בית-הכנסת היה מלא אנשים ונשים וטף. הם באו לראות את החזון המשמח. בשעה קבועה עלה אוריאל אקוסטה על הבימה וקרא בקול רם לפני הקהל את ודויו: הוא חלל את הדת הישראלית וגם הדיח אחרים מאחרי היהדות; הוא מצדיק על נפשו את הדין ומקבל את העונש, אשר שמו עליו. כאשר כלה לקרוא את ודויו ירד מעל הבימה. אז נגש אליו ראש הקהל ולחש לו באזניו, כי ילך אל קרן-זוית של בית-הכנסת, שם פשט את בגדיו עד מתניו, חבש מטפחת לראשו וחלץ את נעליו: אחרי כן חבק בזרועותיו את העמוד ועמד מוטה, ושמש בית-הכנסת אסר את ידיו מאחורי העמוד. חזן הכנסת נגש והכהו ברצועת עור ארבעים חסר אחת. כתום ה"חזיון" הזה ישב לארץ, ואחד מחכמי העדה בא להתיר אותו מנדויו. אז לבש את בגדיו, בא והשתטח לפני מפתן בית-הכנסת, וכל היוצאים עברו עליו, זקן ונער.
ככה ייעשה לבן גביר.
השבמחק