שלוש שנים לשבעה באוקטובר.

ככל שעובר הזמן וככל שיעבור הזמן, הוויכוח על מה היה ומי אשם ומה המסקנות וכן הלאה, ילך וייתכער ברמה בלתי נתפסת.

בדיוק על כך יצר חברי הטוב מתי ברסקי את היצירה המצורפת.

ואני רק אחזור ואנסה לסכם כאן בתמצית הקיצור איך אני מבין את השבעה באוקטובר.

שורה תחתונה בשורה הראשונה כדי לחסוך זמן לממהרים, למאמלקים, לסקפטיים וכן הלאה קצרי רוח ויודעי כל:

במבט רחב, ממעוף הציפור, מגובה רב, מבט קר אולי (ובגבהים האוויר דליל וקר), השבעה באוקטובר הוא עוד חולייה בשרשרת ארוכה שראשיתה לעניות דעתי הלא-קובעת היא המפגש המשמעותי בין ההלניזם ליהדות, אי אז לפני 2300 שנה.

במבט ממוקד יותר, הזוועות של השבעה באוקטובר, הן תוצאה של תפיסת עולם ציונית ישנה וטובה, ששימשה כבסיס לכל ההנהגות הציוניות, לפני ואחרי 1948.

המושג המרכזי המתלווה לתפיסת העולם הזו היא 'קונספציה'. ו'הקונספציה' הזו ראשיתה בהסכמה-בלית-ברירה של ההנהגה הציונית לקבל את התכתיב של היהודים האוטואנטישמים בבריטניה של 1917, ובמקום להגדיר את ארץ ישראל כולה כביתו של העם היהודי, להסכים לנוסחה של הצהרת בלפור: בית לאומי ייבנה בארץ ישראל.

איפה בדיוק? תיאורטית במשולש הקדוש של שוקן-שייח מוניס-כיכר המטורללים מול הקרייה. או כל מינימליזם טריטוריאלי אחר.

הנחת היסוד מאחורי הקונספציה היתה פשוטה ומכובדת ומבורכת ואף מועילה: אילו רק יצמצמו הציונים את עצמם - בדיבורים במעשים בהתיישבות בעולים בנשק במעמד מדיני וכן הלאה - הערבים במקרה הטוב 'יעשו שלום' ובמקרה המינימלי 'ירגיעו'.

אין צורך לעבור על כל התחנות המוכרות יותר ופחות של ההיסטוריה של מימוש הקונספציה הזו.

די אם נזכיר כאמור את הצהרת בלפור, נצביע על הספר הלבן של 1922, נמשיך לתכנית הקנטונים של שנות ה20', לתכניות החלוקה של 37 ו47 ונמשיך ל'שלום' עם מצרים, ולאוסלו כמובן, ו'השלום' עם ירדן, וההתנתקות, וההכלה, והאשליות בדבר רצונם הטוב של הערבים הידועים בציבור בשם 'פלסטינים' (עוד המצאה שעצם ההסכמה לממשותה היא ביטוי לקונספציה הזו), וההבחנה בין חמאס (מתון) לג'יהאד ('הקיצוני') וכמובן בין ההנהגה הפלסטינית בעזה לבין זו ברמאללה, ובין שתי אלו לבין ההנהגות של 'הפלסטינים' האוחזים בתעודת זהות כחולה, בין אם מדובר באחמד עודה, איימן טיבי, מנסור באסה או סלט חסה.

כל, אני חוזר, כל ההנהגות הישראליות, ולפני זה הציוניות, כולם כמעט ללא יוצא מהכלל, כולל ז'בוטינסקי ובוודאי כולל נתניהו, ואין צורך לומר בגין ורבין וגולדה וכן הלאה, כוווולם, כולל הצמרות הצבאיות, ואין צורך לומר האקדמיות והתקשורתיות, ובוודאי שלא צריך להזכיר את סוכני התרבות, אבירי הצדק והנאורות, משלמה נשר ועד אבי ארצי, וכן הלאה,

ובכן, כל ההנהגות הללו, פעלו ויצרו ועבדו על פי הקונספציה הזו.

היא התפוצצה לנו סופית - כך קיוויתי בכל אופן - אם לא בשבעה באוקטובר אז לכל המאוחר למחרת.

כי אודה ואבוש: גם באותה שבת ארורה, כשחזרתי משגרת השבת שלי - ריצה בפארק הכרמל ואחרי זה רחצה בחוף נווה ים - ולמרות שמועות שהתחילו להצטבר, עדיין התייחסתי לזה כאל עוד 'סבב', כאל עוד תעלול של האשפה בצורת בני אדם היושבת בעזה

(ותסלח לי האשפה שהרי מאשפה, אם היא אורגנית, אפשר לדשן עציצים ואם היא בלתי-אורגנית אפשר ליצור רמפות ומשטחים, מה שאי אפשר לומר על היצורים דמויי אדם שחלקם ממשיכים לנשום אוויר ממש ברגע זה)

ובכן, מהשמונה באוקטובר ככל הנראה מספיק יהודים בארץ ובעולם הבינו, כל אחד עם מושגיו, כל אחד בדרכו, שדי, שהקונספציה הזו מתה.

מסתבר כמובן שאחרי שלוש שנים יש מספיק יהודים, או לפחות אנשים ממוצא יהודי הדוברים עברית וחולקים עם השאר את אותו פנקס בוחרים, שלא רק שלא למדו כלום מהטעות האיומה של הקונספציה, אלא ממשיכים לשווק אותה כתשובה לעתיד לבוא, וחמור לא פחות - הם עושים בה שימוש כדי לפרש באופן מעוות וחולני את מה שהתרחש בשלוש השנים (ברוטו) שעברו מאז השבעה באוקטובר.

אין צורך לומר שהאנשים הללו צעקו בקול הרם ביותר 'לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר', והנה ה'בכל מחיר' הגיע בריבית ד'ריבית ד'ריבית ד'ריבית, ואין צורך לצפות באף תיעוד ויזואלי - ואני ממשיך להתגאות שככל שהדבר היה תלוי בי, ולא תמיד היה תלוי רק בי, לא צפיתי ולו בתיעוד ויזואלי אחד של אותו יום ארור, וגם לא הצטרפתי בעוונותי לסיור מודרך בחוצות בארי כדי 'לחוש מקרוב את הזוועה'.

ומנקודת המבט הזו מתבררת לי גם חידת נתניהו.

או לפחות כך נדמה לי.

כי יש כמובן שתי אפשרויות.

האחת שהוא ממשיך לעבוד עלינו בעיניים, כל כולו רמייה ונוכלות, הוא מימן את חמאס ועכשיו הוא משמר אותו כדי להבטיח שלנצח 'נאכל חרב' (יש לומר 'לנצח תאכל חרב' אבל לא נעסוק עכשיו בכל זוטא).

אדרבא, לאחרונה שמעתי גרסה מרחיקת לכת עוד יותר: נתניהו הוא בובה על חוט. מי מחזיק בחוטים? נו, בהזדמנות אחרת. לא רק בכל זוטא לא נעסוק כרגע אלא גם לא בכל שטות. למרות הפיתוי

אפשרות שנייה היא שנתניהו כאמור המשיך לממש במדיניותו ארוכת הוותק את הקונספציה הציונית הישנה ההיא, שכאמור היה בה משהו חיובי מאד: היא אפשרה את בניין הארץ הזו מימי השומר שפירא בפתח תקווה ועד החשש ממיסקלקולציה אי אז לפנות שחר בשבעה באוקטובר.

כי מלחמות זה רע. מתים בהן אנשים. והמלחמות שנכפו עלינו על ידי האשפה מעזה ומרמאללה, תמיד מסתיימות - מה זה מסתיימות, נפתחות - בנצחון מדיני של האשפה מרמאללה ומעזה.

ולכן אם אפשר להסיע את גברת מוחמד לאיכילוב, ממחסום ארז על חשבון סידור הרכב של בארי, כי ככה עושים שכנים טובים, אז יופי, מה גם ש'ללא ספק' אחרי שנסיע את גברת מוחמד ואחרי שהיא תקבל טיפול רפואי לעילא בחינם, ואחרי שנחזיר אותה למחסום, היא בוודאי תהפוך לשגרירת שלום. אלא מה.

ואם לחזור לנתניהו: על פי הפרשנות השנייה שאני אוחז בה, פרשנות שמניחה שהוא גם ציוני בדיוק כמוני ובדיוק כמוני גם הוא לא בובה על חוט, אבל בניגוד אלי הוא אזרח בעל יכולת לקבל החלטות בקנה מידה מדינתי,

ובכן על פי הפרשנות הזו, נתניהו שייך לקבוצה הגדולה של היהודים, בישראל ומחוצה לה, שהבינו שדי, שהגיע הזמן להשליך את הקונספציה הציונית הישנה והבאמת טובה הזו, שהצטלמה היטב בהסעות של גברת מוחמד למחלקה האנדוקרינולוגית בשיבא, להשליך אותה -את הקונספציה - לפח.

ומכאן מתבררים היטב כל הצעדים שעשתה הממשלה המשוקצת הזו - משוקצת בעיני משקציה כמובן, אני לא אחד מהם הגם שהצטערתי על הקמתה באשר לא נתתי קולי ולו לאחד ממרכיביה, ומאד הצטערתי על האופן בו התנפל שר המשפטים שלה על סוגייה כואבת מאד שההסכמה שיש לטפל בה היתה רחבה ושלמרות זאת הוא עשה הכל כדי שלא למנף את ההסכמה הרחבה הזו - ובכן,

ובכן מכאן מתבררים היטב כל הצעדים שעשתה ממשלת ישראל, הממשלה של המדינה היחידה שיש לי לכם לנו, מהשבעה באוקטובר ואולי ממש עד רגע זה:

לפגוע עד כמה שניתן בכל מרכיב ומרכיב בקואליציית ההשמדה שהלכה והתגבשה לאורך שנות הקונספציה לאורך הגבולות ומעבר להם, מטהראן ועד חותיסטן, וכמובן במעטפת המופלאה של החלאות במערב, שונאי עצמם עד כדי מכירת נשמתם לכל נציגי השטן בניו יורק העיר ובניו יורק שיימז.

ומכאן גם מתבהרת טיבה של האופוזיציה לממשלה הזו, מתוכה ומחוצה לה.

"מתוכה" - מדובר באופוזיציה שסיסמתה היא 'נמות ולא נתגייס'. על השאלה כיצד מתכוון ראש הממשלה המכהן ועוד יותר מכך, מפלגתו, להתמודד עם העובדה שהם ישנים עם האוייב, לא לי לענות.

ברור לי עם זאת שאין שום אפשרות מעשית למימוש 'חוק גיוס אחיד לכל'. בדיוק כמו עם הקונספציה לגבי הידועים בציבור בשם 'פלסטינים' - אי טיפול בבעייה במשך עשרות שנים, על בסיס קונספציה כאמור, לא יכול להיות מוחלף באבחת סיסמא, תהיה צדקנית טהרנית ונשגבת ככל שתהיה.

אבל זה שאין תשובה פשוטה לשאלה קשה, לא מבטלת את קיומה של השאלה.

"מחוצה" - מדובר באופוזיציה שכל כולה אנטיביביולעזאזלהאמתוהשכל. וההגינות.

אין צורך להרחיב. הדברים כתובים בכל כותרת בעיתונות כלומר ב"עיתונות" ששמה לה ליעד כבר מזמן להביא לחיסולו הפוליטי של ראש הממשלה המכהן של המדינה היחידה שיש לנו.

ושוב אזכיר ואומר שאינני ביביסט, שאני משוכנע שהאיש הזה בעייתי כמנהיג (אבל לא בסדרי גודל מאחרים כי מה לעשות וכבר חז"ל דיברו על 'קופת השרצים' שיש לתלות על כל איש ציבור), ושלא הצבעתי ליכוד ולא אצביע ליכוד, בעיקר בגלל הרכב הרשימה וסגנון רוב אנשיה.

אבל בניגוד לאופוזיציה הנזכרת (שכל כולה אנטיביביולעזאזלהאמתוהשכל. וההגינות.), אני זוכר בכל רגע נתון מי אני.

יהודי מארץ ישראל.

ובסדר הזה: קודם כל יהודי, אחר כך מארץ ישראל, אחר כך כל השאר.

וכיהודי אני שותף לכל היהודים החיים היום בעולם ולכל היהודים שחיו פעם.

ולכן כוכב הצפון, מכשיר הניווט ומפת הדרכים שלי הם ההיסטוריה היהודית.

ולכן בכל רגע נתון אני שואל את עצמי מה המקדמות ההיסטוריות שעומדות ברקע העובדות המשמשות כותרת ל"עיתונים" (כי כותרות בכל זאת יש ורובן בדרך כלל משקפות לפחות גרעין של אמת).

ככה אני חושב, ולכן בתחילת דברי תארתי בקור רוח - הקור השמור לרוח כשהיא נושבת בגבהים - את השבעה באוקטובר כחולייה נוספת בשרשרת של רדיפת יהודים נמרצת גורפת עקרונית ומוחקנית שהחלה לפני כ-2300 שנה וסופה לא נראה לעין.

מה שמביא אותי כמובן לבחירות הקרובות.

מצד אחד עומד ראש ממשלה שגם מדבר וגם פועל באופן ברור וחד משמעי בניגוד לקונספציה שהביאה אותנו לשבעה באוקטובר.

זו עובדה, לא דעה.

אכן, העובדה הזו חלקית, כלומר היא דורשת זום-אין ויעברו שנים לפני שנדע מה בדיוק התרחש לפני כל דיון שבסופו התקבלה החלטה לתת פקודה למבצע כזה וכן הלאה.

אבל החלקיות הזו לא פוגמת ביסודה של העובדה: הממשלה הזו פעלה בשלוש השנים האחרונות נגד הקונספציה הזו, ובכל החזיתות, וההצלחה נאה ביותר.

ואם לאורך שלוש השנים הללו ראש הממשלה ראה צורך לדבר יותר מדי - כשם שלפעמים הוא מדבר פחות מדי - ולהצהיר הצהרות מיותרות כמו 'נצחון מוחלט', כך שקל להשמיצו מצד האופוזיציה הנזכרת (שסימנה היחיד הברור הוא כאמור אנטיביביולעזאזלהאמתוהשכל. וההגינות.), אין זה משנה את עיקרי הדברים.

חמאס לא מה שהיה. חיזבאללה לא מה שהיה. איראן לא מה שהיתה, סוריה לא קיימת, ברחבי המזרח התיכון יודעים מה ישראל מוכנה ומסוגלת לעשות.

ואם זה לא שינוי קונספציה אינני יודע שינוי קונספציה מהו.

ואחרי שאמרנו מה כן היה, אין אלא להזכיר מה כמעט ולא היה אילו היו מצליחים לכפות דעתם על הממשלה - באמצעות "העיתונות" - אנשי האופוזיציה הנזכרת (שסימנה הברור הוא כאמור אנטיביביולעזאזלהאמתוהשכל. וההגינות).

ולכן, הואיל וההיסטוריה היהודית מחמל נפשי, שהחלה עוד לפני המפגש הדרמטי בינה לבין השחץ ההלניסטי (שהוא הבסיס לכל תורות השחץ במערב עד עצם היום הזה, ובעברית-יהודית ואולי אפילו בגימטריא, שחץ=עבודה זרה), ממשיכה ממש כרגע והיא תמשיך אחרי ה-27 באוקטובר,

ובכן אין ברירה אלא לומר מה הדבר הראוי שיתרחש ב-27 באוקטובר.

יצביע האזרח כפי שיצביע.

ערביי ישראל ימשיכו מן הסתם להצביע עבור רשימת הלאמשותפת שכל מה שמשותף לה הוא המחוייבות לתרום את שלהם באמצעות מתק שפתיים ועניבות מעונבות לחיסול המפעל הציוני.

חבל, הרי רובם משולבים בשגרת הישראליות אבל מה לעשות וגם אצלם פועל עקרון העדר והשבט. יהיו שיגידו שאדרבא, אפילו יותר.

וגם החרדים ימשיכו בחרדיותם המופתית, וככל הנראה המושיע שלהם, מוטי לרנר, ימשיך לשבת מתוסכל בבית או בכל אופן מחוץ לכנסת.

ופה ושם אולטראס למיניהם יצביעו למועמדי סרק כמו פייגלין.

אבל רוב הציבור יצביע כרגיל לרשימה ציונית כזו או אחרת.

אני ככל הנראה אצביע לעמך-ישראל כי אשמח לראות את חדאד יושב בכנסת.

ואז, בידיעה ברורה שתוצאות הבחירות יאפשרו הכל, כי מה לעשות אף אחד לא 'מנצח' עם 20 וגם לא עם 30 מנדטים (ואף רשימה לא תקבל 30 מנדטים),

ובכן, בידיעה שאלו תהיינה תוצאות הבחירות, על האזרח שלמד מהשבעה באוקטובר שדי לקונספציה, ללחוץ בכל האפשרויות העומדות לרשותו, להקמתה של ממשלה ציונית שתמשיך לפעול בניגוד לקונספציה.

מי יעמוד בראשה? לא מאד משנה. מי הכי מנוסה כרגע בסדרי גודל? נתניהו.

מה ניתן ללמוד מהתבטאויות של האיש שרואה עצמו כמחליפו הנכון? שהוא לא למד מאומה מהשבעה באוקטובר.

אבל זה לא סביר. כי להוציא שולי-שוליים הזויים ומטורללים במשולש הרחובות הנזכר לפני הרבה דקות כתיבה וקריאה, לא סביר שאזרחים ישראלים, בוודאי לא מישהו בעל נסיון ממלכתי כמו אייזנקוט, באמת לא מבינים שהקונספציה ששירתה בנאמנות את המפעל הציוני, כאמור מימי השומר שפירא בפתח תקווה המושבה בת השנתיים ועד לשישה באוקטובר 2023, סיימה את דרכה.

לא סביר.

ולכן גם את ההתבטאויות המדאיגות של אייזנקוט אני מפרש בעוד ביטוי למחלה הפוליטית המוכרת כאמור כאנטיביביולעזאזלהאמתוהשכל. וההגינות.

כשם שאני סולח לנתניהו על דברים מיותרים שאמר במהלך המלחמה - כי המעשים שלו היו כאמור הדבר הנכון מנקודת מבטה של ההיסטוריה היהודית כפי שאני מבין אותה - כך אני מוכן לסלוח על שטויות שאמר אייזנקוט.

ומדוע? כי הוא כרגע גיבורם של יצרני הטימטום הפוליטי הנובע מהגישה של אנטיביביולעזאזלהאמתוהשכל. וההגינות.

חזקה עליו שאחרי הבחירות הוא יאסוף את עצמו.

ובכל מקרה, כדאי שנהיה שם אנחנו.

לא לטובת ההוא או ההוא, כי לא מדובר במשחק כדורגל. עם כל הכבוד.

כי ככה חושב יהודי מארץ ישראל.

גם כשהוא טועה - ויהודים מארץ ישראל בראו את הקונספציה שהגיע הזמן לקבור עמוק עמוק עמוק באדמה - וגם כשהוא לומד מטעויות.




https://youtu.be/TeGG9FzrFAY?si=vcg_pqlaCQO55X-0