הבתולות שחורות העין קיבלו VIP

 ויהיה נחמד אם ממשלת ישראל תפרסם ברבים את מכתבי התודה ממשפחות צדיקי חיזבאללה וחמאס המבלים עכשיו בגן העדן על פי גרסתו המוסלמית, שהרי היא סייעה לגיבורים הלאומיים הללו להפוך לשאהידים, משאת הנפש של המוסלמי הראוי לשמו.

¿Cuáles son los componentes básicos de las mentiras que yacen en la base del nacionalismo palestino?

 

 

Son muchos, y cada época se están agregando más. Pero sintetizando el tema, podemos mencionar los siguientes:

El sionismo despojó a los palestinos de su Estado Palestino.

Los asentamientos sionistas hasta 1948 desposeyeron a los árabes de sus tierras y hogares privados.

El sionismo es colonialismo y una extensión del imperialismo.

No existe nada parecido a una nación judía. El judaísmo es una religión.

El sionismo es racismo.

En 1948, el sionismo llevó a cabo una "limpieza étnica" de los palestinos.

Los asentamientos construidos en Cisjordania son ilegales.

Israel aplica una política de terrorismo de Estado contra los palestinos, hasta el punto de cometer crímenes de guerra y genocidio.

La única razón para el establecimiento de Israel es la conciencia del mundo por el Holocausto de los judíos europeos, del que los árabes no tienen ninguna responsabilidad.

Un Estado democrático judío es una contradicción imposible y no es más que una expresión de racismo.

Este articulo refutara cada una de estas afirmaciones, es decir mentiras, que cuando estan combinadas producen una tergiversación que lamentablemente ha sido adoptada no "sólo" por la mayoría de los palestinos, incluidos aquellos que disfrutan de igualdad de ciudadanía en Israel, sino por mucha gente en Occidente, especialmente en las llamadas "instituciones académicas", que en todo lo relacionado con los asuntos de Oriente Medio, no son más que instituciones de ignorancia supina, cual es la base para la propaganda antisemita y racista.

he aquí pues, la verdad:

¿El sionismo despojó a los palestinos de su Estado Palestino? No. Hasta 1918, la Tierra de Israel fue parte del Imperio Otomano. No existía ningún Estado Palestino. Ni siquiera una identidad Árabe Palestina. Con la disolución del Imperio Otomano en 1919 por decisión de los Turcos, todos sus territorios se convirtieron en países independientes como Turquía, Irak, Arabia Saudita, Líbano, Siria y más. Israel es parte de este cambio. Si Israel no tiene derecho a existir por esta razón, entonces todos los países asentados en los territorios del Imperio Otomano, incluidos países como Bulgaria, Grecia y Egipto tampoco lo tienen.

¿Es el sionismo colonialismo y una extensión del imperialismo? No. Colonialismo significa el traslado de una población del país colonialista a otro país ocupado por ella, para su explotación económica, tanto de sus recursos como de sus habitantes originales. El sionismo era todo lo contrario: los judíos huyeron de Europa y no fueron enviados a su tierra, Eretz Israel por los rusos, polacos, húngaros o alemanes. Cuando esos judíos llegaron a su país, lo trabajaron con tremendo esfuerzo, cuidando de no explotar a la población local. Los judíos no sólo no transfirieron recursos de la Tierra de Israel a Europa, sino que trajeron consigo capital de inversión para su desarrollo y del país. 

La afirmación que el Sionismo es parte del imperialismo es otra distorsión total: en 1948 Israel no fue parte de este lado o el otro. En 1948, los soviéticos, por la Guerra fría y su desarrollo, apoyaron a Israel por razones geopolíticas de Moscú. ya en 1950 cambio bruscamente su postura al estado Judío y tomo lado con los árabes; En 1965 los Estados Unidos prometió ayuda militar a Israel, como parte de sus interese en la 'Guerra Fría', y desde entonces utiliza este compromiso para limitar la soberanía Israelí, según la visión tomada desde Washington.

¿No existe una nación judía porque el judaísmo es una religión? No. ante todo los Judíos es una etnia. Como en muchísimos casos, también para los Judíos la religión es una parte importante de la cultura nacional, pero eso es el orden: antes la cultura nacional y luego la religión. El denominador común de los judíos desde su aparición en el escenario de la historia, y ciertamente en los últimos 200 años, es que pertenecen a un claro grupo nacional.  por las dudas uno puede preguntarle a Hitler y sus sucesores, hoy se encuentran también en Harvard y en el CNN, que no distinguen en absoluto entre un judío secular, un judío reformista religioso, un judío ortodoxo o un judío ultraortodoxo. con razón. todos pertenecen al pueblo Judío.

¿Es el sionismo racismo? todo lo contrario. Basta caminar por las calles de Israel y ver las docenas de "razas" que componen la sociedad israelí. Los judíos llegaron a Israel desde 102 países, incluidos Etiopía, Yemen, Polonia y Argentina. Pero lo que es más importante: el racismo es una cosmovisión que postula razas superiores e inferiores; capacidad absoluta para distinguir entre ellos; y un plan político para causar daño mortal (hasta el punto del asesinato, como nos enseñaron los nazis) en las razas inferiores. El sionismo es exactamente lo contrario: no supone la existencia de razas inferiores y superiores; Ciertamente no da por sentado que puedan distinguirse; Y su plan político es crear condiciones para la prosperidad, el bienestar y la paz de todos los ciudadanos de Israel, incluido por supuesto los ciudadanos árabes, que son 20% de la población Israelí, y deberían ser los primeros en aclarar que el sionismo e Israel no son expresión del racismo, sino todo lo contrario. Lamentablemente les conviene cooperar con esta abominable mentira, mientras gozando las maravillas de la democracia israelí.

¿En 1948 el sionismo “limpió étnicamente” a los palestinos? todo lo contrario. En 1949, al final de la guerra impuesta por los árabes y sólo por los árabes, había unos 200.000 árabes en los territorios controlados por Israel. Por otro lado, después de la guerra NO quedo ni UN judío en los territorios controlados por los árabes. Si tiene sentido utilizar el término "limpieza étnica" en el contexto de la guerra de 1948, entonces es aplicable solo por al caso árabe. Pero mentir no cuesta nada, y dada la ignorancia mundial, su rendimiento es enorme.

¿Son ilegales los asentamientos construidos en Cisjordania? Completamente legal. Pongamos por el costado el hecho que según la ideología de los palestinos "ni siquiera" un asentamiento judío fundado en 1919 es legítimo. Pero de punto de vista internacional, casi nunca adoptada por los palestinos, los territorios de Cisjordania están definidos por lo mínimo como "territorios en disputa" (hay 20 de ellos en el mundo, como las Islas Malvinas), ya que legalmente ambos lados del Rio Jordán fueron designados en 1920, por la Liga de Naciones, para el Hogar Nacional Judío. Por último, todos los asentamientos judíos construidos en Cisjordania a partir de 1967 se encuentran en "tierras estatales" y no en tierras privadas.

¿Israel está aplicando una política de terrorismo de Estado contra los palestinos, hasta el punto de cometer crímenes de guerra y genocidio? Goebbels, el famoso Nazi, ya decía que basta con repetir una mentira tres veces y luego existe la posibilidad de que se convierta en verdad. El terrorismo se define como una herramienta central en la Carta Palestina que ya fue escrita en 1964 (¡antes de la Guerra de los Seis Días!), y es el deber "religioso" de los palestinos, no "sólo" contra los judíos sino también contra los árabes que no estén de acuerdo con esta. Dada la ignorancia en el Occidente, a los palestinos les conviene presentar la autodefensa que Israel emplea como "terrorismo", mientras presentando su terrorismo como si fuera "resistencia".

¿La única razón para el establecimiento de Israel es la conciencia del mundo por el Holocausto de los judíos europeos, del que los árabes no tienen ninguna responsabilidad? No. El exterminio de los judíos por los nazis y sus asistentes entre 1939 y 1945 no tuvo ningún papel en la decisión de la Asamblea de las Naciones Unidas (29 de noviembre de 1947) a repartir la Tierra de Israel para establecer un Estado judío y un Estado árabe. El exterminio de los judíos no se menciona en absoluto en el documento que sirvió de base para esta resolución de la ONU. Esto es un hecho y no una interpretación. Al contrario: cuando terminó la Segunda Guerra Mundial, el Canciller británico dijo que luego del exterminio de seis millones de judíos, ya no existe un "problema judío" y, por tanto, no hay justificación para Sionismo, o sea no hace falta un estado Judío. Siguiendo esta argumentación, el Canciller concluyo que los judíos sobrevivientes de la Guerra Mundial deben regresar a sus hogares: en Hungría, Rumania, Polonia, Holanda, y por supuesto Alemania. 

Con relación a la contribución de los árabes a la "solución final": si bien no estaban practicándola, por el otro lado hicieron todo para evitar la entrada de 75,000 judíos autorizados, teóricamente, llegar de Europa a "Palestina", según las reglas del Mandato. Además mencionaremos las cordiales relaciones del Muftí Haj Amin Al Husseini con Hitler. Los dos acordaron entre ellos la obligación de destruir a todos los judíos, y el muftí pidió a Hitler que después de que "palestina" cayera en manos del ejército alemán, él va a realizar la política de exterminio utilizando los métodos de Auschwitz.

¿Estado democrático judío es una contradicción imposible y no es más que una expresión de racismo? No. Un Estado democrático judío es un Estado-nación democrático como todos los Estados-nación democráticos del mundo. Hay algunos Estados-nación no democráticos como Corea del Norte, Irán y Siria, pero cada Estado-nación democrático se define como el Estado-nación de un grupo nacional particular. La constitución alemana, la constitución griega, la constitución húngara, la constitución serbia, etc. definen cada una su estado como perteneciente a la nación particular que representan. Si Israel es un país racista, también lo son Dinamarca, Noruega, Holanda, Marruecos, Túnez y Egipto. existen estados naciones racistas en el Oriente Medio: Arabia Saudita y Jordania por ejemplo, dos países que por definición no dejan a ningún Judío ser su ciudadano. Es difícil imaginar a un judío que quisiera convertirse en ciudadano jordano, pero esa no es la cuestión. Peor aún: el futuro estado Palestino, ya tiene su constitución lista, afirmando que el judío no puede ser su ciudadano ¿Quién entonces merece el título de un Estado racista? una pregunta retórica más.

Estos son los puntos principales de los falsos argumentos contra el sionismo, contra Israel y contra el derecho de los judíos a vivir pacíficamente en su tierra. Es importante subrayar aquí el hecho de que el autor de estas líneas, aunque es un judío sionista y un israelí orgulloso, no mencionó en absoluto la "contribución de los judíos a la humanidad" para justificar el derecho de los Judíos de simplemente ser. 

No porque no estas contribuciones no son importantes. como todos saben, hasta los árabes, los judíos han contribuido a la humanidad con ninguna proporción a otros. Tanto es así que algunos dicen que esta misma contribución es una excelente razón para odiarlos. ¿Cómo se puede tolerar a un pueblo cuyo peso en la población mundial es apenas del 0,2% pero cuyo peso entre los premios Nobel es del 25%? ¿Cómo se puede tolerar a un país cuya superficie es de 28.000 kilómetros cuadrados, cuya población judía es de 7,5 millones y que es entre 10 y 20 veces más rico que todos sus países vecinos, cuya superficie total es de millones de kilómetros cuadrados y cuya población es de cientos de millones??

 No. La contribución de un pueblo a la humanidad no es una condición para su derecho a existir. De lo contrario, ¿qué haríamos con los pueblos de Barbados, Mongolia, Líbano, Siria y Jordania? El derecho del pueblo judío a existir no depende de su contribución.

Siguiendo el mismo concepto, el derecho de Israel a existir tampoco depende en la cuestión insoportable sobre el nivel de "moralidad" del ejército israelí. Ante todo, a los que critican al ejército israelí, deben ver la realidad tal cual como esta: Israel tiene que pelear contra un enemigo que utiliza a sus bebés como escudos humanos y a los bebés judíos como objetivo legítimo. Bajo cualquier criterio y con relación a cualquier comparación, el ejército israelí es lejísimo más moral que cualquier otro ejército en la historia de toda la humanidad. Pero este tampoco es el argumento. Nadie niega el derecho de existir de estados como Rusia, Japón, EE. UU., China, Inglaterra, Alemania, ni hablar de Uganda, Siria, Irak, Irán, Sudan y Egipto, estados que sus ejércitos han cometidos crímenes de guerra en la época moderna.

La cuestión principal, tal vez la única, es esta: ¿Por qué el ciudadano judío en Israel es obligado a aprender la profesión militar? ¿Por qué se le exige que vaya a la guerra cada pocos años contra enemigos que ni siquiera respetan su derecho de ser? la respuesta la conocen todos, y sino la ignoran: el deseo de casi todos los árabes, sin dudas 90% de los palestinos, apoyados por sus idiotas útiles en el occidente y del régimen Iraní, eliminar tanto el estado judío como el pueblo judío. A los que exigen la justicia, la moralidad, el bien, la harmonía etc., no le queda otra de que saber enfrentar a las correctas preguntas, respondiéndolas con la necesaria información. 

 

מחווה ליובל ארנון-אוחנה - קטעים מהערך בויקיפדיה שכתבתי ממש בעצמי, אבל שהתבקשתי להציג באופן אחר (לא שהבנתי למה אבל שיתפתי פעולה כי למה לא ומה זה באמת משנה)

 

יובל ארנון-אוחנה (2019-1942) היה מזרחן ישראלי. הוא שרת במוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים בתפקידים מחקריים ומבצעיים. עבד כחוקר ומרצה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת רייכמן ואוניברסיטת אריאל בשומרון.

במהלך שנות פעילותו כחוקר וכמרצה, לצד מחקרים בנושאים פנים-ישראליים (כמו מחקר על עליית יהודי אתיופיה), התמקד ארנון-אוחנה במעמדה של ישראל במזרח התיכון, בעיני שכניה. הוא פרסם בנושא ספרים ומאמרים שהציגו תמונה היסטורית, חברתית, גאו-פוליטית, אידאולוגית ומדינית של הסכסוך, במרכזה הטענה שהסכסוך מורכב מכדי שאפשר יהיה להציע לו פתרון בסגנון 'מערבי', שכן "זהו אזור שמלה הנאמרת בו אינה מלה, התחייבות אינה התחייבות" (קו החריש והאש, עמ' 49). דימוי נוסף להבנת האזור שאב ארנון-אוחנה מפי הנרי קיסינג'ר, שאמר כי "במזרח התיכון או שאתה מוזמן לסעודה או שאתה חלק מהתפריט" (שם, עמ' 63)

ספרו האחרון, יובל ארנון-אוחנה, קו החריש והאש - מאה וחמישים שנות סכסוך על ארץ ישראל, 2010-1860, נתניה, אחיאסף, 2013, מהווה סיכום מקיף של הסכסוך, שעל פי דימוי שנקט בו ארנון-אוחנה, הוא דומה לבצל המורכב שכבות שכבות. מקור השראה לגישתו שנכון ל-2013 כללה אמונה בפתרון הסכסוך, היה סבו, הרב נסים ב. אוחנה, שבשנות ה-50' שימש כרב הראשי של חיפה. ארנון-אוחנה מזכיר בספרו את חיבורו של סבו - "ודע מה שתשיב לאפיקורוס" - המבוסס על עבודה משותפת עם המופתי של העיר עזה ב-1907. הרב אוחנה שחי אז בירושלים, כתב בהקדמה לספר "נשלחתי מירושלים לשרת בקודש - רב לעזה בשנת ה'תרס"ה" ("נדפס בירושלים בשנת ה'תשי"ט"), כי לאחר הקמת "בית מרפא" על ידי "מסיונרים" בעזה, בו נשאו "נאומים לפני הנאספים על יש"ו והברית החדשה", פנה אליו "מופתי עזה שייך עבד אללה אלעלאמי" בבקשה שיסייע לו "להוכיח למסיונרים כי סוף כל סוף, ספר הקוראן הוא אמת שהרי דבריו נמצאים בתורה בנביאים ובאגדות התלמוד". המופתי של עזה (שנכדו הפך לאחד מבכירי חמאס), הפנה לרב אוחנה שאלות רבות, והוא "ישב וכתב בכתב ידו את כל התשובות בכתב ערבי. כתב ידו נשאר אצלי שמור עד היום הזה" מצד אחד סיפורו של הרב מלמד על אפשרות לשיתוף פעולה יהודי-מוסלמי על בסיס דתי, אך מצד שני עובדה היא כי "נכדו של השיח' אל-עלמי הוא עמאד אל-עלמי, מראשי חמא"ס [ו]נכדו של הרב אוחנה הוא כותב שורות אלה" (עמ' 314).

בספר 'קו החריש והאש' טען ארנון-אוחנה כי ליבת הסכסוך היא הפער בין ערביי "הפנים" שיושבים על ההר ומעטים מהם עזבו את בתיהם במהלך הסכסוך, לבין ערביי "החוץ" שהתיישבו במישור החוף במקביל להתיישבות הציונית ומיהרו לברוח בהמוניהם עוד לפני שצה"ל נקט במדיניות גירוש החל מיולי 1948. "בעיית הפליטים" היא כלי המשמש את "החוץ" על מנת לשלוט על "הפנים", תהליך שרק החמיר כאשר הסכמי אוסלו איפשרו לאנשי "החוץ" להשתלט על אנשי "הפנים". במהלך ספרו הציג ארנון-אוחנה טיעון לפיו את ליבת הסכסוך יש למקם על רקע ממדיו השונים והנוספים של הסכסוך: החברה, המשפט הבין-לאומי, הדמוגרפיה, התרבות, וההקשר למיעוט הערבי בישראל, כמו גם המימד המדיני (מהתקופה העות'מאנית אל קום המדינה, תקופת אש"ף, אוסלו וההתנתקות), הסכמי שלום שצלחו יותר או פחות, המימד האסלאמי (תפיסת המלחמה והשלום באסלאם, מאפייני הג'האד), המקומות הקדושים, והמימד הצבאי. למרות הכל מציע ארנון-אוחנה הצעה לפתרון אפשרי לסכסוך – "שלום המחרשה", באמצעות ריבונות פסיפס, כדרך לדו קיום אפשרי.

עוד משהו על הרצל - תגובה שהפכה לרשומה (ותודה לק.). ההקשר: שאלת מקור ציוניותו של הרצל ואיך להבין את תכניתו להביא את כל היהודים לרומא, לנצר אותם, וכך לפתור את השאלה היהודית

 הרצל לקה בנטייה לא מובנת לכתוב ביומן שלו כל מה שהוא חושב. אם הייתי הפסיכולוג שלו, הייתי אומר לו שגם כאדם פרטי, אין צורך לכתוב כל שטות שעולה לו לראש. ובמקרה של הרצל, שלא רק שהוא לא אדם פרטי אלא שהוא עם השנים, די מהר מבחינתו, הפך להרצל, שם דבר בעולם כולו, על אחת כמה וכמה. 

אפשר להיטפל לאינספור הבלים שהרצל חשב וכתב. למשל מה יהיה צבע המדים של נגני התזמורת על האנייה הראשונה שתפליג רשמית מאירופה ועליה עולים יהודים בדרכם לארץ ישראל. 

ובאמת, כאחד שקרא את יומניו פעמיים ונמנע מלקרוא מה כותבים על הרצל 'שופריסטים' כמו הרב המהולל שחילק קלטות עוד בעידן הקלטות על פשעי הרצל נגד היהדות, תאמיני לי שאני יכול למלא בלוג שלם בשטויות שכתב וחשב הרצל. 

אחת מהן, המפורסמת ביותר כמובן, בוודאי בעבור שופריסטים ושאר חרדים לזהות היהודית האמיתית, כלומר "האמיתית", היא השטות שכתב הרצל על תכנית ההתבוללות, שמי שקורא את המקור ביומן איננו יכול שלא לראות את הרצל במאי הסצינות (עוד לפני המצאת הקולנוע), והרי מדובר באירוע קטקליסטי, במרכזו מצעד של כל היהודים לרומא וכן הלאה... 

נראה לך ברצינות שאדם שבזכות מאמריו בעיתונות האירופית, מה שהפך אותו למה שנקרא בימינו 'אנליסט פוליטי', כזה שהתבקש לתת עיצות לבכירי המדינאים באירופה, הרבה לפני שנהיה ציוני, נראה לך ברצינות שאדם כזה חשב ברצינות על התבוללות יהודית המונית???? 

דעתי בעניין הפוכה: כל מי שמצביע על הרעיון המשונה הזה של הרצל, שהוא משונה גם כתסריט הוליוודי מהסוג שיצר הבמאי ססיל ב. דה-מיל לפני 70 שנה בערך, כעל רעיון שביחס אליו יש להבין את הרצל, משמש לי כדי להבין אותו. כלומר יש טקסטים של הרצל שמשמשים עבורי כדרך להבין את אלו שמנסים להבין את הרצל, ולא כדי להבין את הרצל. 

באשר להיפותזה שהעלית לפיה הבחירות בוינה שהעלו לשלטון אנטישמי מוצהר, מה לעשות וגם היא לא מחזיקה מים מנקודת המבט של סדר הדברים בלעדיו אין היסטוריה: מוקדם ומאוחר וכן הלאה. 

עמדתי העיקבית לגבי השאלה מה הביא את הרצל לציונות, היא שזו אחת, עוד אחת מהשאלות שאין דרך לתת עליהן תשובה חד משמעית. 

למה הדבר דומה? למשל לשאלה מדוע השכן שלי החליט להיות קבלן בניין ושכן אחר הוא מהנדס אלקטרוניקה ואשתו היא רופאה בכירה ואני היסטוריון. בדיעבד אפשר לתת תשובה בומבסטית ולומר דברים כמו "אוי, כבר דודה רבקה ראתה את אשתו של השכן שכשהיתה בת 4 שיחקה עם סטטוסקופ! מאז היה לי ברור שהיא תהיה רופאה". 

אין כמו אגדות הרמוניסטיות המסדרות מסלול ישיר מהנוסטלגיה אל ההיסטוריה, במקרה הזה הביוגרפיה, אבל האמת האנושית מעט מסתורית יותר. 

מכאן - בחזרה להרצל - לדעתי הדבר החשוב באמת הוא מה תוכן הפתרון הציוני שלו, ולא האם דרייפוס או המינקת או השכנה ממול או נהג הדיליז'נס בבודפסט שאולי הפחיד את הרצל הקטן בדרכו מהכא אל התם או ראש עיריית וינה דווקא או אולי בכל זאת כמו שמקפידים ליצנים מדופלמים ובעלי קתדראות הרצל היה טריטוריאליסט ולכן אוגנדה, אל עריש, מה זה משנה, העיקר להצביע על דרייפוס או על יחסיו עם אמא כדי להסביר כיצד נהיה ציוני. 

שימי לב כמה לשאלת התוכן הציוני של הרצל כמעט אין התייחסות. עוד נצחון (פירוס) של אחד העם וכנופיית מעריציו שעד היום עסוקים בלבלבל את המוח על "מהות היהדות" האמיתית, כלומר "האמיתית", דבר שפוטר אותם מלעסוק בשאלות משמימות כמו גובה הרבית, ההתיישבות והחקלאות, יחסי העבודה, תפקיד הטכנולוגיה בחברה לאומית, ייצור אנרגיה זמינה לכל, חשמל שהומצא לא כדי שכמה סנובים יאירו באמצעותו את הטרקלינים שלהם אלא כדי שנפתור לאורו (של החשמל ובהשאלה של כל יצירה אנושית חכמה דומה אחרת) את בעיותיה של האנושות כולה. שזה ציטוט לא מוכר של הרצל, כי איך ציטוט כזה יכול להתחרות באגדות שופר על רצונו של הרצל להשמיד את היהדות, עוד לפני שהיטלר ניסה להשמיד את היהודים, והרי מה ההבדל ביניהם מנקודת המבט הזו. לכאורה. 

מסתבר שמאמר 'יהדות השרירים' של נורדאו (עוד) לא נמצא און-ליין. אז מצאתי אותו (או כך נדמה לי, כך אני מקווה) על תמונה שכתוב מתחתיה שזה המאמר, אז הנה הוא

 עלינו ליצור שוב יהדות שרירית חזקה!

כן! ליצור שוב! דברי ימינו מעידים, כי לפנים היתה קימת יהדות כזאת.

ימים רבים, רבים מאד, עסקנו רק בסיגוף גופנו והמתתו.

אולם לא נכון; אחרים מותתו את גופנו, ובהצלחה רבה. הם הפכו את יהדות הגטו של ימי הביניים לעם דל ומסכן, כחוש וחסר אונים. לכשעצמו היינו ברצון מוותרים על טובה זו; היינו בוחרים בחיסון הגוף במקום המתתו.

יכולנו להשתמש בחיינו ברב תבונה וברב חפץ. ואולם הגוף הבריא, אשר שימש גם אצלנו מטרה חשובה, מעולם לא נתעלה אצלנו למדרדת האושר הכי נעלה. הרבה מאות שנים לא יכולנו לטפל בו. אור ואויר, מים וארץ – אלה יסודות הפיזיקה האריסטית חסרו לנו. ברחובות הצרים של הגיטו שכחנו ישור האברים וזקיפת הגו. קרני השמש מעולם לא חדרו למעונותינו, בהם שררה קדרות נצחית, והעינים שדברו בעלטה החלו קורצות וממצמצות בעצבנות. הרדיפות לא פסקו לעולם; חיינו היו תמיד תלויים לנגד עינינו, קולנו כאוב מארץ עלה. רק על המוקד יכלו אחינו הקדושים לקרא בקול עז: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". עתה נפלה המועקה. רצוננו חופשי. איש לא ימנענו מעסוק בהבראתנו הגופנית. נחדש נעורינו לעת זקנותנו; ובחזה רחב, באברים חזקים, במבט אמיץ – נהיה לאנשי-חיל. אצלנו היהודים יש לספורט חשיבות יתרה, חינוכית. הוא צריך להבריאנו לא רק בגוף, אלא גם ברוח. הוא צריך לתת לנו את הבטחון בכוחותינו. יש אשר שונאינו מונים אותנו, כי אנו בוטחים בעצמנו הרבה יותר מדי. אבל מי כמונו יודע, כמה מן האמת יש בדברים אלה! בטחון שלו בכוחות עצמנו – דוקא זה חסר לנו.

לעינינו גדל נער עברי חדש, בריא בגופו. אמנן עודנו די רחוק מאותם היהודים, שיצאו בקרקסים להלחם עם גבורי יון והברברים של הצפון. אבל ברוחו עומד נער זה גבוה מהמנצח היהודי, המתכחש ליהדותו.

יחי הספורט העברי! יפרצו ויפרחו סניפי הספורט העברי!

120 שנה לפטירתו של הרצל שלנו, על פי התאריך הלועזי בכל אופן (3 ביולי 1904): תקציר מנהלים לאלו ששכחו או רוצים להרחיב או ללמוד את הבסיס

 א. הוא לא נולד למשפחה מתבוללת. משפחתו - כמו בערך מחצית מיהודי הונגריה - אחזה בתפיסה 'ניאולוגית', שזה סוג של רפורמה, ועם כל הכבוד לכל מעקמי האף, זהות יהודית היתה בביתו גם היתה.

ב. הרצל הכיר אנטישמיות מגיל צעיר. כבר כשהיה סטודנט סורב להתקבל לאחווה אוניברסיטאית (מהסוג האווילי ממילא הנפוץ כל כך בסדרות אמריקניות) על בסיס היותו יהודי. הוא היה אז בן 22.

ג. מה שמוביל לעניין דרייפוס: אין שום קשר ולו מקרי בין פרשת דרייפוס להפיכתו של הרצל לציוני. דרייפוס הופלל ב1894 ושמו הפך לפרשה מדוברת בעולם כולו לא לפני 1897, כשכידוע (???) הרצל החל לכתוב את יומנו הציוני באמצע 1895 ואת ספרו מדינת היהודים פירסם בפברואר 1896. ואם הטיעון הוא שהרצל "הזדעזע" מפרץ האנטישמיות שעלה כביכול כתגובה לידיעה על קצין יהודי בוגד, הרי שזהו טיעון סרק מגוחך: אנטישמיות בצרפת התקיימה הרבה לפני שדרייפוס סיים בית ספר יסודי, והרצל שהכיר אנטישמיות כבר מהבית בוינה, כתב על אנטישמיות בצרפת מאז שהחל לשרת את עיתונו ככתב חוץ בפריז, שירות שהחל ב-1893, כלומר לפני הפללת דרייפוס. אז מה הקשר בין דרייפוס להרצל? שום קשר.

ד. מי אחראי על הקשר בין דרייפוס להרצל? הרצל. למה? כי ב1899 הוא עשה שימוש ("מינף") את תפוצתה של פרשת דרייפוס כדי לעשות נפשות לציונות. למה שיקר? כי זה מה שעושים מדינאים מדי פעם, כי המטרה שלהם היא לא לכתוב היסטוריה, אלא לעשות אותה.

ה. התרומה החשובה ביותר של הרצל לתקומת עם ישראל בארצו היא זו, לא לפי הסדר: 1. הפיכת השאלה היהודית לפומבית בעיקר על ידי הגדרת פתרונה במונחים הכי מרחיקי לכת שאפשר: מדינה יהודית תוך 50, אם לא תוך 5 שנים. 2. יצירת המסגרת להפיכת בעלי הדעה לבעלי הדעה, תוך שהם דוחקים הצידה את בעלי המאה. או במלה אחת: קונגרס. 3. קרן קיימת לישראל. 4. בנק אוצר היהודים. 5. דיפלומטיה מורכבת בליבה השאלה מה יאפשר לאכול ענבים, תוך הקפדה על מאמץ להמנע מלהתאהב בריבים עם השומר.

ו. אם רוטשילד היה ציוני והרצל היה ציוני, אז אחד מהם לא היה ציוני וזה לא הרצל. כלומר רוטשילד תרם ממון וכבוד להתיישבות בארץ ישראל, אבל ציוני הוא לא היה.

ז. אם אחד העם היה ציוני והרצל היה ציוני, אז אחד מהם לא היה ציוני וזה לא הרצל. כלומר אחד העם תרם כמה רעיונות וטקסטים ותובנות לגבי התרבות היהודית המתמרדנת, אבל ציוני הוא לא היה.

ח. פרשת אוגנדה איננה ביטוי לטריטוריאליזם של הרצל כביכול, אלא למעוף המבריק שלו כדיפלומט. הצעת אוגנדה לא נועדה להחליף את יעד הציונות (ארץ ישראל) אלא לקבע את הקשרים הרשמיים בין תנועה חלשה וחסרת משאבים לבין האימפריה החשובה ביותר באותם שנים (בריטניה).

ט. אלטנוילנד איננו ספר מתכונים לבניית אומה אלא טקסט שמטרתו לתת השראה לאופן בו אפשר לנהל ציבור באופן הרמוני ועל בסיס רצון טוב ושיתוף פעולה. הרצל ידע היטב את אופי האדם כפי שהוא, אבל ידע שאופי האדם כולל גם את האפשרות המצויירת באלטנוילנד.

י. הרצל טעה לגבי חולשתה וקוצר ידה של השפה העברית. כבר בימים בהם עמלו הוא ועוזריו לתרגם את 'מדינת היהודים' לשפות אחרות, הוא גילה לתדהמתו שיש במזרח אירופה ציבור משמעותי של יהודים העושה שימוש תכוף בשפה העברית. בו ברגע הוא גם החליט ללמוד עברית, ובביקורו בארץ ישראל (אוקטובר-נובמבר 1898) הוא הבטיח לאיתמר בן אב"י שאביו היה נביא (גבר כלבבי), שסנט בהרצל על בורותו בעברית, שבביקור הבא הם ידברו ביניהם עברית. הרצל לא הספיק.

י"א. הרצל נקבר בוינה. בצוואתו ביקש שבבוא היום יובאו עצמותיו ועצמות משפחתו למדינת היהודים. כך אכן קרה, אבל בשלבים המעוררים שאלות ותהיות ומספקים (עוד) חומר למחשבה: עצמותיו הובאו לקבורה ב-17 באוגוסט 1949, בראש גבעה שמאותו היום נקראה על שמו וידועה עד היום כ"הר הרצל". עצמות בני משפחתו הובאו לקבורה עשרות שנים אחר כך, ככל הנראה מכיוון ששתי בנותיו ובנו לא הוסיפו כבוד לאישיות כמו חוזה המדינה. עוול זה מלמד יותר "עלינו" (כלומר על אלו שקיבלו, כלומר לא קיבלו, את ההחלטות) מאשר עליהם.

י"ב. כל המידע שהוצג כאן זמין מזמן בכל מקום בו מייצרים מידע (בדפוס ובדיגיטל). למרות זאת דמותו של הרצל מסתכמת עבור רוב הישראלים בדימוי של ההוא עם הזקן על המרפסת, של זה שהפך לציוני בזכות דרייפוס ("איזה מזל שיש מסעות לפולין ככה אפשר להבטיח זהות ישראלית"!), של זה שבא ממשפחה מתבוללת ולכן לא היה לו אכפת להמיר את ארץ ישראל באוגנדה. בפעם האחרונה שבדקתי, "אפילו" במוזיאון הרצל הממוקם כמה מאות מטרים מקברו על הר הרצל, ממחזרים ומשחזרים ומשכפלים את ההבלים אודות דרייפוס והרצל, הרצל והמשפחה המתבוללת וכן הלאה.

טוב שיש בלוגים חופשיים (שאף אחד כמעט לא קורא, כפי שאף אחד - כולל לא מנהלי מוזיאון הרצל, והלוואי ואני טועה בעניין זה, ואם אני טועה אשמח ללמוד על כך - לא קורא מקורות מקיפים ומפורסמים יותר, כמו למשל מאמרו של אבינרי בן עשר השנים שפורסם בהארץ על אי הקשר בין דרייפוס להרצל, או מאמרו הנפלא בן ה-33 כבר, של ישעיהו פרידמן על אי הקשר בין הרצל לטריטוריאליזם כביכול שממשיכים לייחס לו גם הוט-שוטס למיניהם א-פרופו קונגרס אוגנדה). 

אוהבים אותך הרצל. אוהבים. יודעים עליך כמעט כלום, גארנישט, נאדה ושום דבר, או חמור מכך, מפלילים אותך בשלל הפללות, אבל אוהבים אותך.

תודה הרצל. בזכות הממלכתיות שבראת כמעט יש מאין, אנחנו מסוגלים - אם רק נרצה ולא נראה בכך אגדה - להתמודד עם מלחמת הקוממיות העכשווית שלנו.

תודה

דרישת שלום מ-1993

 

אני עושה כאן אתנחתא, בטרם אתחיל להקשיב מאבי את סיבת פרוץ המלחמה עם איטליה. נטלתי לידי את עתון "ידיעות אחרונות" מיום ו' בחשוון התשנ"ד 25.10.93. השלכתי מבט על כותרת הידיעה הראשית ואני קורא כי "700 אסירים פלשתינים ישוחררו היום ממתקני הכליאה" ומתחתה מופיעה ידיעה באותיות גדולות "שני חיילי צה"ל נחטפו ונרצחו". חיילי המילואים אהוד רוט ואילן לוי, היו בדרכם לחופשה מגוש קטיף, לקחו טרמפ במכונית ישראלית. החמאס נטל אחריות על הרצח. תגובת ראש הממשלה רבין: "נילחם באויבי השלום." הימין טוען ואין לשחרר אסירים". אני שואל את עצמי, עד להיכן הגענו עם הפלשתים האלה, אני נזכר באינתיפדה הראשונה שעשו יושבי פלשת העתיקים – חטיפתה של שרה אמנו מידי אברהם אבינו ע"י אבימלך מלך גרר, ריב הרועים. אברהם חופר בארות, עבדי אבימלך סותמים אותן. המעשה חוזר ונשנה עם יצחק אבינו הפותח בארות שסתמום עבדי אבימלך. מילתם של הרוצחים אינה מלה והבטחתם היא שקר וכזב. הם לא יסבלו כי יהודים "יגזלו את אדמותיהם" "בדם ובאש נפדה אותך פלשתין" "בילאדי, בילאדי, אדמתי אדמתי, ישירו, וינופפו בדגליהם. ומה עם "מסמך העקרונות" שנחתם? ומה עם שיחות טאבה. "נתמקד במלחמה נגד המתנגדים, הרוצים לפגוע בשלום ולהרגו", קולו של ראש ממשלת ישראל בוקע דרך גלי האתר, אני חושב בלבי, וכי הפסדנו את מלחמת הקוממיות, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, שאנו נכנעים לארגון שחרור הפלשתיני? ובינתיים משפחות הנרצחים מבכות את יקיריהן אך השמחה שורה בבתי הפלשתים. (עזריאל הירש, נועדים ביום קרב, 1995, עמ' 67).

ואני ממשיך לשמוע אזהרות כנגד "יהודים משיחיים". בדיוק. חוץ מזה שהכתובת בכיוון ההפוך, זה שאליו מצביעות שלוש האצבעות המקופלות.

תשובה לשאלה ב־Quora: האם אמונה עזה במשהו, לדוגמא באמונה דתית מסויימת- יכולה\עשויה לשבש ולגבור על החשיבה ההגיונית בנושא שאליו קשורה האמונה הזו? - והאם האמונה הדתית היהודית חסינה יותר משיבושי היגיון כאלה, יחסית לדתות אחרות כ'נצרות' וכ'איסלם'? ובבקשה דוגמאות

 

חד משמעית כן, כל חכם דת, בוודאי במסגרת היהדות, יכיר בכך והעניין אכן מוכר על ידי גדולי החכמים שהסבירו כי לא פעם, בעיקר בנושאים מהותיים, כשיש סתירה, או סתירה לכאורה, בין אמונה לבין הגיון, יש לבחור באמונה.

דוגמא מפורסמת מאד היא דברי הרמב"ם בנושא הויכוח האם העולם נברא יש מאין כפי שקובעת האמונה היהודית (פסוק ראשון במקרא קובע זאת מפורשות), או העולם היה קיים מאז ומעולם כטענת המיתולוגיה היוונית.

הרמב"ם שנשען רבות על ההגיונות של הפילוסופיה היוונית, הבין כי בריאה יש מאין נושאת בתוכה פרדוקס בלתי ניתן להסבר, אך קבע מפורשות שהואיל וזה המצב, על היהודי לקבל את המסורת היהודית לפיה העולם נברא יש מאין.

מחקרים שנעשו בנושא השפעת האמונה - כל אמונה, כולל ברעיונות מופרכים על פניהם, כמו זה הקובע שהארץ שטוחה, או זה הטוען נחרצות כי האדם לא הגיע לירח וכי כל מבצע אפולו הוא פיברוק של NASA - מלמדים שוב ושוב כי הטיה אידיאולוגית משפיעה על הבנה רציונלית של המציאות.

אלא שמחקרים חכמים באמת, כלומר לא כאלו שמסתפקים בלהצביע על הבעיה הזו תוך הצגתה באופן נלעג ומבזה (כשתמיד הבזוי והנלעג הוא כל מי שלא חושב כמו החוקר כמובן), מסבירים כי ההטייה האידיאולוגית הזו, כלומר כוחה של אמונה להתייצב מעל להגיון, היא חלק חשוב, לא פעם מכריע הישרדותית, בארגז הכלים של האדם בהתמודדותו עם אתגרי הקיום שלו, אלו שבאים מהטבע ואלו שבאים מידי אדם.

במלים אחרות, 'הפיקסציה האידיאולוגית' כפי שכינה את התופעה ההיסטוריון המעולה פרופ' עזר גת מאונ' תל אביב (חתן פרס א.מ.ת וחוקר מוכר ומוערך בעולם כולו), לא רק שהיא נחלת הכלל - כל אדם, בוודאי כולל אצל החוקרים המלעיגים והמבזים - אלא שהיא כאמור חלק מהאבולוציה של האדם.

אלא שהבנת מקומה של האמונה באבולוציה של האדם, איננה אמורה להיות סוף פסוק אלא נקודת התחלה. למשל, אי אפשר לעשות שימוש בימינו, או אפילו בימי הביניים, ברעיונות ששימשו כמערכת חיונית בהישרדות של העם היהודי בתקופת בית שני (למשל האמונה כי לא כורש הגדול איפשר את שיבת ציון כי אם אלוהים שעשה שימוש בכורש כדי לאפשר את שיבת ציון, רעיון שהוביל למסקנה לפיה על העם ששב לארצו להקפיד הפעם בעשיית דבר אלוהים כך שימנע חורבן נוסף, מסקנה שדווקא הובילה להיווצרות של כתות וזרמים שהמאבק ביניהם הפך לאותה 'שנאת חינם' שהיא ההסבר האמוני - ולא ההסבר הרציונלי היסטורי אודות כוחה העצום והגיונה הפנימי של האימפריה הרומית - שהביא לחורבן הבית השני).

במלים אחרות, המודעות לפיסקציה האידיאולוגית, תוך כדי התייחסות אליה באמפתיה ובכבוד, חייבת להוביל את האדם לבחון כל הזמן את היחס בין מרכיבי אמונתו העל-הגיוניים, לבין המרכיבים ההגיוניים שמשדרת המציאות כפי שהיא.

ברור לחלוטין, או אמור להיות ברור לחלוטין, שכלי העבודה המשמשים את האדם בימינו לצורך הבנה מדוייקת את שידורי המציאות, משוכללים לאין שיעור מאלו שעמדו לרשות האדם בימי הביניים, ובמלה אחת מדובר על המדע, שלא במקרה מעמדו בדורות האחרונים גבוה מאד, ולא פעם נמצא במקום הראשון גם מנקודת מבטם של אנשים המאמינים באלוהים וכל מה שנגזר מזה.

כל שנותר לברר אם כך הוא היחס מהבחינות האמורות בין בעלי אמונה יהודית לבין בעלי אמונה אחרת. עם כל הזהירות וההסתייגות הנדרשת, לי בכל אופן ברור שמקורה המוצק של התיאולוגיה היהודית ברעיון בריאת העולם כולו על ידי ישות (אלוהים, יהוה, אדוני, הקב"ה, צור ישראל או כל שם אחר) שהתכוונה לטוב, והיא היא האחראית על הטוב ועל הרע, ושלכן היא יסוד היסודות לאמת אובייקטיבית שעל האדם הסובייקטיבי מעצם טיבו לחתור אליה בכל תחום של חייו (מהנדסת חשמל ועד מוסר ומשפט), ובכן נקודת המוצא הזו הופכת את היהדות לעליונה על החלופות האחרות, בין אם זה בודהיזם שמציע למאמיניו להתעלם מהמציאות, ובין אם זה נצרות או אסלאם שנקודת המוצא שלהם היא לא בריאת העולם, אלא הולדתו של משיח או הגירתו של עבד האלוהים ממדינה למכה.

וכל השאר דורש בירור נוסף כמובן. תודה על השאלה החכמה. מקווה שהתשובה עמדה ברמת השאלה.