בליל ה-13 ובשחר ה-14 בפברואר 1945, ביצעו בעלות הברית סדרה של שלוש הפצצות על העיר דרזדן. בעיר אמנם שכנו כמה וכמה מפעלי יצור נשק חשובים, והיו בה גם מסילות ברזל מהן יצאו כוחות מזרחה, אך ההפצצות כוונו למרכז הישן של העיר. הזלזול השגרתי של הנאצים והשאננות של פרנסי העיר תרמו להעמקת הזוועה הידועה, 25,000 הרוגים לפחות ומחיקת העיר היפה כמעט מן היסוד.
ולמה זה חשוב. לא כי זו עוד הזדמנות לומר שמלחמות זה דבר נורא (מלחמות זה דבר נורא), ולא כי זו עוד הזדמנות לעשות חשבון עם החשבון שעשו כבר בזמן אמיתי הגורמים המעורבים (הנה רק 67 שנים אחרי תום המלחמה זכו גם לוחמי 'פיקוד המפציצים' הבריטי באנדרטה המנציחה את פועלם והקרבתם במלחמת העולם הכי שנייה, ללמדנו שעד אז החשבון שנעשה עמם היה מר וקר).
כל אלו ושאלות נוספות - כמו השאלה האקטואלית שלנו: עד כמה יש לסמוך על יכולת אווירית בענייני הכרעת אויב - כבודן במקומן מונח.
כי לדעתי הסיפור הלא פחות חשוב מההפצצה האיומה הזו (שכמותה היו אינספור, מצד הנאצים והיפנים כמובן, וגם מצד יריביהם) הוא השימוש הפנטסטי, תרתי ופשוטו, שעשה שר התעמולה הנאצי, גבלס המהולל, בארוע הזה.
כמה מוכר: שר התעמולה של המשטר שבגללו ובגללו בלבד, עמדו בעלות הברית בפני דילמות ומחלוקות אסטרטגיות, שאחת מהן היא כיצד לעשות שימוש בכוח אווירי על מנת לסיים את המלחמה (שבזכות התעמולה הנאצית רוב הגרמנים התלהבו להמשיך ולהלחם בה, גם כשהצבא האדום כבר טייל בתוך ברלין וגם כשגנרל פאטון האמריקני הוביל את כוחותיו עשרות קילומטרים בלבד מבירת הרייך),
ובכן אותו שר תעמולה שנשען על אותה אידיאולוגיה שאין בה שום הגיון של פשרה והכרה והדדיות, אלא בינאריות של הכל או כלום, אותו שר תעמולה, באמצעות הוספת 'אפס' אחד לדיווחים על מספר ההרוגים - 200 אלף ולא כאמור 25 אלף - וכמובן תמונות זוועה מלוא החופן, ותוך שימוש באידיוטים השימושיים של העיתונות הנייטרלית (בשבדיה ובשוויץ), הצליח ליצור את הספין הנחוץ של נקיפות המצפון במערב,
נקיפות מצפון שמיד הפכו קרדום לחפור בו אשמים בפנים (ארתור המפציץ האריס ולא חלילה פיקוד הצבא כולו קל וחומר צ'רצ'יל), ובחוץ ('זה לא אנחנו' אמרו האמריקנים, 'זה הם', כלומר הבריטים).
ידעתי שזה יישמע לכם מוכר, אלא מה, אתם הרי עושים שימוש בשכל. האין זאת.
ובזה אני מונותיאיסט, ובזה בלבד: הרעיון של בריאת היקום על ידי אלוהים אחד, הוא רעיון פשוט שמשמעותו מעשית ויישומית בכל עניין ועניין - חפש תמיד את הסיבה הראשונה לתופעות.
הפצצת דרזדן, עוד לפני שדנים במטרותיה שיטותיה נסיבותיה תוצאותיה (הרי ברוב ההפצצות מהסוג הזה שיעור ההצלחה היה נמוך בהרבה, גם כי בערים אחרות דאגו להכין תכניות למקרה של הפצצות כי אותן לא הנהיגו אנשים שאמרו 'לי זה לא יקרה', אני הרי מסיע את בעלות הברית לאיכילוב לטיפולים, וגם כי התנאים לא היו מושלמים כמו במקרה של דרזדן), הפצצת דרזדן אם כך, עוד לפני שמיישמים עליה את הניתוח הטקטי-אסטרטגי-אופרטיבי, יש לזכור את סיבת-סיבתה-הראשונית: רצונם של הנאצים להשליט את שיטתם ברחבי העולם כולו, רצון שעמד בבסיס כל הפעולות שלהם, בשדה הקרב ובמישור ההסברתי, כלפי פנים וכלפי חוץ.
ואם בעלות הברית, ובעיקר העיתונות המטומטמת שלהן (שהיתה מטומטמת כבר אז כי עיתונות חופשית חייבת להיות מטומטמת או זו לפחות ברירת המחדל שלה, כי תפקידה הראשי הוא לפרנס את בעליה, ולשם כך דיון מורכב לא יעלה על הדעת, אלא רק סקופים וכותרות וקאצ'וורדז: מי הרי המציא את הצירוף 'טירור של הפצצות'? לא, לא גבלס, את העבודה הזו עשה עבורו עיתונאי אמריקני, אידיוט שימושי על סטרואידים, ככל הנראה בוגר גל"צ), ובכן אם בעלות הברית, ובעיקר העיתונות שלהן, היו מפעילות את העיקרון המונותיאיסטי, לאמור "חפש תמיד את הסיבה הראשונית לתופעות", מן הסתם כל הדיון הזה לא היה מתקיים.
ידעתי שזה יישמע לכם מוכר, אלא מה, אתם הרי עושים שימוש בשכל. האין זאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה