כבר שלושים שנה אני מנסה להסביר את ההגיון הפשוט שעומד (היום וכרגע) מאחורי "רפורמת החלב", ומחר יעמוד מאחורי נושא אחר, ולפני 20 שנה עמד מאחורי החלשת צה"ל, וכל הזמן עומד מאחורי עידוד ההתיישבות הערבית בגליל ובדרום, ומאחורי שיבוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
להגיון הזה קוראים חסידיו בשם האורווליאני "כלכלה נכונה". לשיטתם היא מסתכמת במשל הישן והרע של שר האוצר נתניהו אודות "השמן והרזה", ומבחנה פשוט: "בוקר צהריים ערב, לקצץ לקצץ לקצץ" כפי שסיכם זאת בזמנו ראש אגף התקציבים באוצר, שכחתי לרגע את שמו, זה לא ממש משנה, הם כולם נראים, מדברים ומתנהלים בדיוק אותו הדבר.
עקרון העל לפיו כל דבר ציבורי הוא חשוד במקרה הטוב, מיותר במקרה הסביר, הוא כמובן ניגוד גמור לשני עניינים חשובים כל אחד לחוד ושניהם גם יחד.
האחד - הוא המציאות המודרנית שהיא ציבורית באופייה, לא כדיעה אלא כעובדה. אין שום, אבל שום דבר שמתקיים במציאות שאיננו מאופיין במימד ציבורי חזק. לא "רק" בטחון אלא כל אבל ממש כל דבר - מים, אנרגיה, תחבורה, בריאות, חינוך, קרקע, אשראי, הכל, אבל ממש ופשוט ולגמרי הכל.
השני - הבדיחה (שהיא על חשבוננו) שאבירי הפוליטיקה האנטי-ציבורית (כלומר האנטי-מציאותית) נושאים בגאווה את הכינוי שבחרו לעצמם בחוצפה היסטורית הראוייה לדיון בהזדמנות אחרת: "המחנה הלאומי"...
שהרי זהו בדיוק... כל מה שכתוב אחרי המלה "האחד" (אנרגיה וחינוך ובריאות ואשראי) הוא ציבורי, ובמסגרת של מדינת לאום, נגיד, אחת, ישראל, ציבורי הוא לאומי.
ומכאן שמי שאמור היה לדאוג לניהול ציבורי של המציאות הציבורית באופן העולה בקנה אחד עם ההגיון הציבורי של המציאות הציבורית, הוא לא פחות מאשר "המחנה הלאומי", האין זאת.
ואמנם, בכל מה שאיננו מייצר כותרות, גם "המחנה הלאומי" נאלץ ליישר קו עם המציאות הציבורית, ולכן, ולא במקרה, הבריאות בישראל ממשיכה להיות מהטובות בעולם, ולכן, לא במקרה, פותחים עוד מחלף ועוד כביש ואפילו מוצאים פה ושם כמה גרושים להשקיע ברכבת ישראל ובעוד פרוייקטים מסוג זה.
וכמובן האתגר הבטחוני שאותו אי אפשר להפריט, אמנם קצת, בהחלט, ולהדמים בסיסים ולסגור מוצבים בשבתות כדי לקצץ לקצץ לקצץ, והדברים ידועים, אבל לזכותה של המציאות, והפלא הזה מתרחש כבר אלפי שנות היסטוריה אנושית, היא תמיד חזקה יותר מכל עיוות שכל.
אפילו בימינו בהם עיוותי השכל הם דרך המלך, כי היום לא עולה כלום להנפיץ מהמוח הקודח עוד הגיג איין-ראנדי אודות "הנפילים" שבזכותם (ולא חלילה בזכות ענייני ציבור כמו העלייה מברה"מ, 8200 ולפני זה תעשיית האלקטרוניקה ומערכת החינוך מעודדת ההצטיינות ועוד כמה דברים) הפכה המדינה הזו ממדינת תפוזים למדינת הייטק כפי שסיכם זאת הליצן הידוע לבית נתניהו.
אז היום זה חלב, לפני כמה שנים הפרקליטות, במקביל ותמיד זה המורים, ומדי פעם העובדים הסוציאליים, ותמיד תמיד העיריות (להוציא רעננה ובנותיה) וכל הזמן זה הקרקעות, וכך או כך מדובר באותו הסיפור: העימות בין בעלי אידיאולוגיה תלושה מהמציאות, לבין המציאות.
וכל זה בעיקר, לא רק, אבל בעיקר, במשמרת (הבלתי נגמרת) של "המחנה הלאומי".
תחזית שלי המבוססת על 30 שנות התעניינות בנושא: הציבור, כלומר אותו חלק ממנו שבכלל אכפת לו, יתמקד במוקד התורני (היום רפורמת החלב), וכמובן שיקפיד לא להביט לא על התמונה הגדולה ולא על ההתמשכות שלה, ואילו הליצנים של "המחנה הלאומי", מצוידים במכוני מחקר מקהוללים וכמובן בבוגרי המחלקות ל"כלכלה" ב"אקדמיה", ימשיכו להזיק ולהזיק ולהזיק.
ולתפארת מדינת ישראל. אדם כילה יומו, איגרת נכתבה. חזל"ש.
ובלי מילה אחת על רפורמת החלב, חשבתי שאתה דוגל בגופו של עניין. מה העניין עם הרפורמה הזו ספציפית?
השבמחקטוב, כנראה שהפסיקו ללמד בבתי הספר את ההגיון של המעבר מפרטים להכללות ולהפך. אז הנה זה ישירות: רפורמת החלב שמציע האוצר היא רפורמה רעה ומזיקה, אין בה שום הגיון כלכלי, כולל לא זה שמצהירים עליו, כי כל הרפורמות מהסוג הזה הסתיימו בעליית, לא בירידת, אלא בעליית מחירים. כך או כך, גם אם מחיר קרטון חלב ירד ב25% אפילו, או בחצי, וההשלכות של כך יהיו הרס החקלאות הישראלית וחיזוק הכלכלה הפלסטינית הטורקית והספרדית, מדובר בצעד שאין לו שום הגיון ציבורי, בוודאי לא לאומי, בוודאי לא לאומי במובן שמייחסים לו במחנה הלאומי, שיש לו כידוע מונופול על הלאומיות ועל זקיפות הקומה ועל נצח ישראל ועל הריבונות ועל כל מה שקשור בזה. מה כן? בדיוק מה שהיה בעשרות השנים האחרונות - משק חלב מפוקח מאורגן ומעודד ציבורית, באמצעות הכלי של מחיר מטרה ו\או כל כלי ציבורי אחר, כמו למשל מע"מ נמוך יותר למוצרי מזון כפי שזה מתקיים במדינות מפגרות כמו צרפת בלגיה גרמניה ועוד. עד כאן לגבי החלב. ומכאן לגבי ההכללה - כל מה שדנים בו ביחס לחלב בחודשים האחרונים, נידון בדיוק באותו האופן לגבי תחומים חשובים אחרים, כמו תקשורת, וריבית, ותשתיות, ועובדים סוציאליים, וחינוך וכן הלאה. בכל המקרים יש מצד אחד כנופייה של ברברים (במובן שנתן למושג הזה חוזה אורטגה אי גאסט) המציעים כמה שפחות פיקוח ותכנון ורגולציה כי לשיטתם המיתוס שאיננו קיים "כוחות השוק" ינהלו הכל טוב יותר מכל בחינה, ומצד שני יש את האנשים שעושים את הדברים, כמו חלב ועבודה סוציאלית ושיטור וכן הלאה, כל אחד בתחומו, והמשותף לכולם הוא שלציבור יש צורך בשלל שירותים ומוצרים ותשתיות, ושאין דרך פשוטה לעשות את הדברים, אבל מכיוון שהם עניינו של הציבור, חובת הציבור, דרך נציגיו ודרך מומחיו האמיתיים (כלומר אלו שעוסקים בחלב ובשיטור ובפנסייה ובבריאות וכן הלאה, לא הבורים הברברים שכל מה שהם יודעים זה לשים מספרים על גליון אקסל), לנהל את הנושאים הללו. ככה בנו לא רק את המדינה הזו אלא כל דבר טוב שיש בעולמנו.
מחקמעניין אחקור בנושא. תודה אודי.
השבמחקכמעט כתבתי בשמחה אבל מה יש כאן לשמוח. הנה קחי עוד דוגמא מוכרת כל כך שאף אחד כבר לא סופר אותה: משרד האוצר, על פי אותו הגיון מעוות, הנשען על אווירה ציבורית מטומטמת ואופיינית לציבור מטומטם, מנהל מדיניות דרקונית כנגד התחבורה הציבורית. איך? על ידי שיסוי חברות אלו באלו באמצעות מה שהפקידיוטים עלובי המוח של האוצר, בוגרי תכניות "לימוד כלכלה באקדמיה" וכדומה, מכנים "תחרות ויעילות". המשמעות המעשית פשוטה בתכלית: כדי שחברה תצליח לשרוד במכרז, עליה להוריד עלויות. הורדת עלויות בעברית פשוטה היא: א. פחות קווים במקומות דלילים (כי הם לא רווחיים). ב. פחות שכר לנהגים (מה שמכריח אותם לעבוד יותר כלומר להסתכן ולסכן יותר, ואוטובוסים עומדים בראש טבלת המעורבים בתאונות קטלניות, אבל את הפקידיוטים הרוגים בוודאי לא מעניינים, להפך! כל הרוג זה פחות "לקוח" בקופת חולים, מערכת החינוך ומאוחר יותר בפנסיה ובביטוח הלאומי!! כל הרוג=רווח נקי! וכמובן: כל תאונה משמעותה עוד מע"מ ועוד ממון לחברות הביטוח, המדינה הפיננסית בתוך המדינה, הגורם המרכזי בהעלאת דמי האשראי, כלומר הריבית, עניין שכבר הרצל ודורו עמדו עליו, וזו הסיבה שהרצל היה משוכנע שמדינה יהודית חייבת לשלוט על כל ענייני הפיננס והאשראי, ובוודאי לא להפקיר אותם לגורמים פרטיים כמו חברות ביטוח ובנקים). ג. פחות השקעה בתחזוקה (כי בלמים ושמן וכן הלאה עולים כסף ולבזבז כסף על משהו שאיננו רווח מיידי מנוגד לתורת הכלכלה של מגעילי הפורום הידוע ושלוחיהם בגבעת רם). ולתפארת מדינת ישראל.
מחקנשמע המון תיסכול מדבריך, הביטוי הציבור מטומטם קצת צורם לי אבל ניחא זה ביתך שלך. בקיצור התחלתי ללמוד בחוג להיסטוריה בפתוחה הסמסטר בין היתר בהשראתך, עם ההתעוררות שלי מבחינה פוליטית והיסטורית התחלתי לעיין בכתבים של הוגים שמרניים כמו סואל וסקרוטון ואשמח אם תוכל להמליץ לי על חומר קריאה שתואם את התפיסה הכלכלית "הנכונה" שאתה כותב עליה. ברכות!
השבמחקתיסכול זה אנדרסטייטמנט. מפתיע אותי שאני ממשיך להיות מופתע מעוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ביטויים לטימטום הציבורי, שאין פירושו חלילה שכווווולם מטומטמים, אבל כן פירושו מה לעשות שהשיח הציבורי, עליו אחראים יצרניו (אנשי אקדמיה, עיתונאים וכדומה), מטומטם. במה מתבטא טימטום? בהמנעות מללכת לבדוק את שורש הדברים. דוגמאות הפוכות לא חסרות: בכל רגע נתון אלפי מכונאים מתקנים מאות אלפי תקלות כשהם עושים את המובן מאליו - לחפש את שורש הבעייה. כך גם רופאים, כך גם מהנדסים, וכן הלאה, אנשים שעוסקים בעניינים ממשיים שזלזול בהם פירושו נזק רציני שלא לומר חיי אדם. אבל בכל הקשור לתחומים הרכים יותר, יוק. ולא מאתמול ואין שום סימן שזה הולך להשתנות ולכן התיסכול הכפול: מעצם קיומו של המצב ומעצם העובדה שאני ממשיך להתפלא שזה המצב כי זה המצב כבר עשרות שנים, וכאמור אין שום סימן שזה הולך להשתנות. אתן לך דוגמא קטנה: כלכלן דגול במובן זה שהוא יותר פופולרי ממדונה, הסביר באחד משיעוריו שכלכלה היא מדע מוחלט כמו פיזיקה, וכמו שהפיזיקאים יסבירו לנו שמים לא עולים במעלה הגבעה, כך לגבי כל חוק כלכלי. האידיוט הזה, השם שמור במערכת, כמובן לא שמע על המשאבה שהומצאה כנראה במצרים לפני כ6000 שנה. אידיוט מושלם עם משכורת של הבין תחומי עם עשרות אלפי מעריצים שוטים, רובם בני 25-30, חלקם כמובן יגיעו לאייש את האוצר וחלקם כבר שם. זו ה(תת) רמה, ולכן התיסכול, וכאמור העובדה שאני עדיין מתרגש מזה מלמדת משהו על אופטימיות היתר שלי שאין לה שום, אבל שום בסיס. לגבי בקשתך, הזהירו אותי מאירוניה, ולכן לא ברור לי אם את מחפשת כתבים של הוגים מהסוג שמזין ומפרנס את "המחשבה" של פורום גועלת, סואל הוא גיבור שלהם, וגם פרגוסון, או כתבים שמגלים משהו על הכלכלה כפי שהיא מתנהלת באמת. נסי למשל את "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם" מאת צ'אנג, וגם את 'האינטלקטואלים והשוק'. אבל חשוב מכך: את ההבנה שלי בענייני כלכלה רכשתי מלימודי היסטוריה. פעם ניסו להעליב אותי באמצעות הטענה שאני לא כלכלן ולכן מה לי ולדיבורים על כלכלה. מהר מאד הבנתי שזו בכלל מחמאה: את רוצה להבין מה זו כלכלה? תבחני אותה בהיסטוריה שלה ולא בתיאוריות. ואם תיאוריות, ה-תיאורטיקן ב-הא הידיעה הוא כמובן קיינס, ומי ש"תירגם" אותו לשפה אנושית ברורה יותר: אבא לרנר, כלכלת התעסוקה, ספר מבריק. בהצלחה ותודה
מחקרב תודות
השבמחק