"אני לא משווה, אבל...", והאח התאום שלו: "אסור להשוות!!", והאחות הגדולה: "אין מה להשוות", ובקיצור, המשפחה המשונה הזו שכל כולה אי-הבנה או אי-הכרה במנגנון האנושי הטבעי ביותר.
בעצם לא רק אנושי, אלא טבעי. אינני מומחה בזואולוגיה ועוד פחות מכך בבוטניקה, אבל דבר אחד ברור לי: אף יצור אורגני לא יכול להתקיים מבלי שהוא עושה כל הזמן השוואות בין תופעות שנקלטות לו בחושים. ההשוואה הכי מפורסמת היא כמובן זו שבין עמית לטורף, או בלשון חכמים: 'טוב או רע ליהודים'.
ולכן, וכרגיל כפי שאני מציע כבר עשרות שנים לגבי רשימה מכובדת של עניינים, השאלה היא לא 'האם השוואה' אלא 'כיצד משווים' וכמובן 'מה זה השוואה' (ובאופן דומה: השאלה היא לא 'האם דמוקרטיה' אלא 'כיצד' וכמובן 'מה זה' דמוקרטיה, וכן הלאה: בטחון, משילות, צמיחה, ערכים, יהדות, ועוד).
ובכן, מדוע אני מתנפל על הציבור האומלל של שלושת הקוראים שמגיעים במקרה הטוב לפיסקה השנייה? כי כרגיל במקומותינו (וכמובן לא רק במקומותינו אבל אני מתעניין מסיבות ידועות במקומותינו קודם כל), השוואות מתבצעות בדרך כלל או על ידי הכחשת עצם ההשוואה ('אסור להשוות', להיטלר למשל, או לחמאס, גם בגימטריה זה אותו הדבר), או על ידי תופעה גרועה לא פחות: השוואה למושג שהוא לכאורה ברור וצלול, צלילות המקלה על ההשוואה.
דוגמאות? בבקשה. 'ישראל הולכת בכיוון של העולם השלישי'. וואלה. ומה זה עולם שלישי? מושג ברור וצלול כידוע, האין זאת. נו, ממש לא.
כי עולם שלישי, עוד לפני שנזכרים במקורו ההיסטורי של המושג (אחרי מלחמת העולם השנייה, בהקשרה של המלחמה הקרה, סוג של מושג נרדף ל'בלתי מזדהות', כי היתה חפיפה לא רעה בין מצבן העלוב של רוב 'הבלתי מזדהות' לבין עמדתן 'הנייטרלית' לכאורה, אך למעשה פרו-סובייטית, מה שהבטיח את המשך עליבותן, ע"ע גם הודו וגם קובה, גם אז וגם היום, כלומר מה קרה להודו כשהחליטה לוותר על הפוזה של הבלתי-מזדהות, ומה קורה לקובה בימינו: רבע מהאוכלוסיה היגרה מהמדינה, וכמובן מדובר ברבע המשכיל הצעיר המוכשר, ותודה לסטאלין ולטרוצקי ולפידל היקר וכמובן לצ'ה גווארה ולכל הליצנים ביציע 11 שממשיכים ללבוש את החולצה האדומה עם ציור של צ'ה),
ובכן, גם מבלי לעסוק בשורש ההיסטורי של הצירוף 'עולם שלישי', די ברור (למי שרוצה שהדברים יהיו לו ברורים), שיש עשרות וריאנטים של מדינות הזוכות לתואר 'עולם שלישי', וחשוב פי כמה: בכל מדינה כזו, נגיד פרו, נגיד ארגנטינה, נגיד ניגריה, יש מגוון רחב מאד של תופעות חברתיות-כלכליות.
אבל אם אפשר לדלג על המשוכה התובענית הזו - הדרישה לדייק בדברים הנאמרים - אז למה לא? שהרי המטרה היא לא חלילה לברר את המציאות, אלא לחדד פוזיציה.
ומכאן השוואת ישראל למדינות עולם שלישי, תוך הוספת ההסתייגות הפילוסופית הנוחה: ישראל עדיין, עם דגש על עדיין, לא מדינת עולם שלישי, היא אבל "בכיוון".
מה שמזכיר את מזהה התהליכים הידוע, שממש בימים אלו מלאו עשר שנים לזיהויו המהולל, ואם נוסיף על הנבואה המהוללת שלו נבואות דומות אחרות (קל מאד לעשות זאת: בקישור הפנייה לאתר עיתונות יהודית היסטורית, כל שיש לעשות הוא להכנס לאתר, לבחור עיתון ולחפש נבואות זעם של כל הזגגים למיניהם: 'חלון ההזדמנויות נסגר', 'מדינת ישראל בשלה לפשיזם', 'סופה של ישראל לכל המאוחר ב-2000', וכמובן סתם נבואות חביבות כמו זו שמצאתי משנת 1972 המבטיחה כי 'תם העידן הגוטנברגי', כלומר ממש בקרוב כבר לא יהיו מוצרי נייר מודפסים. נשבע לכם. אמיתי), הרי שיתקיים בנו הפסוק: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".
אבל, יגידו האבליסטים, אבל, לא ברור לך מר כותב הכותב מר, שכוונת הדברים בהשוואה (העלובה אמנם) של ישראל למדינות עולם שלישי היא להעיר את הנמים ("כי לעוררך אני בא", ברנר 1909), לזעזע את האמות (ואת האבות), ליצור מודעות וכן הלאה?
כן אבליסט יקר, ברור, והיא הנותנת: מי שבאמת רוצה לתקן את המקולקל במדינתנו, ויש בה תודה ליושביה ובעיקר למנהיגיה המון מן המקולקל, בכל תחום בכל מישור בכל פינה ותחת כל עץ רענן וכן הלאה וכיו"ב וגו', ובכן אדרבא: ידבר לגופן של בעיות, לגופם של דברים, ויציע הצעות ורעיונות וכיוונים, כלומר יעשה את המאמץ לממש את הרעיון הישן של יגאל אלון קשישא, שבסוף החודש ימלאו כ"ו שנים לפטירתו, אותו רעיון שסוכם על ידו במלים "אתיקה בפוליטיקה".
גם בעניין זה, ראו קישור: בכל אופן מדובר ברעיון מוזר למדי, לפיו מי שמדבר פוליטיקה, טוב שיציג את הדברים בשפת ליבם, יתאר אותם במונחי בעיות ופתרונות וכלים ומחירים, ובא לציון גואל, או לפחות לחלק מציון, עד לחלק הבא, כי כך ורק כך מתקנים את המציאות: לגופם של דברים.
אלא אם המטרה היא לחוות את תחושת העליונות המוסרית העולה מהכרזות כמו 'ישראל בכיוון של להפוך למדינת עולם שלישי'... אהההההה, חציאורגזמה.
אה, כן, נזכרתי: אז ישראל הולכת בכיוון של להיות מדינת עולם שלישי? הפוך גוטה, הפוך. בכל אופן כל כמה שלמציאות לעובדות ולתוצאות ההשוואות יש תפקיד בדיון.