והנה שוב מתקיים בנו הפסוק הנפלא, שמסתבר שהוא לא עד כדי כך מסתורי: וכל העם רואים את הקולות.
אכן חסרים קולות הימאים והחיילים והספירה רק באמצעיתה, אבל הקולות ברורים וכל מי שעיניו בראשו רואה מה שצריך לראות: הקו האקטיביסטי כנגד האיומים הממשיים על המשך קיומו של העם היהודי (לא פחות), גבר למרות הכל.
ואת הקו הזה חייבים לראות כעומד בבסיסה של ממשלה רחבה ככל שניתן.
אבל כל מי שעיניו בראשו ראה גם את קולות הערבים, שהצביעו אמש באחוזים גבוהים וביטאו בכך מחאה חריפה. נגד מה? נגד מי? כרגיל הבעיה אצל הציבור הערבי בכללותו היא התוכן.
יום אחד הם יבינו, או לפחות 51% מהם, שהכתובת איננה הציונות או מדינת הלאום היהודית, אלא אדרבא, מצבם הממשי הוא כזה לא למרות אלא בזכות היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי ומדינת אזרחיה גם יחד כי כל מדינה היא מדינת אזרחיה וההפרש בין מדינות הוא סך כל היחסים מצד המדינה לאזרחים ומצד האזרחים למדינה. מוגש כחומר למחשבה לאזרחים הישראלים הערבים.
וכל מי שעיניו בראשו ראה את כנראה 100 אלף הישראלים שחזרו ארצה ממילנו ומפראג ומניו יורק ומלוס אנג'לס, לטעום מעט ישראליות בריאה ולהשפיע על עתיד המדינה. מה הראו 100 אלף אלו? בדיוק. פטריוטיות גדולה, אהבת ישראל ברורה וצלולה.
וכל מי שעיניו בראשו ראה את קולותיהם של אלו שהפתק שלהם - אני אחד מהם - ירד לטמיון מניין הקולות, אבל הקולות נשמעו גם הם ברורים וצלולים והם ביקשו הרחבת מכנה משותף, כי זה מה שהקולות מראים לכולנו, או לפחות לאלו שמחפשים מכנה משותף מוצהר (כי בעולם הממשי המכנים המשותפים רחבים אובייקטיבית באופן שאי אפשר להכחישו, ובלבד שמביטים בו, בעולם הממשי, זה הכולל תשתיות וכלכלה ובטחון ושפה ושאר ירקות כמו סמלים).
והנה באישון לילה זכיתי למכתב מבחור צעיר, שהוא מורה ומחנך בישראל, ובקיצור, גיבור ישראל.
הוא שאל אותי לדעתי על מגילת העצמאות ומדוע אין היא הופכת לבסיס החוקה שלנו.
והנה תשובתי שאני משתף ברבים, מבלי כמובן לגלות פרטים על הבחור הצעיר, שאינני מכיר, אבל שבתמונת הג'ימייל שלו הוא נראה יושב ועל ברכיו שני ילדים.
איכשהוא הוא נראה לי חילוני. וזה מזכיר לי טענת סרק מכוערת ששמעתי לאחרונה כמה פעמים על כך שהחילוניים כאן לא אכפת להם מהעתיד וההוכחה היא שאין להם ילדים.
אתמול, לראשונה בחיי, חוויתי יום בחירות בעיר העברית הראשונה, והיא הומה, הומה מתינוקות ומילדים ומנשים בהריון ואינספור משפחות מאושרות ומאשרות את החלום הציוני שאף פעם לא די לו, זה שהרצל אמר עליו שהוא 'אידיאל שאין לו סוף'.
והנה כל העם רואים את הקולות, עוד יום, עוד עז, עוד דונם, נמשיך.
והנה דברי אודות מגילת העצמאות:
למיטב ידיעתי מגילת העצמאות הוגדרה במפורש כמקור השראה לפסיקה משפטית. כך נקבע בבגצ קול העם המפורסם מ1953. כך גם בהמשך בכל מיני פסיקות.
וברור שמקור השראה "ברוח המגילה" הוא עניין פרשני ולכן מצד אחד ברור שיש למגילה מעמד חשוב ומצד שני ברור שהיא תמיד תהיה במחלוקת.
אבל עצם העובדה שהיא במחלוקת וההערכה (שאיננה עובדה כי אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה בעתיד שמתחיל בכל רגע) שהיא תמשיך להיות במחלוקת, מעידה על חשיבותה ועל תפקידה כמכנה משותף, כמו הדגל וההמנון עם יתרון גדול על שני הסמלים הללו, שכן למגילת העצמאות יש תוכן משמעותי הנשען על מושגי ורעיונות ערך, שאין צורך לפרטם.
ולכן אני מסכים אתך לחלוטין לגבי חשיבות אימוצה על ידי "השמאל" (יהיה משמעותו של מושג זה אשר יהיה, אני לא רואה בו מושג בהיר בלשון המעטה, אבל שיהיה, אפרופו 'חוקי מגרש' לא אני אקבע אם אומרים קשר או שחקן כנף, גול או שער, איום על המסגרת או נסיון לכבוש שער ועוד, והנמשל - אם כולם קוראים לקפלניסטים שמאל, מי אני שאכפור בעיקר לפיו אפילו בנט הוא שמאל וכמובן ליברמן...).
ולכן לדעתי אתה מתפרץ לדלת פתוחה - היא מוסכמת כבסיס משותף, וכמובן לא כזה שסוגר וויכוחים אלא מאפשר - ובלבד שרוצים (ולמרבה הצער יש יותר מדי קולניים וצווחנים שלא רוצים) - לקיים סביב ערכיה ותכניה דיון רציני ומכבד.
ולגבי חוקה, כבר אמרתי וכתבתי את דעתי - אין ולא תתכן מדינה שאין לה חוקה.
אפילו לצפון קוריאה ולאיראן וללוב ולעוד מדינות אשפה מסוג זה יש חוקה. גם לבריטניה וכמובן לישראל.
חוקה במובן המהותי היא אותו 'מבנה' - וזה מקור המלה קונסטיטוציה - המאפשר לנהל את המדינה על פי 'חוקי מגרש' או 'כללים מוסכמים' (כולל הכלים הנחוצים לניהול אי הסכמות).
הבעיה של ישראל היא לא העדר אותו מסמך מהולל המאפיין חוקות של 'מדינות מתוקנות' (עוד קלישאה תקשורתית נבובה באשר אין דבר כזה מדינות מתוקנות כי כל המדינות נמצאות מעצם היותן מכשיר אנושי במצב קבוע של ויכוח על קלקולים ותיקונים, וכך 'אפילו' ביפן ובפינלנד), מסמך שעמד והגן (כלומר לא עמד ולא הגן) על אזרחי ארגנטינה בשנות הטרור המדינתי שהופעל כנגדם בדיוק כפי שחוקה כזו מגינה על אזרחי טורקיה או סוריה... ואתה בוודאי מבין את האירוניה.
ולכן, את החוקה הקיימת והמתפתחת כל הזמן של ישראל, חייבים לנהל ולתקן ולשפץ ולהתאים, והיום - כבר כמה שנים כידוע, יש האומרים כ30 - נוצר חוסר איזון מוגזם בין הרשויות, ועל זה יש הסכמה ולמרבה הצער אין הסכמה על הדרכים לתרגם את ההסכמה שיש בעיה לכלל הסכמה על פתרון...
אבל לא חוקה בסגנון אמריקני או ארגנטינאי היא הבעיה שלנו, אלא הבעיות שלנו הן הבעיות שלנו.
וכשנשכיל לשים את הדגש על מכנים משותפים ולא על מחלוקות שברובן מוגזמות, בוודאי בדרך הצגתן, אז מעמדה של מגילת העצמאות יהיה איתן יותר, כלומר היא תשקף את המכנה המשותף הרחב הקיים בפועל, ושלמרבה הצער מוכחש על ידי בעלי עניין למיניהם הניזונים משנאה וממחלוקות סרק.
האם תוצאות הבחירות המסתמנות יקדמו מהלך כזה? מקווה שכן.
מקווה גם שעניתי ואם לא, אני כאן להמשך הדיון.
כל טוב וכל הכבוד על תרומתך לחינוך. מעריך מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה