משיחיות - אז מה זה בכל זאת (בידיעה שבן-גוריון למשל לא הפסיק לעשות שימוש במלה הזו)

א. בן גוריון, הצ'ייסר, גל"צ, והמשיחיות

בתאגיד משודרת זה כמה שנים תכנית חביבה, שעשועון בעצם, בשם 'המרדף'.

בגדול מדובר על עוד דרך להתפעל מהעובדה שיש אנשים שיודעים לשלוף מהזכרון את שמו של השיר הראשון של סטטיק ובן-אל (ואני מקווה שכתבתי את שמם כמו שצריך, בקושי לשם מגיעה ההבנה שלי - קל וחומר הזיכרון - בנושא הקרדינלי הזה, סטטיק והשותף שלו).

בגדול, כמו בכל השעשועונים מסוג זה, אנשים טובים מנסים מזלם אל מול מכונת זכרון אנושית, הצ'ייסר, שבמקרה של 'המרדף' נראה ממש כמו הבן של השכן ממול, בן אדם שלא תהיה לאף אחד מאיתנו בעיה לפגוש בסמטה חשוכה באמצע הלילה, ואפילו לשבת אתו לקפה ומאפה.

אין צורך להזכיר שמות, הדמות ידועה והוא סלב בקנה מידה גדול למדי.

ומדוע אני מבלבל לכם את המוח ואיך זה קשור לכותרת.

אז זהו, שאתמול צפיתי בפרק טרי יחסית, ובמהלכו עלתה שאלה שהתבססה על המושג 'משיחיות', שכיכב במסגרת ציטוט דרמטי של אחד מגדולי האומה. השאלה היתה מי אמר את מה שנאמר שם בציטוט על המשיחיות.

האפשרויות היו בן-גוריון, ז'בוטינסקי והרב קוק.

נו טוב, אני מנחש שבין 100% ל-100% מאלו שקוראים עכשיו את הרשומה הזו יודעים את התשובה.

ברור שבן-גוריון. כי ז'בוטינסקי לא מספיק חשוב בהקשר הזה, ואילו מהרב קוק מצופה לדבר על משיחיות כי הוא משיחי וכל זה, עופר וינטר, נוער גבעות, ממשלת הפיגולים ושאר ירקות. מובן מאליו. מי הוא המשיח אם לא הרב קוק וכנופיות אוכלי המוות שלו?

אבל זה חידון ומטרתו להכשיל או לפחות לאתגר ולכן השאלה שהתשובה עליה צפויה - לא הרב קוק אלא בן-גוריון דווקא - עבדה גם הפעם.

כן, המתחרה, בורה טיפוסית שהסבירה בשלב ההיכרות שהיא לא רק שלא מסוגלת לקרוא ספרים אלא גם לא להקשיב לאודיובוקס, ניחשה שמדובר בהרב קוק.

אבל הצ'ייסר, בעל המרדף, ידע גם ידע.

ובעצם, האם ידע או רק דיקלם?

שאלה רטורית.

כי כמו ברוב המקרים בהם הוא שולף ידע מהזיכרון, ובאותם רגעים לא שכיחים בהם הוא מקבל בערך 4 שניות כדי להסביר כל מיני פריטי טריוויה, גם הפעם לא היה לו מושג מה הקשר בין בן-גוריון לבין משיחיות (כי משיחיות לא הולכת עם בן-גוריון כי בן-גוריון זה רחוב בתל-אביב ובתל-אביב כולם שפויים והמשיחיים יושבים בירושלים ובגדה המערבית כידוע).

אבל 4 שניות זה בכל זאת 4 שניות, והצ'ייסר הציע את ההסבר הבא: "הוא בטח ניסה למכור משהו למישהו". שעל כך אמרה המנחה החיננית, בוגרת גל"צ, אלא מה, את הפאנצ' הבא: "כנראה שלרב קוק".

ונעבור לפרסומות.

ב. אז מה זה בכל זאת משיחיות

טוב, לא באמת חשבתם שאני מתכוון לכסות את כל הנושא מ-365 מעלות. אבל בקיצור יש לומר כמה דברים, לסמן טריטוריה, ליצור מסגרת.

למה בן-גוריון מתכוון כשהוא מדבר על משיחיות? נו, נושא ענק, אבל בקיצור, כי זה ברור לכל מי שפותח את העיניים בכל מקום בארץ, כולל 'אפילו' בתל-אביב ואפילו בגל"צ ואפילו בתאגיד, שמבחינת בן-גוריון אין שום סתירה בין המימדים החצי-מיסטיים המיוחסים (בצדק ושלא בצדק) למושג משיחיות, לבין המימדים הרציונליים, העמלניים, החומריים, המעשיים, וכל אותן תכונות ודרישות-סף בלעדיהן המציאות בארץ הזו (תל-אביב כבר אמרנו? אז הנה, שוב, גם תל-אביב היא חלק מהמציאות הזו) לא היתה עוברת את המהפכה הדרמטית שהיא עברה מאז שהחלה לפעול התנועה הציונית.

