש תופעות מכוערות ומסוכנות ההולכות ומתגברות, לא צריך לא את גרמניה, לא את אירופה ולא את 'לפני 90 שנה'. הנה מה אני הייתי אומר לו אני יאיר גולן: 'בישראל של ימינו יש תופעות חמורות ואני קורא מעל במה זו לגורמי האכיפה הממלכתיים להגן על הדמוקרטיה הישראלית מבפנים בדיוק כפי שאני וחברי לצה"ל מגינים עליה מפני אויבים מבחוץ'. או משהו כזה.
ועוד משהו בקטנה: יש השוואות רעות שאינן דורשות שקית הקאה. אנלוגיות לא מוצלחות פשוט לא משיגות את מטרתן. למשל להסביר את התנהלותו של פרון באמצעות השוואתו לכריסטיאנו רונלנדו. לך תדע אם השומע מכיר את הכדורגלן ולך תדע אם הוא ממבקריו ולא חלילה ממעריציו. אבל לא קרה כלום. במקרה הגרוע שכחנו תוך דקה את האנלוגיה הגרועה ובמקרה הטוב היא דווקא סיקרנה אותנו.
אבל ההשוואה של יאיר גולן היא גרועה מאד. כי כל מה שנשאר ממנה, לא רק בארץ אלא גם במה שמכונה 'עולם' , זה שסגן הרמטכ"ל של צה"ל, הוא ולא אחר, הוא ולא BDS, הוא ולא גידון פפה אורי הס עמירה משגב או צדיק אחר מהחבורה המפוארת הזו, הוא ולא גולדסטון, הוא ולא אחר השווה את ישראל 2016 לגרמניה 1933.
מיותר עוד יותר לומר שהמוח האנושי בעל הגודל המופרז יחסית למוחותיהם של יונקים-עיליים אחרים (דולפינים ולוויתנים למשל) הוא כל כך יצירתי שהיכולת להשוות היא כמעט נרדפת ליכולת לחשוב.
במלים אחרות, לחשוב פירושו להשוות.
הואיל והחשיבה היא לא פעם יצירתית ממש, התוצאה היא של גלקסייה אינסופית של השוואות, אנלוגיות, מטאפורות וכן הלאה.
כשדני סנדרסון שר לאהובתו הפוטנציאלית 'הייתי נותן לך שק של סנטימנטים' הוא מייצר אנלוגיה מעולם העבודה של פעם (הגבר מביא הביתה שק קמח) לעולם האהבה או הפלירטוט של היום.
כן, ברור מהכותרת שלא סנדרסון או היונקים העיליים הוא הנושא כאן, אלא הויכוח על דבריו של יאיר גולן, סגן הרמטכל.
לא אתייחס לשאלה האם לקצין בכיר מותר לשאת דברים בתחום שאיננו תחום מקצועו (לדעתי - מותר. למה? כי חוסן לאומי וחברתי הוא יותר משלושה טנקים וארבעה נגמשים אלא הוא מחייב זהות ערכית הומניסטית דמוקרטית לאומית ציונית ברורה שלא באה מעצמה אלא מחייבת חינוך וחינוך כולל אמירות ברורות מפיהם של מפקדים בכירים)
לא אתייחס לשאלה האם סוג הדברים שנאמרו בכל מקרה לא היו אמורים להאמר בתיזמון המסויים ההוא: טקס יום השואה (לדעתי - בוודאי שכן, בהמשך ישיר לסוגריים הקודמים. הנה זה שוב: חוסן לאומי וחברתי הוא יותר משלושה טנקים וארבעה נגמשים אלא זהות ערכית הומניסטית דמוקרטית לאומית ציונית ברורה שלא באה מעצמה אלא מחייבת חינוך וחינוך כולל אמירות ברורות מפיהם של מפקדים בכירים)
כן אתייחס לשם שינוי לתוכן עצמו. ההשוואה שעשה יאיר גולן רעה. לא במובן המוסרי ולא במובן המנהלי ולא במובן החברתי ולא במובן התרבותי. מכל הבחינות הללו מותר ואף ראוי היה שישא דברים בעלי תוכן ומשמעות ביום כה משמעותי.
ההשוואה רעה מנקודת מבט של... ההשוואה. מדוע אנו עושים השוואות? כדי ללמוד ממשהו מוכר על משהו מוכר פחות. כדי לעשות שימוש במשהו שאנו מבינים היטב על מנת להבין משהו פחות מובן.
הנה השוואה טובה: כשרוצים להבין מה היה שלטונו של חואן דומינגו פרון בארגנטינה ההשוואה המתבקשת היא למקרים דומים אחרים. מי שיעשה השוואה להיטלר כי גם היטלר וגם פרון לקו בפולחן אישיות, הרי שמדובר בהשוואה רעה. למה? כי גם על רוזוולט או על צ'רצ'יל אפשר לומר דברים דומים. ואמנם, בדרך כלל הנטייה היא לעשות השוואה בין פרון למוסוליני. אלא שגם זו השוואה רעה כי בארגנטינה של פרון לא היה פשיזם. ההשוואה הטובה היא למקרה של פרנקו או של נאצר. וגם זה עם הסתייגויות כי כל מקרה לגופו וכן הלאה.
לא פחות חשוב מעצם ההשוואה היא מטרתה: מי שרוצה להבין את התופעה של פרון כדי להבהל ממנה, מחפש מקרים דומים אחרים כדי להבין ממה כדאי להבהל (וממה לא ממש ואולי אפילו להפך)
השוואה ידועה אחרת שהפכה ליסוד מוסד בחינוך במערב אחרי מלחמת העולם השנייה היא 'המשטרים הטוטאליטריים'. המוטיבציה כאן ברורה וידועה: לגבש הסבר טוב לעובדה שעד לפני 10 דקות נלחמנו שכם אל שכם עם הרוסים, סיפקנו להם נשק ומזון וציוד והנה פתאום הם הצ'ילבות הגדולות ביותר שלנו. מעתה אמור: היטלר וסטאלין היו שליטים טוטאליטריים. את הראשון חיסלנו במלחמה חמה ואת השני אנו מרסנים באמצעות מלחמה קרה.
ההשוואה בכל אופן בין סטאלין להיטלר היא טובה מאד. למה? כי היא משכנעת. בלי קשר למוטיבציה של המאבק הבין גושי בתקופת המלחמה הקרה. אבל זהו בונוס לא מבוטל.
ועכשיו לדבריו של יאיר גולן. זוהי השוואה רעה כי היא לא מחזיקה אפילו לא טיפת טל מיובש בשעת בוקר מאוחרת במדבר סהרה. אם יאיר גולן רצה לומר שיש גורמים קיצוניים ומסוכנים בחברה הישראלית ובצה"ל גם יחד - אין על כך ויכוח. אין צורך בשום השוואה כדי להדגיש זאת. שוב: מטרת ההשוואה היא לעזור לילד בן 6 למשל לעבור מכתיבת האות ד' לאות ר' (המורה: יוסי, תראה שד' ור' זה כמעט אותו הדבר רק בלי הצ'ופצ'יק מימין, אתה רואה? יוסי: כן! איזה יופי!). הנמשל ברור אני יודע ומשוכנע: אין שום דמיון בין גרמניה לפני 80 ו-90 שנה לבין התופעות הבעייתיות בישראל של ימינו. לא מבחינת עוצמת התופעה וחשוב מכך - לא מבחינת תגובת המערכת.
כי זו יש לדעת כבר: הדמוקרטיה בגרמניה לא נפלה כי היו גזענים בגרמניה (גם היום יש, וגם בישראל ובשוודיה ובארה"ב ובמצרים ובטוניסיה ובצרפת ובמקדוניה וברוסיה ובפינלנד ובהולנד ובבלגיה ובספרד ונותרו לי רק עוד 185 מדינות אבל אולי אוותר על ציונה של כל אחת מהן כי הרעיון ברור), אלא כי הרפובליקה הווימארית לא הפעילה את סמכותה שהוקנתה לה בחוקה להגן על עצמה.
בדיוק ההפך ממדינת ישראל שלא מפסיקה להתגונן בפני אויביה מכל הצבעים והסוגים. אדרבא, אחד הפרדוקסים שלא לומר הבזיונות המוסריים הכרוכים בפרשת גולן, היא שבדיוק אותם אנשים שהפכו אותו לגיבור הרגע הם אותם אנשים שבאופן שיטתי מדברים בגנות מוסדות המדינה האמונים על שימור הדמוקרטיה. לזה קוראים צביעות וההשוואה שעולה לי בראש כוללת את החברים זמרי ופנחס. אבל אולי גם זו השוואה לא טובה כי מי תוקע לידי שפנחס וזמרי הן דמויות מוכרות כמו אותו שק של סנטימנטים?
אז נסכם: כדי לומר שבישראל יש תופעות מכוערות ומסוכנות ההולכות ומתגברות, לא צריך לא את גרמניה, לא את אירופה ולא את 'לפני 90 שנה'. הנה מה אני הייתי אומר לו אני יאיר גולן: 'בישראל של ימינו יש תופעות חמורות ואני קורא מעל במה זו לגורמי האכיפה הממלכתיים להגן על הדמוקרטיה הישראלית מבפנים בדיוק כפי שאני וחברי לצה"ל מגינים עליה מפני אויבים מבחוץ'. או משהו כזה.
ועוד משהו בקטנה: יש השוואות רעות שאינן דורשות שקית הקאה. אנלוגיות לא מוצלחות פשוט לא משיגות את מטרתן. למשל להסביר את התנהלותו של פרון באמצעות השוואתו לכריסטיאנו רונלנדו. לך תדע אם השומע מכיר את הכדורגלן ולך תדע אם הוא ממבקריו ולא חלילה ממעריציו. אבל לא קרה כלום. במקרה הגרוע שכחנו תוך דקה את האנלוגיה הגרועה ובמקרה הטוב היא דווקא סיקרנה אותנו.
אבל ההשוואה של יאיר גולן היא גרועה מאד. כי כל מה שנשאר ממנה, לא רק בארץ אלא גם במה שמכונה 'עולם' , זה שסגן הרמטכ"ל של צה"ל, הוא ולא אחר, הוא ולא BDS, הוא ולא גידון פפה אורי הס עמירה משגב או צדיק אחר מהחבורה המפוארת הזו, הוא ולא גולדסטון, הוא ולא אחר השווה את ישראל 2016 לגרמניה 1933.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה