פרצופה של המדינה - או: האזרחים הנורמטיבים נגד הקואליציה הבלתי מנוצחת של הערסים משולחי הרסן ורשויות המדינה העצלות במקרה הטוב, טיפשות במקרה הסביר

 בחור מגודל עם כלב מגודל. כאן בשכונה. בסלולר הוא דיבר ערבית אבל זה לא אומר שהוא ערבי. מה זה משנה בעצם. כי השורה התחתונה מאפיינת אנשים מכל המוצאים, גם אם הסטטיסטיקה ידועה ואין צורך להרחיב בדברים ידועים: אז הנה השורה התחתונה - הבחור המגודל משחרר את הכלב המגודל בתוך גינה שכונתית, והכלב עושה את צרכיו, אל מול עיניו המשתאות של כותב שורות אלו (אני אם זה לא ברור), והכלב חוזר אל בעליו, שחוזר וקושר אותו ברצועה, ושני המגודלים, אחד כלב והשני קצת גם, חוזרים הביתה.

אני ההמום הולך אחריהם, ומחכה שיבחרו בית, והם בוחרים ככל הנראה את הבית שלהם, ואני רושם בראשי את הכתובת, לא מאד מסובך, משפחת כך וכך ברחוב כך וכך מספר כזה וכזה, בערך 200 מטר מהדירה שלי. יופי אני אומר לעצמי, בעירייה ישמחו לדעת לפחות על כלב אחד שמחרבן על רשות הרבים.

106. ארוע מרגש בפני עצמו. יש לבחור את המספר של 'המועצה המקומית' הרלבנטית. אבל אני גר בעיר, והיא משום בחינה לא 'מועצה מקומית'. נו, טוב, אחרי לחיצות ועוד לחיצות ועוד, הצלחתי להגיע ל-106 הרלבנטי. 'מיקומך בתור' וכן הלאה, 'זמן ההמתנה ארוך מהרגיל' וכן הלאה, מה שנותן זמן לרפלקציה, וואט דא פאק איז 'זמן המתנה לא רגיל'? ואיך או מה יש לעשות כדי שזמני ההמתנה יהיו 'רגילים' בלי הכרזות על רגיל ולא רגיל.

וכמובן ההצעה המפתה להשאיר טלפון ו'אנו נחזור אליך תוך יום עסקים אחד', הצעה המעלה הרהורים על אודות עיסקיות העסק וכן הלאה, אבל למוד נסיון אינני מתפתה כי הכלל הלא כתוב העומד בבסיס ההצעה המפתה הזו הוא שיחזרו אליך כפי שכתבו חזלי"נו, בזמן שהוא לא יום ולא לילה, אבל עומד מבחינה משפטית בהגדרה 'יום עסקים', כלומר לא יחזרו אף פעם.

מה שמסתדר מצוין עם השתלשלות העניינים שהשתלשלה מההכרעה שלי לעמוד הפעם בפיתוי ולהמשיך להמתין על הקו. 'שלום, כיצד אוכל לעזור' פונה אלי קול אנושי אחרי 15 דקות המתנה (בהחלט זמן רגיל!! ולמי שעסוק בלעשות שימוש בסיפור הזה כדי לחזק את הטיעון השטחי שברור, כי ככה זה במגזר הציבורי, אז לא ידידי, ממש לא, אין שום הבדל, גם מהבחינה הזו, בין המגזר הציבורי לפרטי, כאן וכאן האיוש מבטיח מינימום עבודה, מקסימום בריחה מאחריות, ולתפארת מדינת ישראל).

כיצד תוכל לעזור? הרבה מאד. אני מתאר לו את הסיפור, ממש, אבל ממש בקצרה, כי יש עוד מישהם העומדים וממתינים 'זמן ארוך מהרגיל'. והנה מה שהבין מר 106 (גם במקרה הזה יש לי שם אבל מה זה משנה, כבר אמרה המשוררת זלדה כי לכל איש יש שם, אז מה? אז כלום). הוא הבין ש: א. הגן הציבורי ההוא מלא בשאריות מטבוליזם ארבע-רגלי (חירבונים של כלבים אם זה לא ברור). ב. שהפיקוח לא מספיק נוכח בגן הציבורי ההוא.

ג?? אתם שואלים על ג? על זוג הכלבים בעל שש הרגלים שכתובתו ושמו שמורים במערכת וכמעט עברו ל-106? נו, אם אתם שואלים זה אומר שיש לכם שכל ישר, וככל שהעצות שלי שוות משהו, עשו נא מאמץ גדול יותר מזה שאני עשיתי וממשיך לעשות, פשוט להפטר ממנו ואם אי אפשר, לשמור עליו רק לדברים שיש בהם תועלת כלומר תוחלת.

כי מה אמר לי מר106? 'לא. עם האיש ההוא אין לי מה לעשות, רק פקח שיתפוס אותו על חם יכול לתת לו דו"ח'. כן. מה ששמעתם. הכל מוקלט, אגב, לא כי אני חושב שההקלטה תשנה משהו במציאות, כי הקלטה רק רושמת עובדות, היא לא אחראית על השכל הישר שאמור לעשות בהן שימוש.

הנה בקיצור ההגיון של מר106: הפקח במקרה יעבור בגן הציבורי בדיוק כשזוג הכלבים בעלי שש הרגליים יעבור שם גם כן, והשליש הגבוה יותר של זוג הכלבים כמובן יתעלם מהעובדה שהוא רואה פקח, כי פקח, מה לעשות, הוא פקח רק כאשר הוא מופיע כפקח, כלומר עם מדים ורכב וכל זה, ואז הוא ישלח את השני-שליש האחרים של זוג הכלבים לעשות את צרכיו, ואז, רק אז, יוכל הפקח לתת דו"ח.

מבריק.

או בקיצור, והכל כתוב בכותרת וכל מי שקרא את הסיפור העצוב הזה יודע טוב בדיוק כמוני, שנכון לעכשיו, ואין שום סימן לשינוי באופק, להפך, הקואליציה ההולכת ומתרקמת מבטיחה את ההפך הגמור, לאזרחים הנורמטיבים אין שום סיכוי להתמודד עם הקואליציה הבלתי מנוצחת של הערסים משולחי הרסן ורשויות המדינה העצלות במקרה הטוב, שהן טיפשות במקרה הסביר.

ונעבור לפרסומות, נתחזל"ש ונתמקד בטוב שיש כאן. 20 מעלות באמצע דצמבר, מה רע.