הנתונים הקבועים שאני מביא, ויסלחו לי השניים שממש זוכרים ואפילו הצליחו להפנים: 

ב-1878, השנה בה ניסו לקום ראש פינה ופתח תקווה, ישבו בארץ הזו 24,000 יהודים. מספר הישובים העבריים עמד על אפס. 

היום יושבים בארץ הזו כ-8 מליון יהודים, ומספר הישובים העבריים עומד על יותר מ-1200.

עיוור ואטום גמור הוא מי שלא רואה בנתונים הללו שינוי דרמטי ומדהים באמת ללא תקדים (כלומר לא באופן בו עושים שימוש בצירוף הנדוש הזה, "ללא תקדים", בתקשורת הישראלית כשרוב עסקניה מתארים דברים שהיה גם היה להם תקדים ולא אחד ולא שניים).

ולתהליך הזה של שיבת עם ישראל לארצו, ובנייתה ממש מאפס (ויסלחו לי כל הליצנים שממשיכים לדבר על היסוד הילידי הערבי שישב כאן בלה בלה, כי במקרה הטוב הוא לא הזיק), קרא בן-גוריון בכל מיני שמות (תקומה, גאולה, קוממיות) כולל 'משיחיות'.

אכן כן, ישנם סוגי דיבור על משיחיות המציעים תמונות עתיד מרחיקות לכת, ואז למשיחיות במובן החשוד נועד תפקיד של סגירת הפער בין המציאות הנראית לעין לזו שמייחלים לה (ואין טעם להכנס לדוגמאות, כולל לא המשונה ביותר בדורות האחרונים שאתמול ציינו מי שציינו את יום השנה ה-32  שלה, הלא היא פנטזיית אוסלו לפיה אם היהודים יושיבו רוצח סדרתי ברמאללה יפרוץ השלום).

אפשר לחשוד בבן-גוריון שבמסגרת המגלומניות המיוחסת לו (בצדק או שלא בצדק), הוא דיבר על משיחיות גם במובן של 'מנגנון סוגר פער' (או בעגה מוכרת בתיאולוגיה: 'ישועת השם כהרף עין', או במונחיו של רבנו אריק איינשטיין 'ברצות אלוהים אפילו מטאטא יורה').

אפשר להגדיל ולחשוד עוד יותר ולחבר את המגלומניה כביכול בה התאפיין בן-גוריון, לדיבורים שלו על המנגנון הזה, המשיחיות, ואז התוצאה המתקבלת היא הצגת בן-גוריון כנביא, כלומר כזה הרואה עצמו כנביא, משהו בסגנון של מדוד עד דוד לא קם כדוד.

והרי אני מכיר אישית אנשים שמשוכנעים שבן-גוריון היה פשיסט (קללת הקללות עד לא מזמן, את מקומה - תאמינו לי מנסיון אישי -תפסה קללה חביבה מעט יותר: 'חוצפן'. סימנו של החוצפן הוא חשיבה עצמאית, רצוי מורכבת, בכל מקרה לא שבטית ולא מחנאית).

ג. אבל למזלנו עומדת לרשותנו ההיסטוריה.

חלק מאיתנו עושה שימוש בהיסטוריה לצרכי שעשועי טריוויה. 

'וואו כמה שהוא יודע'. 

אז זהו, שהוא לא יודע, או לפחות לא ברור האם העובדה שהוא יודע מה השיר האחרון של סטטיק או שהוא יודע שאת המשפט על המשיחיות אמר בן-גוריון ולא הרב קוק, גורמת לו להבין מה הוא בעצם יודע.

כי מידע וידע מתייחסים זה לזה כמו חישוב וחשיבה.

וידיעת ההיסטוריה היא הרבה יותר מאשר לזכור רשימות תאריכים ושמות וכותרות ואנקדוטות ורכילות.

לפעמים זה די מסובך. למשל כשמנסים ברצינות להבין את מדיניות מפלגת העבודה בין 1967 ל-1977, וכיצד היא מסבירה את העימותים שהיו בין ראש הממשלה רבין לשר החוץ החתרן הבלתי נלאה שלו שמעון פרס, בין קיץ 1992 לסתיו 1993.

אבל לפעמים זה די פשוט: תהליך שיבת עם ישראל לארצו ובנייתה של זו על ידי זה, ניתן להיות מתואר בכל מיני מושגים, כולל המושג משיחיות. עובדה.

ומשיחיות יכולה לבוא לידי ביטוי בקידום תכנית פעולה תלושה מהמציאות באופן מרחיק לכת מדי (כי מה לעשות וכל תכנית מעצם היותה תכנית היא עדיין לא מציאות ולכן בכל רגע נתון ולגבי כל תכנית אפשר לומר שהיא 'תלושה מהמציאות'), אבל לא זה המקרה של המשיחיות אצל בן-גוריון.

כן, אולי קשה להסביר את זה ב-4 שניות, אבל לא חייבים למלא את 4 השניות הללו בהבלים. אפשר סתם לשתוק.

או לעבור לפרסומות.