ומדוע? לא 'רק' בגלל הפוגרום.
לא 'רק' בגלל גאוות מבצעיו, תיעודם העצמי ושיגור ההפקות ברחבי המירשתת.
לא 'רק' בגלל תרבות השקר, האלימות והצדקנות.
אלא כי עומק התועבה כל כך בלתי נתפס, שהדרך היחידה לחיות עמה הוא להכחישה.
ולא 'רק' להכחישה, אלא להוסיף עליה ולהרבות צידוקים.
כמו למשל ההכרזה של המוסד המהולל אל-אזהר, היושב בבירה של מדינה שחתמה על ''שלום'' עם ישראל.
כמו למשל המשך הפיטפוט האבו-מאזני, המגנה "כל סוג של אלימות נגד אזרחים".
כמו למשל הפאתווה שגילה חכם דת, יחי האוקסימורון, תחי האירוניה, לפיה חובה לרצוח כל ישראלי.
בגרמניה הנאצית כבר מימי הזוועה הראשונים היו בודדים בברלין שלא ידעו לשאת את החרפה.
אצל הידועים בציבור כ"פלסטינים" אין שום מושג מה זו חרפה, מה זו בושה, מה זו תודעת חטא.
באיחור של מאה שנה אין אלא להכריז לפחות בקירבנו, ז'בוטינסקי צדק.
אבל גם הוא גילה אופטימיות יתר כשהניח שלאחר שהיהודים יכו שורש ויכו את אויביהם, יבוא פיוס.
בנות ובני בני בנות בני ובנות ניני ניניהם אולי יגיעו לרגע.
עד אז סביר, כך יש לקוות, השקר הראשוני, מקור כל שקרי השקרים, תועבי התועבות, רצחני הרצחנויות, הידוע בציבור "כפלסטינים", יעלם.
"פלסטינים" במובן של ערביות המבוססת על שלילה עקרונית ומוחלטת של זכותם של יהודים להגדרה עצמית ולו בחלק זעיר בארץ ישראל.
כשהערביות תשנה את דרכה בנושא זה, נושא נושאי הנושאים, והיום אין ולו גורם אחד, כולל לא אלו שחתמו על הסכמי "שלום" עם ישראל, שמוכן להכיר בקיומו של עם יהודי ובזכותו לריבונות ולו בחלק זעיר של ארץ ישראל, רק אז נראה מזרח תיכון חדש.
אל תעצרו נשימתכם. זה לא עומד לקרות. כי התבהרות מחשבתית כזו לא תתכן לנוכח תועבות כפי שעשו הניאו-נאצים המזוקנים של האסלאם, והואיל ובמקרה הטוב הגינוי שהושמע, אם בכל הושמע, כנגד התועבות הללו נשמע כפי שנשמע, אין אלא להסיק שההזדהות עם המעשים הללו שכיחה בהרבה ממה שנדמה.
ומי שמזדהה עם המעשים הללו, כמו למשל באמצעות העמדתם באותה שורה תחת כותרת "אלימות", אין לו ברירה אלא להפעיל מננגוני הכחשה צדקנית כל כך עמוקים, ששום אמת אלמנטרית לא יכולה להם.
ובלי אמת אלמנטרית, לא יכול לבוא שלום-אמת.
מה עושים? ממשיכים לעשות. היהודי בדרך כלל בונה, הערבי בדרך כלל הורס, אלו החיים. בטווח הנראה לעין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה