ב-29 בפברואר 1980 הלך יגאל אלון לעולמו. כפי שאני נוהג לומר בבדיחות דעת משונה, אלון, כמו הרצל או אשכול לפניו, הלך לעולמו באופן חסר אחריות, מוקדם מדי, כשהוא מותיר אחריו חלל גדול.
אבל אלו החיים. והמתים.
אז מכיוון שהשנה אין 29 בפברואר ומחר ב-28 אהיה בדרכים (מי שרוצה להצטרף לטיול למיטיבי קשב באזור חבל עדולם, מוזמן להשאיר כאן סימני נפט), אז אכתוב כמה דברים לכבודו.
וגם כי בדיוק לפני 10 שנים, ראה אור הספר שזכיתי לכתוב על אלון לגמרי במקרה: פנו אלי אנשים טובים (יותר או פחות) שבליבם שאיפה יוקדת לתקן את העוול שעשתה למורשת אלון כלת פרס ישראל שהסבירה ב'סוף הדבר' בביוגרפיה שכתבה על אלון - אביב חלדו (ספר מעולה להוציא הפרק השערורייתי האחרון) - מדוע מורשת אלון לא חשובה משום בחינה.
אז אלון הלך לעולמו מחרתיים לפני 46 שנים. הזמן טס. ואחרי 'שמחת תורה' הארור ההוא, כתבתי לאחד מתלמידיה של כלת פרס ישראל הנזכרת, שזכיתי וכתב מאמר השמצה גס כנגד הספר שכתבתי על אלון, שאני מקווה שעכשיו אחרי ש1200 ישראלים נשחטו על ידי מי שהוא ודומיו ממשיכים לטעון לגביהם שהם כתובת ל"הסכם מדיני" (על אותו הבל הוא רמז הבוקר בעוד מאמר טיפוסי פרי עטו), הוא אולי מבין מדוע מורשת אלון בכל זאת חשובה, שכן היא כללה למשל שני עניינים טקטיים קריטיים: עומק אסטרטגי ('גבולות בני הגנה') וחובת ההגנה המרחבית (מה שידוע היום בכינוי 'כיתות כוננות', שכידוע קיומן או העדרן היה ההבדל המכריע מבחינת אלפי תושבי מערב הנגב).
ועוד משהו לא חשוב במורשת אלון: העדפת הסכמי הביניים על הפנטזיה של הליצנים שכלת פרס ישראל גידלה על חשבון משלם המסים באונ' שייח מוניס: הסכם שלום "של אמיצים" וקישקושי שימוןפרס מסוג זה.
ועוד משהו ממש לא חשוב במורשת אלון: ההבנה שלמימד המוסרי של תפיסת העולם המדינית והבטחונית גם שלנו וגם של אויבינו יש חשיבות עצומה.
או במלים אחרות: למלים יש חשיבות. גם כשהן נאמרות מפי בן גביר או סמוטריץ', אבל עוד יותר כשהן נאמרות על ידי ערפאת, איימן עודה, אחמד טיבי, אבו מאזן, סינוואר וכן הלאה.
כל אלו "פלסטינים" שמשוכנעים שאין דבר כזה עם יהודי, שליהודים אין קשר לארץ הזו, ושהציונות היא קולוניאליזם-אימפריאליסטי, ושבהתאם יש לפעול לחיסול "הישות הציונית".
עודה וטיבי עושים זאת בעברית מהכנסת ועל דפי השארץ, אבו מאזן בדרכו שלו, וסינוואר ושות' בדרכם שלהם, כך או כך הם מיישמים את העקרון המוסרי שהוזכר לעיל, ושכולנו כבר יודעים אפילו בגרמנית את הניסוח הקלאוזביצי שלו.
ודוקו: מוסר הוא לא תוכן אלא אופן, כלומר גם להיטלר היה מוסר וכך גם לעודה ולסינוואר, ואם זה לא ברור אני כאן כדי להסביר את העניין הפשוט הזה שוב.
כי השאלה היא לא האם לאדם יש מוסר - אין אדם ללא מערכת מוסרית, אין לא יתכן לא היה ולא יהיה - אלא מה תוכן המוסר. וכמובן מה נגזר ממנו מעשית.
אז 10 שנים ש-471 עמודי תיקון העוול והעיוות ההיסטורי המזיק מסתובבים במרחב הציבורי ומנסים לתקן קצת את המעוות.
לא, לא הוצאת הספרים ובוודאי לא אני התעשרנו מהפרוייקט שמראש הוגבלו סיכוייו להצליח באווירה ציבורית שמאפשרת למשל למרכז רבין להסתיר במשך שנים את מורשתו המדינית האמיתית של רבין, או לפרנסי בית יגאל אלון לעשות כמעט הכל כדי לעוות את דמותו של אלון ולהפוך אותו לעוד שלום עכשווניק דביק, שלא לדבר על בית ברל (כצנלסון) שפשוט הפך לזירת פעולה של כנופייה אנטי-ציונית, ובתקופה מסויימת לפחות אחד מהם הוא אוטו-אנטישמי ויחצ"ן של חמאס.
אבל לא אלמן ישראל. לא שישראל האלמן או הנשוי טורח לקרוא ספרים בימינו, אבל ספרים הם בסיס להרצאות והרצאות עולות ליוטיוב ואת היוטיוב אפשר לשמוע בפקקים והצלחת הציונות לה תרם בין השאר יגאל אלון מביאה גם לכך שיש לנו תודה לאל המון פקקים ולכן המון זמן פנוי לשמוע על יגאל אלון. קישור לפודקאסט קצר על מורשתו, בדף האישי בראש בלוג זה.
ואין צורך, כלומר יש צורך לומר ולשוב ולומר שני דברים על מורשתו של האיש המופלא הזה: האחד - אין רלבנטית אקטואלית ואקוטית ממנה גם לטובת הבנת העבר אך עוד יותר לעיצוב העתיד מתוך ההווה. השני - אמור לי מה את.ה כותב.ת על מורשת אלון ואומר לך עד כמה את.ה עלוב, עם או בלי פרס ישראל וכל הג'ז הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה