יום ראשון, 8 באוקטובר 2023

No more empty european liberalism - Time to adopt Biblical prophet true liberalism

 Along with the fence, the premise of European liberal democracy that all humans are good collapsed yesterday near Gaza

Dr. Hanan Shay, Israel

Kibbutz Be'eri (named after Berl Katznelson) was conquered because the values of the Katznelson were replaced by European liberal values that stripped it of its military strength and shattered its social cohesion. Katznelson's question following the events of 1936 "Who knows a nation of nations afflicted like ours, leprosy like our leprosy?" Valid today, then. Following the liberation of Kibbutz Be'eri, Israel must also be freed from its cultural occupation.

In contrast to the scientific liberal revolution that replaced medieval subjective thinking with analytical rational thinking, in humanism, the European liberal revolution left in place subjective thinking, which disbelieves in the existence of objective truth.

Instead of Christianity linking the enslavement of man and his suffering to 'original sin', the European liberal humanist revolution raised another subjective claim that man is good and the reason for his enslavement is a systematic historical usurpation of the rights of the 'noble savage', that lived in social isolation and therefore no limitation of his impulses and satisfactions was required and his 'individual rights' were unlimited.

The declaration of the death of God, which was the declaration of the death of the oppressive Christian morality, left the enlightened European without an alternative morality. Hence, liberal freedom, which without moral obligations is libertarian, was in fact a replacement of slavery to Christian morality, with a new old slavery - to man's limitless impulses and satisfactions, as the pre-civilized state of nature.

In view of this, it was expected that the human being would also lose his political freedom. Liberal Germany's entry into the yoke of Nazi tyranny through a democratic process is the result of the great weakness of European liberal democracy, which lacks an orderly liberal morality inherent in the value judgment of democratic conduct.

The declaration at the United Nations in 1947 on human rights, without including in it moral obligations, the reason behind the fact that Germany, a Western liberal democratic society, mobilized almost entirely on behalf of the Nazi racial theory. Germany is the proof that Europe and the West did not know how to get to the root of the atrocities of the 20th century: a subjective, unchecked liberal thinking, neglecting an orderly analytical morality, which mobilized the achievements of science's objective rational analytical thinking, to realize its horrific utopian subjective ideas.

Since the basic lesson from the failure of the Enlightenment revolution was not produced, even before the corpse of communism cooled, European liberal thinking - in its progressive subjective version - raised the assumption that no identity is essential. Based on this assumption, three catastrophes were created within two decades:

The first, globalism, which, in order to satisfy limitless consumerism and possessiveness, started the limitless exploitation of natural resources, which damaged the balance of the earth; The second, multiculturalism, which the mixing of peoples it encourages has damaged the social balance in liberal democracies and has given extreme fringe elements power that shakes democracies and threatens their existence; The third, the Arab Spring - an arrogant and racist liberal crusade that crushed Middle Eastern society and consequently shook European society as well. Its latest victims are twenty thousand (!) Libyan citizens who drowned in the waters of a dam that was not maintained, a result of the fact that since the overthrow of Gaddafi, there is no functioning government in this country.

The new victims of European liberalism are the Jews recently slaughtered; these are the victims of the anti-democratic transformation of Israel, which was founded as a Hebrew liberal democracy, into an immoral European liberal democracy and of a humanism that still disbelieves in the existence of objective truth.

Israel was born as a Hebrew liberal democracy, because Ben-Gurion thought, as he wrote in his diary, that compared to the freedom revolution of Abraham, whose values were derived, as in science, from the objective laws of nature, the European liberal revolution is incomplete and even dangerous. The founding values of the Hebrew morality of freedom, justice and peace of the biblical prophets, were determined in May 1948 in the Declaration of Independence of Israel, and later in the Fundamental Law of Human Dignity and Freedom which gave the values the validity of a constitution.

Thanks to democratic conduct in light of its liberal Hebrew values, the young Israel, which lost one percent of its citizens in the War of Independence, took in two million refugees in less than a decade, flourished the wilderness, won an indisputable victory in four wars imposed on it, and grew economically at a impressive rate.

Israel's security and social deterioration began when, parallel to the collapse of communism, the Hebrew liberal democracy was subversively replaced by a European liberal democracy; Officers in the IDF changed it from an army designed to achieve victories, to an army designed to deter - a subjective achievement, impossible to measure and evaluate, because deterrence is only a state of mind.

Under the pretext that they are protecting the secular public from "religion", many educators displaced Bible studies, which is the key to knowing the morals of the prophets and Israel's state values established by law. On the other hand, they turned the citizenship studies, which were intended merely to teach regime and politics, into "sermons" Day of the European liberal religion, which, as mentioned, is devoid of orderly morality, and worse: its way of thinking is medieval subjectivism. The ones who led the move were the jurists, who already in the 1970s became "the first agents for the assimilation of [European] liberalism into the culture of the state".

According to the media, on the eve of the surprise attack, senior IDF officials told the political echelon that Hamas was deterred; in order to preserve its finger-pointing deterrence, senior Shin Bet officials even recommended increasing the quotas for workers moving from Gaza to work in Israel.

In a media interview published on the eve of the surprise attack with retiring High Court Judge Anat Baron, she said that she comes to the High Court every morning "with a new song in her heart" in view of "the important tasks she saw before her eyes - protecting constitutional freedoms and human rights". There is not a single word in the interview, neither about human duties nor about the role of the High Court of Justice to do justice! Justice stemming from the morality of the prophets established in the law, a morality that requires balancing duties and rights and therefore, when morally required, to limit and reduce freedoms and rights.

The response to the atrocities of the Palestinians cannot be stopped in the military sphere, namely, to cleanse the south of terrorists and to eliminate the Gaza Strip from being able to continue to threaten Israel. The greater operation that Israel is supposed to carry out immediately, is the liberation of the Hebrew liberal democracy from two grips: the one designed to make it religious and, on the other hand, the one that aims its transformation into a European liberal democracy. This European liberal democracy is the one that collapsed yesterday, both in its subjective doctrine of deterrence, and in its childish premise that all humans are good.

Someone needs to be explained to the Europeans (and their agents in the Anglo-Saxon democracies) that morality is not required because humans are bad or good, as claimed by European enlightened philosophers; Morality is required, as the Hebrew Enlightenment revolution understood already 4000 years ago, because unlike all other living creatures, humans were created without innate barriers to limit desires, instincts and deeds, and as such humans might be the most dangerous creature in nature.

If the stories of survivors of the horrors of Auschwitz did not convince Europe of the need for an orderly moral of justice and to replace its subjective humanism with an objective one, perhaps watching live videos of the atrocities that the "good Palestinian" committed yesterday against Jewish elders, women and children, will do the trick.

 

No mas liberalismo europeo - Si al liberlismo de las profetas

 Junto con la barrera, la premisa de la democracia liberal europea de que todos los humanos son buenos se derrumbó ayer cerca de Gaza.

 

Dr. Hanan Shay, Israel

 

El kibutz Be'eri (llamado así por Berl Katznelson) fue conquistado porque los valores de Katznelson fueron reemplazados por valores liberales europeos que lo despojaron de su fuerza militar y destrozaron su cohesión social.

 La pregunta de Katznelson tras los acontecimientos de 1936, sigue siendo valida hoy"¿Quién conoce una nación afligida y leprada como la nuestra?" 

 Tras la liberación militar del Kibbutz Be'eri, Israel también debe ser liberado de su ocupación cultural.

En contraste con la revolución científica liberal que reemplazó el pensamiento subjetivo medieval por el pensamiento racional analítico, en el humanismo, la revolución liberal europea dejó en su lugar el pensamiento subjetivo, que niega la verdad objetiva.

Mientras el cristianismo vinculo la esclavitud de los humanos y su sufrimiento con el "pecado original", la revolución humanista liberal europea planteó otra afirmación subjetiva de que el humano es bueno, pero solo si mantiene los derechos que gozaba el "buen salvaje", que al vivír en la selva, no se requería limitación de sus impulsos y satisfacciones , asegurando 'derechos individuales' ilimitados.

La declaración de la muerte de Dios, que fue la declaración de la muerte de la opresiva moral cristiana, dejó a los europeos ilustrados sin una moral alternativa. El resultado fue la aparición de una nueva-antigua esclavitud: a los impulsos y satisfacciones ilimitadas, como si los humanos modernos siguen viviendo en estado de naturaleza precivilizado.L

La entrada de la Alemania liberal al yugo de la tiranía nazi a través de un proceso democrático es el resultado de la gran debilidad de la democracia liberal europea, que carece de una moral liberal ordenada inherente al juicio de valor de la conducta democrática.

La declaración de las Naciones Unidas de 1947 sobre los derechos humanos, sin incluir en ella obligaciones morales, es la razón por la que Alemania, una sociedad democrática liberal occidental, se movilizó casi exclusivamente en favor de la teoría racial nazi. 

Alemania es la prueba de que Europa y el Occidente no supieron llegar a la raíz de las atrocidades del siglo XX: un pensamiento liberal subjetivo y desenfrenado.

Dado que no se aprendió la lección básica del fracaso de la revolución de la Ilustración, incluso antes de que se enfriara el cadáver del comunismo, el pensamiento liberal europeo -en su versión subjetiva y progresista- planteó el supuesto de que ninguna identidad es esencial. Partiendo de esta suposición, se crearon tres catástrofes en dos décadas:

El primero, el globalismo, que para satisfacer el consumismo y la posesividad ilimitados inició la explotación ilimitada de los recursos naturales, que dañó el equilibrio de la tierra; El segundo, el multiculturalismo, que la mezcla de pueblos que fomenta ha dañado el equilibrio social en las democracias liberales y ha dado a elementos marginales extremos un poder que sacude a las democracias y amenaza su existencia; El tercero, la Primavera Árabe: una cruzada liberal arrogante y racista que aplastó a la sociedad de Oriente Medio y, en consecuencia, sacudió también a la sociedad europea. Sus últimas víctimas son veinte mil (!) ciudadanos libios que se ahogaron en las aguas de una presa que no fue mantenida, como resultado del hecho de que desde el derrocamiento de Gadafi, no hay ningún gobierno que funcione en este país.

Las nuevas víctimas del liberalismo europeo son los judíos recientemente masacrados; estas son las víctimas de la transformación antidemocrática de Israel, que fue fundada como una democracia liberal hebrea, en una democracia liberal europea inmoral y de un humanismo que todavía no cree en la existencia de una verdad objetiva.

Israel nació como una democracia liberal hebrea, porque Ben-Gurion pensaba, como escribió en su diario, que frente a la revolución de la libertad de Abraham, cuyos valores se derivaban, como en la ciencia, de las leyes objetivas de la naturaleza, la democracia liberal europea La revolución es incompleta e incluso peligrosa. Los valores fundacionales de la moral hebrea de libertad, justicia y paz de los profetas bíblicos, fueron determinados en mayo de 1948 en la Declaración de Independencia de Israel, y posteriormente, en 1992, en la Ley Fundamental de la Dignidad y Libertad que dio a los valores la validez de una constitución.

Gracias a una conducta democrática a la luz de sus valores liberales hebreos, el joven Israel, que perdió el uno por ciento de sus ciudadanos en la Guerra de Independencia, acogió a dos millones de refugiados en menos de una década, floreció en el desierto, obtuvo una victoria indiscutible en cuatro guerras que se le impusieron y creció económicamente a un ritmo impresionante.

La seguridad y el deterioro social de Israel comenzaron cuando, paralelamente al colapso del comunismo, la democracia liberal hebrea fue reemplazada subversivamente por una democracia liberal europea; Los oficiales de las FDI lo cambiaron de un ejército diseñado para lograr victorias a un ejército diseñado para disuadir: un logro subjetivo, imposible de medir y evaluar, porque la disuasión es sólo un estado mental.

Con el pretexto de proteger al público secular de la "religión", muchos educadores desplazaron los estudios bíblicos, que son la clave para conocer la moral de los profetas y los valores estatales de Israel establecidos por la ley. Por otro lado, convirtieron los estudios sobre ciudadanía, que sólo deben enseñar régimen y política, en "sermones" de la religión liberal europea, que, como ya hemos dicho, carece de moralidad ordenada, y peor aún: de su forma de basar su pensamiento en el subjetivismo medieval. Quienes iniciaron todo eso fueron los juristas, que ya en los años 70 se convirtieron en los primeros agentes de la asimilación del liberalismo [europeo] en la cultura del Estado.

Según los medios de comunicación, en vísperas del ataque sorpresa, altos funcionarios de las FDI dijeron que Hamás estaba disuadido; Altos funcionarios del Shin Bet incluso recomendaron aumentar las cuotas para los trabajadores que se trasladan desde Gaza para trabajar en Israel.

En una entrevista con los medios de comunicación publicada la víspera del ataque sorpresa con la jueza saliente del Tribunal Superior, Anat Baron, dijo que viene al Tribunal Superior cada mañana "con una nueva canción en el corazón" en vista de "las importantes tareas que vio antes de sus ojos - protegiendo las libertades constitucionales y los derechos humanos". ¡No hay una sola palabra en la entrevista, ni sobre los deberes humanos ni sobre el papel del Tribunal Superior de Justicia para hacer justicia! Aquella justicia que debe nacer de la moral de los profetas establecida en la ley de Israel, moral que exige equilibrar deberes y derechos y por tanto, cuando sea moralmente necesario, limitar y reducir libertades y derechos.

La respuesta a las atrocidades de los palestinos no puede detenerse en la esfera militar, es decir, limpiar el sur de terroristas y eliminar la Franja de Gaza para que no pueda seguir amenazando a Israel.

La mayor operación que Israel debe llevar a cabo de inmediato es la liberación de la democracia liberal hebrea de dos garras: la diseñada para volverla religiosa y, por otra parte, la que apunta a su transformación en una democracia liberal europea. Esta democracia liberal europea es la que se derrumbó ayer, tanto en su doctrina subjetiva de disuasión como en su premisa infantil de que todos los humanos son buenos.

Alguien necesita que se les explique a los europeos (y a sus agentes en las democracias anglosajonas) que la moralidad no es necesaria porque los humanos sean malos o buenos, como afirman los filósofos ilustrados europeos; Se requiere moralidad, como lo entendió la revolución de la Ilustración hebrea hace ya 4000 años, porque a diferencia de todas las demás criaturas vivientes, los humanos fueron creados sin barreras innatas que limiten los deseos, instintos y acciones, y como tales, los humanos pueden ser la criatura más peligrosa de la naturaleza.

Si las historias de los supervivientes de los horrores de Auschwitz no convencieron a Europa de la necesidad de una moral ordenada de la justicia y de sustituir su humanismo subjetivo por uno objetivo, tal vez viendo vídeos en directo de las atrocidades que el "buen palestino" cometió ayer contra Los ancianos judíos, mujeres y niños, harán el truco.

יום שני, 2 באוקטובר 2023

על דיקטטורה, דמוקרטיה, תיאולוגיה, אמנה חברתית ועוד כמה עניינים - בעקבות שאלה בקוורה על הקשר בין קתוליות לדיקטטורה

 שאלה מעניינת מאד, והתשובה מראש תהיה מעט ספקולטיבית, אבל לא יותר מהשאלה… ומדוע? כי גם אם יתברר שכל הדיקטטורים היו קתולים ( הנחה שנופלת מיד במבחן סין ורוסיה! שלא לדבר על מדינות ערב!!), עדיין תשאר השאלה, האם יש קשר ישיר - או קשר ישיר בחלקו - בין דת מסויימת לבין דיקטטורה (או כל שיטת משטר אחרת).

במלים אחרות, אם מוותרים על החיבור הישיר בין תיאולוגיה לפוליטיקה, או במקרה הזה בין רקע קתולי לבין נטייה לדיקטטורה, יכולה להתקבל תשובה 'רכה' יותר, אבל כזו שתכיל גם את המקרים החשובים שנרמזו בסוגריים: סין (שאין לה שום קשר לנצרות), רוסיה (בה אין קתוליות!), מדינות ערב (אסלאם) ומדינות אפריקה (אנימיזם, קתוליות ועוד ועוד).

התשובה שלי תהיה בכיוון הזה: דיקטטורה - להוציא את המקרה של גרמניה הנאצית - לא מסתדרת טוב עם תעשייה מפותחת הנשענת על חברה ליברלית (במובן הכלכלי קודם כל, משני הצדדים של הליברליזם: החופש ליזום ולפתח תעשיות מהצד של 'הקפיטליסט' והחופש של האזרח לנוע ממקום עבודה למשנהו, מתוך רצון לשפר את התמורה לתרומה, חופש שתמיד הוביל לזכויות פוליטיות ובראשן הזכות להצביע ולהביע דעה בתחום הפוליטי).

מקס וובר כבר הראה על קשר בין פיתוח תעשייתי - מודרניזציה - לבין פרוטסטנטיות, והנה לנו קשר כמעט ישיר בין פרוטסטנטיות לבין דמוקרטיה (שזה ההפך מדיקטטורה).

אבל נותרות כאמור הדוגמאות שחורגות מהמסגרת הנוצרית, ואוי ואבוי לאנושות אם הדרך היחידה לפתח מדינה מודרנית היא להיות קודם כל נוצרי פרוטסטנטי… מה נגיד על מדינת ישראל?

ומכאן לתמונה הרחבה יותר, הנשענת על הטיעון הישן והמוכר: כל החתולים הם בעלי חיים, לא כל בעלי החיים הם חתולים. והנמשל: רוב, אם לא כל המדינות המתועשות והמודרניות והליברליות נוצרו ככאלו על בסיס יסוד פרוטסטנטי ברור (הולנד, אנגליה, ארה"ב), אבל פרוטסטנטיזם איננו תנאי להיותה של מדינה ליברלית ומתועשת (ישראל, צרפת, איטליה, ספרד).

אם לחזור לתיזה של וובר: היא טובה כדי להסביר את שורשי הקפיטליזם. כידוע, בניגוד לבר הפלוגתא שלו, ורנר זומברט, שזיהה קפיטליזם (כמו רובנו) עם כסף, ולכן 'האשים' את היהודים כמבשרי הקפיטליזם, וובר זיהה קפיטליזם עם עמלנות, חריצות, דייקנות וחסכנות, תכונות שאיפיינו למשל את איכרי פתח תקווה ואת חברי עין חרוד וגם בורגנים גמורים בתל אביב או בזכרון או בנהרייה, בתקופת הישוב שקדמה ל1948.

אם וובר צודק - ואני בכל אופן מאלו שמחזיקים מהתיזה שלו החזקה מרובה מאד - אז התנאי למדינה משגשגת, שממילא מעדיפה כאמור ליברליזם כלכלי חברתי פוליטי ותרבותי על פני דיקטטורה, הוא אימוץ בפועל של התכונות עליהן הוא הצביע, והנה הן שוב: עמלנות, חריצות, דייקנות וחסכנות.

קיומן של תכונות אלו מסביר למשל מדוע ערביי ישראל הנוצרים מבוססים, משכילים, וסובלניים יותר מערביי ישראל המוסלמים החיים למשל בפזורה הבדואית בנגב, או מדוע הבדואים של הגליל קרובים יותר במצבם החברתי-כלכלי לערבים הנוצרים בגליל, מאשר לבדואים של הנגב, בין אם ברהט ובין אם בפזורה.

בדיוק אותן תכונות מסבירות לפני כל דבר אחר - ויסלחו לי אלו שממהרים לעשות שימוש במלת הקסם 'גזענות' כדי להסביר כל דבר רע שמתרחש כאן - מדוע עולים חבר מדינות העמים נקלטים כפי שנקלטים, לעומת העולים מאתיופיה, או מדוע עולים מאתיופיה שהגיעו מאדיס-אבבה משתלבים טוב יותר בישראל מאשר אחיהם מהכפרים. בדיוק אותה הבחנה מסבירה את ההבדלים בתחום ההשתלבות בין יהודים מקזבלנקה שהתחנכו בבתי הספר של כי"ח לעומת אחיהם מהרי האטלס.

ואחרי שהבנו את כל זה - ומדובר בתיזה כמובן, שאפשר להשתלח בה באמצעות כל המלים האופייניות לתקופתנו 'המכילה' ו'המתעוררת' ו'הפרוגרסיבית' (כמה חבל שהמלה הזו גם היא נכבשה ונאנסה בידי מטורללינו!) - אפשר לחזור לדוגמא הבעייתית ביותר המפילה לכאורה את כל התיזה: גרמניה הנאצית.

כי גרמניה, לפני שהיתה נאצית, היתה גם פרוטסטנטית בחלקה הגדול, ובמאה ה19 ללא ספק היתה גם מתועשת גם מודרנית וגם ליברלית.

אין תשובה קלה ל'תקלה' הזו, ואפשר כמובן לומר את הקלישאה (הנכונה למדי, כמו רוב הקלישאות יש להודות), שגרמניה היא 'יוצא מהכלל המעיד על הכלל'. אבל היסטוריונים ראויים לשמם אמורים לשמור סוג כזה של הסבר כמוצא אחרון, אם בכלל.

ולכן, הסבר סביר בהרבה, העולה בקנה אחד עם האופי של החברה המודרנית והליברלית והמשגשגת בכל מקום ואתר, הוא שהשגשוג הליברלי והמודרני אף פעם לא מתקיים על מי מנוחות. בכל רגע נתון יש מאבקי כוח בין בעלי עניין כאלו ואחרים, כמו למשל המאבק בין מפעל יצרני (נניח להבי ישקר) לבין הבנקים, מאבק הנובע מהעובדה הפשוטה שמה שעבור מפעל יצרני הוא הוצאה (הרבית), עבור הבנקים זו הכנסה, ולכן ברור לחלוטין שהבנק ירצה להעלות את הרבית ולהקשיח את תנאי האשראי (זמן פרעון וכן הלאה) ואילו סטף ורטהיימר ירצה את ההפך.

העובדה שבדרך כלל מאבקים אלו מתנהלים בשקט, או שהם מקבלים ביטוי בעיתונים נידחים כמו כלכליסט או גלובס (כי כלכלה זה משעמם כידוע…), לא משנה את הטענה שמאבקים כאלו מתקיימים, ועוד איך.

אדרבא, לפעמים הם פורצים את גבולות המאבק הכלכלי והופכים למאבקים כלכליים גלויים. דוגמא מפורסמת היא כמובן מלחמת האזרחים האמריקנית, שלמרות שאין ספק שהיו לה הבטים חברתיים (עבדות) ופוליטיים (האיחוד) אי אפשר להתעלם מהיבטיה הכלכליים.

מאבקים פחות דרמטיים מבחינת כמות ההרוגים התקיימו בתחום זה סביב 2008 כידוע, והשפעתם ניכרת עד היום. תשאלו את אזרחי ארגנטינה והם יסבירו לכם כיצד מאבקי הכוחות הכלכליים בין אלו שרוצים למכור את העושר הטבעי של ארגנטינה בשווקים של חומר הגלם, לבין אלו שרוצים שארגנטינה תהיה גם היא מדינה יצרנית (כלומר תעשה שימוש בחומרי הגלם הטבעיים שלה כבסיס לתעשייה מפותחת, בדיוק כפי שארה"ב עשתה לפני 150 שנה!), באים לידי ביטוי במישור החברתי (40% ארגנטינאים מתחת לקו העוני) והפוליטי (עלייתו המטאורית של גדול ה"מטורללים" - מיליי).

ואחרי שהבנו את זה, אפשר לחזור לגרמניה, ולהסביר את עליית הנאציזם, עוד לפני ששמו נקשר בעניינים מכוערים ודרמטיים כמו הפלישה לצ'כיה, הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ואושוויץ, כביטוי נוסף למאבקי הכוח המתקיימים בחברה משגשגת וליברלית.

אז מה ההבדל בין גרמניה לארגנטינה או לישראל או לארה"ב או לצרפת או לאנגליה? בעניין אחד ובעניין אחד בלבד: ההצלחה של כמה מהמדינות הנזכרות (ישראל למשל) לשמור על האמנה החברתית תוך כדי מאבק, ומבלי שהמאבק גורם להרס שמתוכו יכול לצמוח דיקטטור כמו היטלר.

ארה"ב מבחינה זו יצאה בשן ועין מהרס האמנה החברתית ב-1861, והיא עדין משלמת מחיר לא קל על נזקי מלחמת האזרחים. צרפת כידוע עברה מלחמת אזרחים לא פשוטה בכלל בשנים הראשונות אחרי הבסטיליה, אבל עצם העובדה שמדובר כבר בחמש רפובליקות אם אני זוכר טוב, מעידה על המשך המאבק. ומה שקורה בשנים האחרונות ברחובות פריס ומרסיי, הוא כמובן ביטוי קשה מאד למאבק הזה, בינתיים עדיין בסוג של שליטה.

אפשר להמשיך לבד לדון במקרים של אנגליה, הולנד וכן הלאה, אבל הרעיון ברור: גרמניה הנאצית היא לא יוצא מהכלל המעיד על הכלל, כי הכלל הוא שהשגשוג הנשען על עמלנות, חריצות, דייקנות וחסכנות, מתקיים תוך כדי מאבק פנימי שהוא גם חברתי גם תרבותי גם כלכלי ולכן פוליטי. ולכן, ההפרש בין מדינה טובה למדינה שנפלה לבור של דיקטטורה, נובע מרצונם ונכונות של אזרחים, בכל הרמות, להמשיך לנהל את מאבקי הכוח תוך שמירה על כללי המשחק.

ואם מהמשפט האחרון אפשר להבין שאני רומז למהומות המתנהלות בישראל בשנה האחרונה, אז כן, בוודאי, לא רק כי ממילא הזכרתי את ישראל, כרגע עדיין ברשימת המקרים המוצלחים, אלא כי תשובה על שאלה היסטורית חייבת להשתדל לפחות להיות נכונה לכל המקרים.

יום שבת, 16 בספטמבר 2023

אז כיצד 'נלחמים' ב"יוקר המחיה"?? - תשובה לשאלה בקוורה, והנה היא בקיצור: יותר, הרבה יותר מדינה, אבל כזו שלא מופקרת בידי פקידיוטי האוצר השימושיים לאלפיון

 בניגוד לתשובות הצפויות (לפטר עובדים בשירות הציבורי) וחסרות הביסוס של ההגיון אפילו, מילא של עובדות, הנה תשובה רצינית יותר.

מה זה 'יוקר מחיה' בכלל? האם הוא נובע ממחירים גבוהים מדי של מוצרים או מיכולת נמוכה מדי לרכוש אותם?

הנטייה הרווחת היא לבחור באופציה א', כלומר שיוקר המחיה הוא מושג נרדף למחירים גבוהים מדי. את השטות הזו קל למכור, והיא אכן משמשת לפקידי האוצר ולתומכיהם במשרד האוצר (שהרי מי שמנהל באמת את הכלכלה בארץ הם פקידי - ולא שרי - האוצר), בשביל להרוס באופן שיטתי את המגזר היצרני ועל הדרך לנוון את השירות הציבורי.

במלים אחרות, הבעיה היא כוח הקנייה של האזרח ולא המחירים (חומר למחשבה: מחיר גבוה של מוצר הוא לא פעם ולא פעמיים - בכל תחום - בסיס להשקעות של מרוויח הרווחים… והשקעות כאלו מפתחות את הכלכלה, ולכן מחירים גבוהים, לא מופרזים, גבוהים, הם מנוף כלכלי. הטיעון הזה ראוי לעוד פיתוח כמובן, לא כרגע).

ואחרי שהבנו - אם הבנו - את הרעיון הזה, אפשר לעבור הלאה ולדון בשאלה החשובה באמת: מדוע כוח הקנייה של האזרחים, או לפחות של חלק גדול מהם (לפחות 80% מהאזרחים), מוגבל, ויוצר תחושה של יוקר המחייה (תחושה המשמשת כתירוץ לאוצר כפי שנאמר קודם)?

התשובה פשוטה בתכלית: כי כוח הקנייה האמיתי הוא כל מה שנשאר לאזרח אחרי, א ח ר י , שהוא הוציא את ההוצאות ההכרחיות לקיום - דיור, בריאות, חינוך, בטחון, תחבורה.

מה משותף לכל אלו? אדם סמית כבר לפני 250 שנה הסביר מדוע 'כוחות השוק' (כלומר 'היד הנעלמה') לא מסוגלים לתת תשובה לכל תחומי הכלכלה. הוא הצביע על ארבעה תחומים מובהקים (ומדובר על המאה ה-18!!!): משפט, בטחון, תחבורה ימית וחינוך.

על ארבעת אלו יש להוסיף בימינו לפחות עד עשרה תחומים אחרים, שבכל מקום מפותח בעולם, כלומר מערב ומרכז אירופה, ברור למנהיגים הכלכליים שככל שהם מנוהלים ציבורית על בסיס של שירות אזרחי, ככה גם הכלכלה חזקה יותר וגם השירותים האלו יעילים יותר. הפוך, ה פ ו ך, למה שמקובל לחשוב במקומות בהם במקום לחשוב מדקלמים דיקלומים ומקשקשים קישקושים.

דוגמא מאד מפורסמת: בארה"ב שם היחס לבריאות הוא כמו לקוקה-קולה, ההוצאה מהתל"ג על בריאות (סך כל ההוצאה, לא ההוצאה של המדינה!) הוא פי 2 מההוצאה המקבילה במדינה השכנה קנדה, שיש לה הרבה פחות יתרונות של גודל ושל צפיפות כמו שיש לארה"ב, מה שהופך את הבריאות הציבורית בקנדה ליעילה יותר מפי 2 מאשר של הבריאות כסחורה בארה"ב.

ומכאן בחזרה לנושא שלנו, ואם זה לא ברור עד עכשיו הנה התשובה: אם אזרח בישראל נדרש להוציא בערך 25% מההכנסה שלו על דיור, והסיבה לכך היא אחת בלבד - מדיניות האוצר (דרך רמ"י) להשאיר את מחירי הקרקע בשמים; ואם אזרח בישראל נדרש להוציא בכל שנה יותר על בריאות (כי האוצר לא מפסיק להתעלל בסל התרופות ומכריח את קופות החולים להתחרות זו בזו כאילו מדובר בסמארטפונים, עם ההבדל הקטן שבריאות אי אפשר לייבא ברבע מחיר בעליאקספרס); ואם הוא נדרש באופן דומה להוציא יותר על חינוך אפור; ואם התחבורה היא כזו שאין לו ברירה - בוודאי בפריפריה - להחזיק רכב; אז התוצאה היא פשוטה ביותר - יש לו פחות כסף להוציא על מה שהוא לא חייב להוציא, ואז התחושה היא שיש 'יוקר מחיה'.

ואחרי שהבנו את הסיבה האמיתית למה שמכונה בטעות 'יוקר מחיה' (השם הנכון הוא 'זילות ההכנסה הפנויה'), הנה הפתרונות: חיזוק משמעותי ועמוק של השירותים הציבוריים (אפילו קרנית פלוג, שבימיה כנגידת בנק ישראל היתה חלק מהבעיה, אבל כמו רבים ורעים אחרי שעזבו את תפקידם החליטו לעשות מאמץ ולנסות להבין אותו, התבטאה כמה וכמה וכמה וכמה פעמים על כך שישראל נמצאת בפיגור עצום בנושא השקעות ציבוריות).

כשאזרח ישלם פחות על דיור, על בריאות, על חינוך ועל תחבורה, ממילא יהיה לו יותר כסף פנוי לרכוש מוצרים. מחיריהם של אלו כבר לא יראו לו גבוהים מכיוון שהכנסתו הפנויה גדולה יותר. ואז, כאמור לעיל, הרווח הגדול יותר שיעשו המוכרים, ישמש להם מצד אחד להנות בעצמם מהכנסה פנויה גדולה יותר (שהיא כמובן תצא כקניות אצל יצרנים אחרים), ומצד שני ישמש להם כמנוף להשקעה (מה שיתרום כמובן לגידול בשוק העבודה, יתרון כלכלי לפרט ולציבור ולמדינה כמובן). לא פחות חשוב: כל זה יתרום את שלו לגידול בהכנסות המדינה ממסים, פשוט כי תהיה יותר פעילות כלכלית.

הערה אחרונה חשובה מאד: גורם נוסף בקיטון ההכנסה הפנויה הוא הרבית במשק. מטרתה של הרבית במשק - המטרה המוצהרת בכל אופן - הוא להיאבק באינפלציה. אלא שאת האינפלציה מייצרים בעיקר ה-20% של האזרחים שאין להם בעיה של יוקר מחיה כי חלקם מרוויחים 10000 (עשרת אלפים) שקלים לשעה (כל שעה, 24/7/365). ההתנהלות שלהם בעולם המוצרים דוחף את המחירים כלפי מעלה, ועליית מחירים היא אחת התופעות הנלוות המרכזיות של אינפלציה, ולדעת כלכלנים רבים ממש שם נרדף לה (הם טועים כמובן, גם בזה, אבל לצורך העניין זה לא משנה).

ומה ההשלכות של עליית הרבית על 80% מהציבור? בדיוק: עוד הוצאות על מוצרים חיוניים, או בעברית קודם כל עליה במשכנתא (שזה שם מסוים של רבית מסויימת כידוע). האזרחים יוציאו עוד באשמת העלייה ברבית על מוצרים אחרים, כל המוצרים האחרים, כי יצרני או יבואני המוצרים תלויים גם הם באשראי שהתשלום עליו נקרא רבית, והם יגלגלו בדרך כלל את העלייה בתשומות על הרבית על האזרחים, דרך העלאה במחיר המוצר.

השלכה אחרונה היא בתחום החשוב ביותר: ליצני ועמרצי האוצר, כדי להלחם באינפלציה (שנגרמת על ידי החברים שלהם באלפיון, שהם עצמם רוצים להיות חלק ממנו אחרי 5–10 שנים בשירות המדינה), מקצצים בהוצאות המדינה, והדבר - כפי שכבר הוסבר, והנה שוב פעם - משפיע ישירות על הגידול בהוצאות של האזרח על השירותים שמדינה עם שכל מוציאה בעצמה כי היא יודעת שחינוך בריאות בטחון ותקשורת הן השקעה ולא הוצאה.

איך מסכמים את הטיעונים הללו? בערך באופן הבא - כדי להבין את הנושא יש להסתכל עליו הפוך. יוקר המחיה הוא לא עניין של מחיר אלא של כמה כסף פנוי יש לי בכיס. וכמות הכסף הפנויה בכיס היא לא עניין של עצלנים מול חרוצים, אלא של טיפשים וליצנים מול כאלו שמנסים לראות את הכלכלה מכל הזוויות.

וכשרואים את הכלכלה מכל הזוויות מבינים שהדבר החשוב ביותר שעל המדינה לעשות, הוא להשקיע באזרחים, השקעה שגם מקטינה את התסכול הנובע מיוקר המחיה, גם ממריצה את הכלכלה הבנויה על יזמות חופשית ועל עסקים קטנים, גם מגדילה את שוק העבודה, גם מגדילה את הכנסות המדינה ממסים, וגם תורמת לתחושת 'האמנה החברתית' שבלעדיה הדמוקרטיה עקומה במקרה הטוב, מתאבדת לאיטה במקרה הפחות-טוב , זה שאנו חווים כרגע בשידור ישיר.

יום שבת, 9 בספטמבר 2023

תשובה לחבר ברשת (החביבה מאד) קוורה, ששאל האם יש סיכוי שאי פעם יחוקק חוק שוויון שלושת הזרמים ביהדות: ספוילר - אין צורך בחוק כזה, כי הוא כבר קיים אחרת ישראל לא היתה דמוקרטיה (וישראל, ספרו לשקמה ברסלר ולמפעיל שלה אהוד ברק, היא אולטרא-דמוקרטיה)

 טוב, לאחר שבחנתי את התשובות האחרות וקיוויתי שהן יחסכו לי (ולך) זמן, אני נאלץ לבזבז כלומר להשקיע זמן גם שלי וגם שלך, כי התשובות שנתנו האחרים מעידות על חוסר הבנה יסודי של הנושא.

נתחיל מהעניין החשוב ביותר: בישראל, כמו בכל דמוקרטיה אחרת בעולם, קיימת הפרדה בין דת למדינה. הוכחה? אני כותב כרגע, שבת בצהריים, ולא מעלה על דעתי שהמשטרה תכנס ותעצור אותי על חילול שבת.

נשמע כמו התחכמות? אולי, אבל רק לאנשים שמשוכנעים שהם מבינים הכל בנושא כשבעצם הם לא מבינים כלום… חבל, אבל זה המצב. אסביר: דת במקרה היהודי פירושה הלכה והלכה בלבד. וההלכה היא עניין קריטי לכל היהודים (נגיד, בכוח, עם רוח גב בירידה, 30% מהעם היהודי) שמיחסים להלכה ערך עליון.

איך זה בא לידי ביטוי במקרה שלהם? הם יקפידו על כללי ההלכה בענייני בישול. הם יקפידו בהתאם על תפילה. הם יקפידו אולי גם בענייני אישות (לא יקיימו יחסים בזמן מחזור או חשד למחזור). ועוד ועוד.

עכשיו שאלה פשוטה וכמעט דבילית המופנית לכל מי שכבר בשלב זה מוכן היה לרצוח אותי אילו רק ידע איפה אני גר, ושלמרות הזעם הקדוש השאלה נותרת בעינה, והיא דבילית כי היא רטורית: האם מדינת ישראל, דרך מערכת האכיפה שלה, משטרה ופרקליטות ובתי המשפט, הושיבה אי פעם יהודי במעצר או בכלא על כך שהוא אכל שניצל עם גבינה צהובה, לא הלך לבית הכנסת וקיים יחסים עם אשת השכן אפילו שהיה לה באותו רגע מחזור?

הואיל והתשובה שלילית, הנה לנו סיכום פרק א: בישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, מתקיימת הפרדה בין דת למדינה. נקודה.

מה כן יש בישראל שגורם לבלבול הזה? שני דברים: א. אזרחים בורים. כמו זה שכתב לך את התשובה על 'חוק מדינת כל אזרחיה'. והרי כל מדינה, וזה מה שעושה מדינה למדינה, היא מדינת אזרחיה. וההבדל היחיד או הראשי בין מדינות למדינות, נגיד ההבדל בין צפון לדרום קוריאה, הוא היחס בין מוסדות המדינה לבין האזרחים. או במלים אחרות, האם המדינה קיימת לטובת האזרחים (דרום קוריאה, הולנד וישראל, ורוב המדינות האחרות) או שהאזרחים קיימים לטובת המדינה (צפון קוריאה, איראן ואולי עוד מדינה או שתיים שחרגו לי מהראדאר).

עכשיו, הערבים ובעיקר הדרוזים יכולים לפטפט לקשקש ולייבב עד מחרתיים בבוקר נגד חוק הלאום "הגזעני", גם כי הם סובלים מהבעיה הנזכרת (סעיף א', תיכף יבוא ב'), וגם כי אידיוטים שימושיים (בוגרי סעיף א') מהרוב היהודי מעודדים אותם לייבב לפטפט ולקשקש.

ומדוע מדובר ביבבות קישקושים ופיטפוטים? כי כל הדמוקרטיות בעולם, כולל הישראלית, הן מדינות אזרחיה ועם זאת, ובמקביל - וזה העניין שיוביל אותנו לשאלתך החשובה אודות חוק שוויון זרמים ביהדות (ספוילר: הוא כבר קיים, ומזמן, לא כחוק אלא כיסוד היסודות של דמוקרטיה, כל דמוקרטיה: חופש המצפון) - הן מדינות לאום.

כן, מה לעשות ובורינו המרובים המכפילים ומרבים את עצמם כי אין כמעט מי שיסביר להם דברים אלמנטריים, לא יודעים למשל שיוון מוגדרת כמדינת הלאום של העם היווני, אירלנד של האירי, גרמניה של הגרמני, פולין של הפולני, סרביה של הסרבי ואין לי כוח ורצון להמשיך ולמנות את כל המדינות בעולם. כן, בעולם. גם וייטנאם היא מדינת הלאום של העם הוייטנאמי, קוריאה (שתיהן) של העם הקוריאני, יפן של היפני והרעיון ברור.

רק בדגנרטלנד, הידועה גם בשמה המשוקץ ישראל, יש אינספור אזרחים בורים ועמי ארצות, הממשיכים להנגיד את 'מדינה יהודית' עם 'מדינת אזרחיה', תרומתו המלבבת של המרגל המסתתר עד היום במדינה המופלאה לבנון, הלא הוא יקיר הנאורים של האקדמיה הישראלית לפני 30 שנה, עזמי בשארה.

אז אחרי שהסברנו מה לא נכון, והבנו, כך אני מקווה, שאין שום סתירה מהותית בין מדינת לאום לבין זכותו של כל אזרח של המדינה המסויימת הזו, גרמניה, יפן, אוסטרליה, אוסטריה, איטליה וישראל (אבל לא צפון קוריאה ואיראן), לממש את חופש המצפון שלו ולהיות למשל מוסלמי-חילוני, מוסלמי-פנאט, יהודי-גזען, יהודי-סתלן וכן הלאה, אפשר סוף סוף לעבור לשאלה שלך, שלשם תשובה מספקת עליה יש להוסיף את סעיף ב'.

ובכן, סעיף ב' הוא סעיף חשוב כשלעצמו אבל הוא רחוק מלהיות חזות הכל: בישראל המונופול על רישום הנישואין מופקד במקרה של המוסלמים אצל הקאדי, של הנוצרים אצל הכומר, ואצל היהודים אצל רב שהוסמך על ידי הרבנות הראשית לרשום נישואין אחרי שביצע טקס נישואין.

שים לב לניסוח: המחוקק - ואם אתה מחפש אשם הרי שאלו העות'מאנים ואחרי זה הבריטים שמסרו את העקרון הזה לידי מדינת ישראל - הוא, הוא ולא אחר, לא אלוהים ולא מלאך ולא שליח, הוא, כלומר העם, כי המחוקק זה העם, מסר לידי הרבנות את הזכות לרשום נישואין. נקודה.

למה הדבר דומה? לעובדה שהמחוקק, נציגי העם, כלומר העם, מסר את הזכות להעביר רכב מבחן רישוי שנתי לטסט בירכא או באפק או בדינמומטר בתל אביב ועוד מן הסתם 2000 מכוני רישוי דומים אחרים. המשותף לכולם הוא שהם נותנים אישור נסיעה לשנה הקרובה על בסיס 'הלכה' כזו ולא אחרת, והנמשל אני מקווה ברור.

ואם לא, הנה זה ישירות בלי משלים: הרבנות לא כופה על אף אחד שום דבר. בוודאי לא על המחוקק. ברצונו ישאיר את הזכות לרשום נישואין אצל אורתודוכסים בלבד, ברצונו ישנה את החוק. אבל את החוק משנה הכנסת בהתאם להרכבה, הרכב שנקבע על ידי הכרעת הציבור בבחירות.

האם לרבנות נחמד שיש לה מונופול? נו, והאם לטסטט בירכא נחמד שלו מותר לתת אישור ולי לא? שאלה דבילית. בוודאי שאנשים וגופים נהנים מעמדת כוח, אבל בניגוד לעמדות הכוח שנרכשו כך בדיוק, בכוח, בימי הביניים ולפני כן (תמיד בשם אלוהים, זה ברור, אבל אלוהים עבד אצל כולם כידוע, והוא ממשיך להיות מועסק שאיננו מפלה, כי הוא שמח לעבוד אצל כולם גם בלי כסף ובלי תנאים סוציאליים), הנה בדמוקרטיה מודרנית עמדות הכוח מוגדרות בחוק, והחוק, שוב יש לחזור על הדברים? אין ברירה, כי האידיוטים נושפים לי בעורף, ובכן מקורו של החוק הוא המחוקק, והמחוקק הוא סך כל ההכרעות של סך כל ציבור הבוחרים בקלפי פעם בכמה שנים, וגם זה לפי החוק.

מה שמביא אותנו סוף סוף לתשובה על השאלה שלך: אין שום צורך בחוק יסוד שוויון בין הזרמים משתי סיבות - א. כמה זרמים יש? בדיוק. בערך 35,000. אפילו לומר 'אורתודוכסים' זה לומר בעצם כלום. כי אפילו על כשרות אין ביניהם הסכמה, קל וחומר על דברים טיפה, באמת טיפה יותר חשובים מכשרות: האם יש לשרת בצבא, האם יש להפגש עם בנות לפני הנישואין, האם מותר לעשות שימוש בנטפליקס, וכן הלאה. 

ואם אצל האורתודוכסים זה המצב, אז מה נגיד על רפורמים או קונסרבטיבים? והרי הטיעון האווילי שכל תלמיד תיכון בישראל יודע לדקלם על 'היהדות', שהיא מכילה "שלושה זרמים", הוא יבוא, עוד יבוא מיותר מאמריקה. ומאמריקה ראוי לייבא שחקני כדורסל ולא רעיונות ציבוריים.

סיבה שניה מדוע אין שום צורך בחוק יסוד שוויון בין הזרמים, היא שחופש המצפון מאפשר לכל יהודי (או ערבי או דרוזי או צ'רקסי או אשורי או וכן הלאה, סליחה אם שכחתי מישהו חשוב), לעשות עם היהדות (והנצרות והאסלאם וכן הלאה) ולהגדירה כפי שהוא רוצה.

העובדה שיש הרבה יהודים שמרנים לפחות על פי הצהרותיהם או דימוים העצמי, לא משנה את הכלל הדמוקרטי הזה, והרי בכך עוסקת השאלה שלך.

ועכשיו לשאלה המסתתרת מאחורי השאלה שלך: מתי יתקיים שוויון של ממש בין הגישות השונות הללו ליהדות? נו, די פשוט. יועילו ויזיזו את עכוזם 100 אלף יהודים רפורמים מקליפורניה, ועוד 100 אלף יהודים קונסרבטיבים מאוסטרליה וארגנטינה ודרום אפריקה, ישתלבו בחברה הישראלית, יסבירו לשכנים איך אפשר לנהל יהדות שלא על פי השיטה של ש"ס, חב"ד, ברסלב ושאר ירקות ומרעין בישין (וגם לא מעט אנשים מצויינים שנוהגים על פי השיטות הללו על עומק ניגודיהן עליהם אפשר ללמוד מחריפות ההשמצות ההדדיות שבין יהודי 'אורתודוכס' או אפילו כלומר "אפילו" חרד כלומר 'חרד' למשנהו), ואז הם ישפיעו על המערכת הפוליטית כלומר על המחוקק המסתורי, ואז אולי המונופול על הטסט של ירכא כלומר של הרישום לנישואין יפורק ויעבור לגורמים אחרים.

או שלא.

כך או אחרת, וכאמור, התשובה הקצרה על השאלה שלך היא שאין צורך לחכות שיעבור בארץ חוק שוויון בין שלושת הזרמים ביהדות, לא רק אי אין שלושה אלא יש 100 אלף זרמים ביהדות, אלא קודם כל כי בדמוקרטיה אין שום צורך בחוק כזה, כי אחרת היא לא דמוקרטיה, כי קיומם של שלושה (כלומר מאה אלף) זרמים ביהדות הוא פועל יוצא, ביטוי ויישום של עקרון העל בדמוקרטיה: חופש המצפון.

ובישראל, תודה לאזרחיה, כל אזרחיה, חופש מצפון יש בלי סוף, הוא מספיק אפילו לחזירים בחיפה.

יום חמישי, 7 בספטמבר 2023

אל נאחר רגע נכסף: השאלה איך? - בעקבות ערב השקה לכבוד ספרו של אורי הייטנר אודות תנועת העבודה וההתיישבות בגולן, 1969-1967

 א. בין שבח האכסניה ובין מגבלות סמליותה - או: בין בית בן-גוריון לשדרת בן-גוריון 

ראשית כמה דברים על ערב ההשקה עצמו. עצם קיומו בבית בן-גוריון מסמל פעמיים את מצבו של הנושא (ההתיישבות היהודית בגולן כקצה קרחון להתיישבות היהודית בארץ ישראל בכללותה, או בקיצור, הנושא הוא מדינת ישראל, כלומר עתידה):

פעם אחת כי אין כמו בן-גוריון לסמל את מעשה ההתיישבות הציוני. בן גוריון עצמו, מסיבות שלא זה המקום להכנס אליהן, נהג לסמן את ראשית ההתיישבות ב-1870, שנת הקמתה של 'מקווה ישראל'. להערכתי הלא-מבוססת, היה זה חלק מהמאמץ שלו אחרי 1949, להבחין בין "ציונות" כדיבורים (מנת חלקה של יהדות ארה"ב למשל, שבראשה עמדו באותו הזמן החריפים שבמבקריו), לבין "ציונות" כמעשים (והעובדה ש'מקווה ישראל' הוקמה על ידי כי"ח, גדול הארגונים האנטי-ציוניים באותו הזמן - די אם נגיד שהארגון הזה עשה מאמצים לעודד יציאת, כלומר ירידת יהודים מארץ ישראל למערב - לא חשובה לאור העובדה שמקווה ישראל הוא אבי מוסדות ההכשרה החקלאית בארץ).

פעם שניה, כי בית בן-גוריון הפך למוזיאון מורשת, העומד בצילן של שדרות בן-גוריון, אחד ממוקדי הנהנתנות התל-אביבית, שאין רחוקה ממנה מחזונותיו של בן גוריון.

באשר לאלו, החזונות, הם מקיפים עולם ומלואו, אוקיינוסים וגלקסיות של רעיונות ומלים מודפסות, אבל אפשר לסכם אותם בשורה קצרה אחת מפיו של דב"ג, שללא ספק רלבנטית לנושאנו: ב-1949 אמר בן-גוריון (לא מדובר בציטוט אלא בעיבודה הנשען על הזכרון אבל מדובר בזכרון אמין וממילא כל הדברים שיכתבו להלן מופיעים שוב ושוב ושוב בספרו המחולק ביותר של בן גוריון: ייחוד וייעוד), שאין שום סיבה לעלוז על הקמת המדינה ועל הנצחון במלחמה, כל עוד רק 10% מהעם היהודי יושב על רק 10% משטחי ארץ-ישראל (ואין חשיבות כרגע לויכוח היכן גבולותיה של ארץ זו כי הטיעון הזה נכון 'אפילו' לגרסא הצרה, השלום-עכשווית-שאול-אריאלית שלה).

לסיום פרק זה, הציבור מוזמן לקרוא את ספרו של אילן אסיה, 'תסמונת דיין' (לא ברורה לי סיבת הכותרת שבחר אסיה לספרו המעולה, דיין לא נזכר שם כמעט אף פעם ולא ברורה מה היא אותה 'תסמונת'), שנקודת המוצא שלו היא החשיבות העילאית שייחס בן גוריון להתיישבות בכלל ולנגב בפרט. עד כדי כך שהוא היה מוכן "להמר" (קביעה של אסיה) על תוצאות מלחמת השחרור, זאת בניגוד לכל הסיכויים ולנוכח התנגדות חריפה מצד משרד החוץ האמריקני, הממשלה הבריטית וראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, משה שרת.

ב. תקציר דברי החוכמה - או: מדוע מצב ההתיישבות בגולן בכי רע

את ערב ההשקה פתחה איילה, ידידה של אורי, עולה חדשה שהתנצלה על המבטא שלה, כביכול, ועברית כזו רהוטה נטולת שמץ של מבטא (ולא שזה פשע חלילה!) לא שמעתי כבר הרבה מאד זמן. העדות האישית הזו של יהודיה שנולדה אם הבנתי נכון בברזיל, ועלתה ארצה לפני לכל היותר עשרים שנה, עלייה שבאה לידי ביטוי גם בהצטרפות למדינה המשונה שלנו וגם בהכרעה להצטרף לקיבוץ בעמק הירדן, מסמלת לא פחות את הנושא - ההתיישבות היהודית - מאשר מורשתו האדירה של בן-גוריון. כי העניין שמעסיק בין השאר את ספרו של הייטנר, הוא החלוציות כמובן. ואיילה זו היתה, ואולי עודנה, חלוצה.

אבל זהו בדיוק העניין: כמה כמוה יש, והאם - בדומה למקרה של דב"ג ש"עלה" כדבריו לנגב ב-1953 - אפשר לבנות את העתיד האסטרטגי של ישראל על חלוצים נחושים כמוהו או כמו איילה. שאלה רטורית שכמובן התשובה עליה שלילית.

התשובה השלילית הסתברה והתבהרה היטב מנתונים שהציג חבר הכנסת ולפני זה מזכיר הממשלה לשעבר צביקה האוזר, שבזמן שהוקצב לו במסגרת הארוע (או פי שניים ממנו, אבל הזמן נשקל אחרת על ידי אנשים חשובים), הראה כיצד הגולן למעשה הוזנח מעשית על ידי כל ממשלות ישראל מ-1977 - "המחנה הלאומי" סוף סוף הגיע לגשר הפיקוד לעשות סדר ולהציל את המדינה מידי השמאל התלוש וההזוי ששכח מה זה להיות יהודי וכן הלאה - ועד לממשלה הקודמת.

בשורה התחתונה, היום חיים ברחבי הגולן (למעשה בדרום הגולן, הצפון הופקר כמעט לחלוטין בידי הדרוזים ובידי בעלי בריתם האנטי-ציונים המוכרים יותר בכינוי המכובס 'ירוקים') כ-26,000 יהודים ועוד כמספר הזה דרוזים. בקצרין, עיירה ולא-אם בישראל השכוחה, חיים פחות מרבבה, והאוזר הזכיר כי ב-1974 התקבלה החלטת ממשלה שקבעה יעד להגיע לאוכלוסייה של 35 אלף נפש בקצרין בלבד.

אבל אז הגיע "המחנה הלאומי" כאמור, והזקיף קומה, התהדר בזהות הישראלית, הוביל אפילו את 'חוק הלאום' המבורך (האוזר חתום גם עליו, כבוד!), וחוץ מזה, יוק שמוק וקלוק, כלום ושום דבר, נאדה וגארנישט (חוץ מההתיישבות ביהודה ושומרון, סיפור אחר, לא כרגע, גילוי נאות, וכבר כתבתי דברים ברורים בעניין זה בבלוג הזה, מוזמנים לחפש: אני מאלו שלא מבינים - דווקא על בסיס הזדהות עם ערכי השמאל - כיצד התיישבות היא מכשול לשלום. וכל השאר מתמטיקה פשוטה, וזה עוד לפני שמצביעים על המובן מאליו, ועוד נחזור אליו, ההתיישבות היהודית בבקעה, תכנית אלון ושטחי C).

הדובר הבא היה פרופ' אבי בראלי, היסטוריון מומחה בין השאר או בעיקר לתולדות מפא"י. בראלי הרחיב את נקודת המבט, ואחרי שהצביע בצדק על חשיבות הספר של הייטנר משתי נקודות מבט - ההתיישבות ותולדות תנועת העבודה גם יחד - הציע התבוננות אסטרטגית הרואה בגולן את החלק הצפוני של 'השדרה המזרחית' של ישראל כולה, מהחרמון ועד אילת.

הטיעון של בראלי היה פשוט ובהיר: עומק אסטרטגי דרוש לישראל קודם כל מתוך סכנה של התמוטטות מדינות, כפי שקרה בסוריה, כפי שמתרחש בלבנון וכפי שעלול להתרחש גם בירדן. ועומק אסטרטגי כזה חיוני קודם כל כדי למנוע הגירת מליוני 'פליטי חרב' (כפי שקרה מסוריה ללבנון או לתורכיה), ועומק אסטרטגי כזה חייב להשען קודם כל על התיישבות צפופה, עירונית בעיקרה. לא 'רק' בגולן אלא לאורך הבקעה כולה, כולל טבריה כמובן, ובית שאן, ומעלה אפרים והערבה, וגם לאילת לא יזיק מעט חיזוק.

ולהתיישבות הזו יש תפקיד נוסף לדעת בראלי: התפקיד המדיני. כי הריק שיש כרגע לאורך כל השדרה המזרחית, בוודאי בגולן, מזמין להערכתו או יזמין בעתיד לחצים לנסיגה ישראלית בוודאי בגולן, שעל פי עקרונות המערכת הבינלאומית כפי שעוצבו לכל המאוחר מאז מלחמת העולם הראשונה, לא רואה בעין יפה שינויי גבול לא משנה מה הסיבה, ויוכיח - או ילמד - המקרה של רוסיה באוקראינה.

הדובר הלפני-אחרון הייתי אני, ומה שאמרתי שם לא רלבנטי לנושא, בכל אופן לא באופן ישיר, ומכיוון שהרשומה הזו הולכת ומתארכת, ועוד לא הגעתי לעיקר (הפרק הבא המתייחס למלים 'השאלה איך?' שבכותרת הרשומה), אדלג ישירות להתייחסות לדברי הסיכום שאמר אורי, שתאר בתמצית את המהלך המחקרי שביצע לטובת הספר - עיון קפדני במסמכים השופכים אור על תפיסת ההתיישבות של מרכיביה השונים של תנועת העבודה (הקבה"מ, איחוד הקבוצות, השומר הצעיר. על 'הפועל המזרחי' החליט הייטנר לוותר מסיבות שהוא בחר לא לפרט). וזו בערך התמצית: 

הקבוץ המאוחד שהיה הבסיס הפוליטי של 'אחדות העבודה' (אלון, גלילי ומעל כולם טבנקין), הוא זה שאחראי גם לכותרת הספר: "אל נאחר רגע נכסף", לפיה בלי קשר לעמדת הממשלה המחוייבת לשיקולים מדיניים כאלו ואחרים, על תנועת הקבוץ המאוחד להרתם למבצע התיישבות לטובת חיזוקה של הציונות עכשיו שכוחות צה"ל עומדים על הרמה, בבקעה ובסיני כפי שסיכם זאת אלון כשקבע שהנה עכשיו, ב-11 ביוני 1967, הסתיימה מלחמת השחרור. אמרו ועשו, אך לא הצליחו: הוכרזה כוונה לייסד בזמן הקרוב 100 קיבוצים ובכל אחד מהם לפחות 100 חברים. בפועל עלו על הקרקע ברחבי הארץ קיבוצים בודדים. 

איחוד הקבוצות והקיבוצים הכריז על עצמו כעל "קבלן הביצוע" של הממשלה, כלומר בניגוד לעמיתיהם-יריביהם ב'מאוחד', ב'איחוד' לא ראו עצמם קובעי מדיניות אלא מבצעיה, אם וכאשר.

ובשומר הצעיר כמו בשומר הצעיר: ההתחבטות היא מעל לכל, והחשש מפילוג פנימי מוביל לפשרות לא תמיד מקדמות (ו"פשרה מקדמת" היה צירוף המלים ששימש לפרופ' גורני להסביר את סוד ההצלחה של מפא"י. בהלצתית זה נשמע יותר טוב, כי כידוע יש הלצה אחת מני רבות על אשכול, לפיה הוא "מתפשר מתפשר עד שמשיג את שלו"). כך הוקם קבוץ שניר בגולן, אבל באזור גיאוגרפי שעל פי קווי שביתת הנשק של 1949 היה חלק ממדינת ישראל, שב-1956 נרדמה בשמירה והסורים 'שתו' לה את אותו אזור. אבל רק שניר, ורק שם, ולא יותר, כי לא יעלה על הדעת להתיישב בשטח "כבוש". וכל שאר התנהלותו של 'השמאל' המסויים הזה, הרי הם כתובים בספר תולדות 'אקיבוש' (עוד אחד מחידושי הלשון המופלאים של הייטנר) למלכי הנאורות, העיתונות לאנשים חושבים, והאוטו-אנטישמים.

ג. אז "אל נאחר רגע נכסף" - אבל איך?

ובכן, אם בן-גוריון מת, (והוא מת); ואם חלוצות כמו איילה לא צפויות בעתיד הקרוב, ובוודאי לא בהמוניהן; ואם עקשנים כמו אורי ויעל הייטנר ושותפיהם לאורטל ולעוד כמה עשרות ישובים בגולן, הם המיעוט (הנחוש והמופלא, אבל המיעוט בכל זאת) המעיד על הכלל (שאותם מסמלים הנהנתנים של שד' בן-גוריון); ואם בראלי והאוזר צודקים (והם צודקים!) לגבי התובנות האסטרטגיות שלהם (כולל על עצם חשיבותה של מחשבה אסטרטגית, ואם יש משהו חשוב שאמרתי בהקשר הזה הוא תזכורת לגבי חשיבותו שאין להגזים בה של מורשת יגאל אלון, מה שמוביל לתלישת השיער ממש באשר למה שעושים לה ממש בימים אלה במוסד הזכרון הנושא את שמו!!!!!!!!!!!!); מאליה עולה השאלה איך...

וכאן אין אלא להצביע על פרדוקס, שלא לומר סתירה, שלא לומר דברים חמורים יותר. ברנר בזמנו שאל שאלה רטורית ששימשה לחלוצים רבים משענת-נחמה בימים קשים, קשים מאד: "איך נהיה אנו ללא-אנו".

מעניין שתשובתו של ברנר לשאלתו מצביעה על 'כוסף החיים' - וגם על כך כתבתי בבלוג ובמקומות אחרים - אותו 'כוסף' המקביל ברוחו לצורה 'נכסף', שניהם - כוסף ונכסף - הטיות לא שכיחות בכלל של השורש כ,ס,ף שצורתו הרווחת ('כסף') היא משאת הנפש של בלייני שדרות בן-גוריון.

גם ברנר מת, ו"היחידים המיואשים" שידידו-יריבו אהרן דוד גורדון דיבר בשבחם כתשובה לפרדוקס "איך נהיה אנו ללא אנו" גם הם בקושי נמצאים איתנו ולא מהם תצמח הישועה האסטרטגית.

ומכאן לאפשרות היחידה, שאם לשפוט לפי מצב הרוח, בשני המובנים ('אווירת הנכאים' והפילוסופיה המדינית), סיכוייה קלושים עוד יותר מהאפשרות שמחר בבוקר יעלו ארצה 30 אלף יהודים מצרפת, רבבה מארגנטינה, 150 אלף מארה"ב ועוד 25 אלף מבריטניה, וכולם ישימו פעמיהם כאיש אחד להתיישבות בשדרה המזרחית, ובא לציון גואל, ובן-גוריון סוף סוף "יהיה שמח" כפי שהבטיחו לו איינשטיין ועלי מוהר.

אז מה היא האפשרות היחידה? ניהול פרוייקט התיישבותי בקנה מידה לאומי, כפי שעשתה ממשלת מפא"י המשוקצת בשנות ה-50' בכלל, ובבמחצית הראשונה שלהן בפרט, כשרק בין 1949 ל-1952 אשכול, ההוא מהחצי-תה-חצי-קפה, יהודון בלי שמץ של הדר ז'בוטינסקאי מהולל, מוביל הקמתם של 350 ישובים, כמספר שהקימו כל הציונים הוולונטריים מ-1878 ועד 1948. 

אז למה שמה שעשתה מדינה עם פחות ממליון אזרחים, שכספיה מוקפאים בבנקים בבריטניה, שהגורם המדיני היחיד בארה"ב שפחות או יותר לטובתה הוא הנשיא טרומן, שכרגע סיימה מלחמה שנמשכה שנה וחצי ועלתה ב-1% של אבדות, שעסוקה בלקלוט יהודים שבאו מ-102 ארצות ומדברים 70 שפות וכמעט כולם אין להם מושג מינימלי בסדרי מנהל תקין ובהתנהגות אזרחית, אז למה שמדינה שבתנאים האלה הצליחה להקים 350 ישובים תוך שלוש שנים לא תצליח היום, כשהיא בין 20 המדינות העשירות בעולם, כשלרשותה לפחות 9 מליון אזרחים מהם לפחות 6 מליון ממש מזדהים עם מוסדותיה, להקים נגיד 100 ישובים נוספים בין החרמון לאילת?

נו, שאלה רטורית. צביקה האוזר למשל היה - כך מספרת הויקיפדיה - עמית מחקר בפורום קהלת (עלה לי במאמצים להתגבר על יצרי ולאיית את הפורום הזה באופן המדוייק יותר, הנשען על אות אחרת, מוגדמת יותר, באלפבית העברי). הוא היה מזכיר הממשלה אי אז לפני עשור בערך. ומדובר בממשלות שרואות בשוק החופשי בכלל ובצימצום (מלה מכובסת לניוון, דיכוי ואם אפשר ריסוק) המנגנון הציבורי שליחות קדושה עוד יותר משיישוב הנגב - וקודם כל הבטחת הריבונות עליו - היו משימות קדושות עבור בן-גוריון.

בראלי דיבר בצדק על כך שאם אין תחבורה לקצרין - ברכבת - או לטבריה או לבית שאן (ואני מרשה לעצמי להוסיף על פי אותו הגיון, גם לאילת) , אין שום סיכוי לפתח שם תעסוקה ובהתאם הסיכוי לשינוי דמוגרפי-אסטרטגי.

אבל למה שתהיה רכבת לקצרין כשבפורום קהלת ובחטיבות דומות אחרות של יצרני הרוח הישראלית "החדשה" מסבירים לנו שאין בכלל שום הבדל בין מרכז לפריפריה כי האינטרנט ביטל את כל המרחקים (ואפילו מנקודת המבט הזו יש לקרוע קריעה על העובדה - וזו עובדה - שישראל, מעצמת ההייטק, מפגרת בפריסת תשתיות תקשורת יחסית למדינות שנמצאות הרחק ממנה בסולם התל"ג, ואני מדבר בעניין זה גם על בסיס ידע אישי... בחיפה עירי, ח י פ ה!!!!!!!!!!, עדיין אין סיבים אופטיים בכל שכונה. למה? למה שיהיו? כוחות השוק כבר אמרנו? אז הנה שוב: כוחות השוק יעשו הכל).

אז זהו. שכוחות השוק - מי כמו מדינת ישראל הוכחה לכך, אבל לא רק היא (המתקנאים, ובצדק מתקנאים, בסיפור ההצלחה של דרום-קוריאה למשל, מוזמנים לקרוא את הפרק הרלבנטי בספר שכותרתו אומרת הכל ושלכן מיותר לשאול אם בפורום קהלת שמעו עליו אפילו, '23 דברים שלא מספרים לנו על קפיטליזם'), שאם יש משהו שיבטיח את הנסיגה האסטרטגית של ישראל, לא רק בשדרה המזרחית, לא רק בגולן, אלא בכל תחום ובכל זירה ובכל סביבה שהאנשים שגרים בה לא מסוגלים להרשות לעצמם את חוויות הבליינות של שדרות בן-גוריון, הרי שזה הישענות על המשיחיות הדיקטטורית של כוחות השוק.

מדובר בדיקטטורה מחשבתית (כי אוי למי שמעיז לומר 'תכנון' בימינו!!!), ומדובר במחשבה משיחית (במובן של שימת היהב על רעיון אחד - שהוא מופרך מיסודו מלכתחילה, אבל גם בלי קשר לשאלה עד כמה הוא מחובר למציאות, והוא, כאמור, תלוש לחלוטין מהמציאות).

ולכן, אם רוצים לא לאחר רגע נכסף, או בהקשרנו להבטיח שהנכד של אורי הייטנר יפרסם בשנת 2048 ספר תחת הכותרת "כיצד ניצלה מדינת ישראל? - תולדות ההתיישבות החדשה בשדרה המזרחית", בו הוא יספר את תולדות התגייסותה של מדינת ישראל לטובת מה שמקופל בכותרת הספר הזה, הצעד הראשון הוא לזרוק לאשפה את תועבות המחשבה הכלכלית-מדינית הרווחת בימינו.

הצעד השני הוא אימוץ ההבנה שללא אסטרטגיה אין עתיד, ושאסטרטגיה היא עניין רציני מדי להפקירו בידי מופקרים השואבים מלוא חופניים ריקנות רוחנית ורעיונית ממקורות אכזב ב"מערב הנאור" לכאורה. מה שמחזיר אותנו לבית בן-גוריון: שם המקור הלא-אכזב למחשבה מדינית, לאסטרטגיה, להבנה כיצד עושים מה, כיצד בונים מדינה, כיצד בונים חברה.

אז איך - שוב - נהיה "אנו ללא-אנו"? ברנר כאמור אמר "כוסף החיים" ואז הצביע על "מושבי פועלים" כעל "הרבולוציה שלנו האחת והיחידה". וכפי שניסיתי להסביר בהזדמנות אחרת, "מושבי פועלים" ב-1914 היו פרוייקטים קונקרטיים, כמו השכונה 'עין-גנים' שקמה בצמוד לפתח-תקווה. אבל בהשאלה ל-2024 (על 2023 אין לנו ברירה אלא לוותר, אנו עסוקים בדברים חשובים בהרבה, כמו מי יקבע מי ישב בבית המשפט העליון, ממש סוגיה קריטית לעתיד עם ישראל!), "מושבי פועלים" זה התיישבות. התיישבות. כפרית, חקלאית, תיירותית, תעשייתית, עירונית, התיישבות. צפופה. מהחרמון עד אילת ולרוחב הנגב והגליל.

אבל לברנר היה ברור שלכל הציונים של זמנו היה ברור, שכדי להגשים את הנס הזה דרושה אנרגיה ציבורית. צ י ב ו ר י ת.

בימי ברנר האנרגיה הציבורית הזו נשענה על קואליציה בין חלוציות להנהגה שראתה בבניין אומה את חזות הכל. בימינו, כשהחברה יושבים ודופקים את הראש בשד' בן-גוריון, ובן-גוריון עצמו כבר מת ואין לו מחליפים, אנרגיה ציבורית יכולה להיווצר רק ואך ורק בכלים ממלכתיים.

אבל כל עוד יושבים במסדרונות הממלכה - קודם כל משרד האוצר ואחרי זה רשות מקרקעי ישראל  - צעירים חסרי מנוח שדופקים לנו את הראש עם ההבלים שהם לומדים במקרה הטוב במחלקות לכלכלה ולמדיניות ציבורית ב"אקדמיה" הישראלית, ובמקרה השכיח מההבלים שמיוצרים במכוני "המחקר" כמו פורום קהלת, ברנר יכול להמשיך לדפוק את הראש בקיר. ואנחנו - החרדים לעתידה של ישראל - יחד אתו.


יום ראשון, 3 בספטמבר 2023

כן, ברור מאליו, הדחת דני דיין היא חלק מהדיקטטורה המשיחית שמתארגנת כאן, אלא מה, גם הירידה בטמפרטורות בשבוע האחרון

 אלא אם מה שכתוב כאן או כאן רלבנטי לדיון.

"רגע!!" קול שפוי צועק בתוכי, "אדוני" (כלומר אני) "השתגע?!"

"רלבנטי לדיון?!"

בישראל 2023 אין אוקסימורון גדול מזה... שתי מלים, ארבע סתירות מהותיות: אין "רלבנטי", אין "דיון" ובוודאי שאין "דיון רלבנטי" או "רלבנטי לדיון".

שבוע טוב, שנה טובה.

ואולי בכל זאת, כי אנשים לא תמיד מבינים דבר מתוך דבר: 

אז אם הידיעה על החלטתו של דני דיין להוציא מהתערוכות את תמונת פגישתו של המופתי עם היטלר נכונה - ואני מודה שלא הייתי ביד ושם כבר עשרים שנה לפחות - אז הנה זו סיבה מספקת לפטר גם אותו וגם את כל הצוות שלו.

טענה דומה נכונה לדעתי לפרוייקט המגוחך אותו מתאר 'מקור ראשון': מגוחך פעמיים, שלא לומר מקומם ומרתיח, כי:

1. עצם הטיעון ש"הולכים ומתים ניצולי השואה ובקרוב לא יהיה מישהו שיוכל לומר 'הייתי שם' " מגוחך, מטופש, מביך, מקומם וכן הלאה. על פי ההגיון המופלא הזה, מסכנים הצרפתים שכבר אין אף אחד בקירבם שיכול לומר 'הייתי שם ליד הבסטיליה', או האמריקנים נעבעך שאף אחד מ-340 המליונים שחיים במדינה הזו לא יכול לומר 'הייתי בקרב גטיסבורג ושמעתי את הנאום של לינקולן', ומשם לגירוש ספרד, קרבות בר כוכבא, חורבן בית שני, חנוכה ושיבת ציון, המרחק קצר. 

2. כיבוסה של השואה לכלל 'זכויות אדם', כביסה שישר הופכת את הציונות לסמרטוט רצפה לצורך הגנת "קרבנותיה" (הפלסטינים, אלא מה, מה שמתחבר היטב עם החובה להסתיר את הקשרים בין המופתי לבין היטלר, כי זה לא מסתדר עם 'הדיקטטורה' המחשבתית של 'משיחיות' השלום כלומר "השלום").

אבל שרה, ויאיר וקיש(קוש) וכן הלאה. 

שבוע טוב, שנה טובה.